מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים עקב רטיבות על הכביש

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בסיכומיו זנח התובע את הטענות לפי פקודת הנזיקין ולכן עילת התביעה היחידה הנה בגין תאונת הדרכים על פי חוק הפיצויים.
שניהם לא ראו את התאונה בהתרחשותה ( ע' 112 ש' 10-13, ע' 113 ש' 5-6, ע' 127 ש' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 18/7/21) אך טענו כי ניגשו לפצוע וזיהו כי הוא התובע, שהקטנוע היה מסוג "מובי" (הוא הקטנוע מושא התביעה) וכי הרכב השני היה מסוג ב.מ.וו. דא עקא ובנגוד לעדות התובע העדים לא ראו רטיבות על הכביש (ע' 115 ש' 21-22, ע' 122 ש' 10-17, ע' 123 ש' 21-22 לפרוטוקול הדיון מיום 18/7/21).
...
לאחר ששמעתי את העדויות איני נותן אמון בעדות התובע ובעדות הנתבע1.
יתר על כן, סבורני, כמדיניות שיפוטית, כי במקרה של בגיר המשתמש בכלי רכב לצורך עבודתו ופרנסתו, קל וחומר באופן קבוע, שיערוך בירור פשוט ובסיסי ויעיין בתעודת ביטוח החובה בכדי לבחון אם היא קיימת ואם הפרטים הבסיסיים הנקובים בה נכונים.
אשר על כן, התביעה נדחית.

בהליך תיק אזרחי דיון מהיר (תאד"מ) שהוגש בשנת 2022 בשלום צפת נפסק כדקלמן:

לפני תביעה בסך 14,000 ₪ בגין נזקיה הנטענים של התובעת שנגרמו עקב תאונת דרכים מיום 1.3.21 (להלן: "התאונה"), בין רכבה מ.ר 48-103-13 (להלן: רכב התובעת), לבין רכב מ.ר 78-896-84 (להלן: רכב הנתבעים).
אולם, בדיון, בחקירתו הנגדית, הנתבע העלה טענה חדשה וטען כי עצר עצירה מלאה אולם הרכב החליק וכן, טענה חדשה שאולי היה שמן על הכביש וכעדותו עמ' 8 שורה 14-17: "ש. היו רכבים לפניה.
נוכח האמור לעיל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על גרסת הנתבע וכי התאונה ארעה כמפורט בכתב התביעה וכי הנתבע שבא מאחור פגע ברכב התובעת מאחור וגרם לו נזקים ובכך הפר הנתבע את הוראות תקנה 49 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן "התקנות") להלן, לא שמר על מרחק המאפשר לו לעצור בכל עת ולמנוע תאונה במיוחד היתחשב במצב הכביש שהיה רטוב: "לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהיתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה." וכן, הפר הנתבע את תקנה 21(א) לתקנות הקובעת כי: "כל עובר דרך חייב להתנהג בזהירות". ועל כן האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע.
...
הנתבעים הגישו כתב ההגנה וטענו, כי לא ניתן לייחס לנתבע אחריות לתאונה וכי דין התביעה להידחות, בהעדר עילה שכן רכב התובעת בלם באופן פתאומי ושלא לצורך, וכי הנתבע 1 בלם את רכבו אלא בשל מזג האוויר הגשום, הרכב החליק.
 הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכום של 10,140 ₪ בגין נזק ישיר וכן, הסכום של 1,100 ₪ בגין שכר טרחת שמאי ובסה"כ 11,240 ₪ וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא.
בנוסף, הנתבעים ישלמו לתובעת אגרות בית משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ששולמו ועד התשלום המלא.
כמו כן, הנתבעים ישלמו לתובעת, שכר טרחת עורך דין בסכום של 2,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום קריות נפסק כדקלמן:

ענייננו בתביעת המדינה לשיפוי בהתאם לסעיף 36 (א) (2) לחוק הנכים (תגמולים ושקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: "חוק הנכים") בגין תשלומים ששילמה עקב תאונת דרכים מיום 22.07.2014.
תביעה המוגשת על ידי המוסד לביטוח לאומי, מבוססת על זכות הסוברגציה (שיפוי), שהנה זכות תיחלוף במובן זה שהמל"ל בא בנעלי הניזוק עצמו: "זכותו של המל"ל כלפי המזיק היא, מבחינה מהותית, זכותו של הניזוק עצמו, והיא עוברת לידי המל"ל מכוח הוראת סעיף 328 הנ"ל כדי סכום הגימלאות שמקבל הניזוק ושעתיד הוא לקבל בשל מקרה הנזיקין. אכן, "..
  נסיבות היתרחשות התאונה: בתביעה נטען כי משעה שרכב הנפגע על קטנוע בדרכו חזרה לביתו מעבודתו, רכב שלפניו בלם בפתאומיות, דבר שאילץ את הנפגע לבלום את הקטנוע, ובשל כך ועקב רטיבות שהייתה על הכביש, הקטנוע החליק והנפגע ניפצע בכל חלקי גופו.
...
בעניין ע"א 2577/14 ‏ פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (2015) התייחס בית-המשפט לבעל עסק פרטי, אשר עשוי להפסיק לפעול, כך שבעליו ייפלט לשוק העבודה בבחינת "לא לעולם חוסן". בנסיבות אלו, אני קובעת פיצוי גלובלי לעתיד על סך 150,000 ₪ (לפי 40% מחישוב אקטוארי לפי נכות תפקודית בשיעור 15% ובסיס שכר של 9,700 ₪ נכון למועד התאונה).
לדידה, העובדה שקיים סעיף המסדיר את מערכת היחסים בין ביטוח לאומי למשרד הביטחון בחוק, אין בו די לשם מסקנה שכזו.
לפיכך, משעה שהגעתי למסקנה כי הפיצויים המגיעים לנפגע על פי חוק הפיצויים קטנים משמעותית מסכום התגמולים, גם לפי חו"ד האקטואר מטעם המדינה, זכאית המדינה אך ורק לפיצויים אלו.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2024 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

רקע כללי ותמצית טענות הצדדים התובעת היא המבטחת של רכב מ.ר. 638-00-001 שביום 19.08.19 עבר תאונת דרכים (להלן: "הרכב").
בין הצדדים מחלוקת עובדתית בשאלה אם הייתה רטיבות על הכביש בעת היתרחשות התאונה אם לאו ומחלוקת משפטית בשאלת האחריות של הנתבעת להתרחשות התאונה וככל שתקבע אחריותה, לקיומו של אשם תורם של המבוטח.
לכאורה עדותו זו עומדת בסתירה לטופס הדיווח על התאונה שצורף לכתב התביעה ולכתב התביעה עצמו שמתייחס להשקיה בממטרות, אולם לא מצאתי כי מדובר בהבחנה משמעותית, במיוחד כשמדובר במבוטח שעברית אינה שפת אם אצלו.
אציין כי התובעת לא הזכירה את סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") בכתב התביעה או בסיכומים, אלא התייחסה רק לסעיף 41 לפקודה ("הדבר מדבר בעדו").
...
בהקשר זה ראה למשל תא"מ (ת"א) 16162-02-19 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. עיריית רמת השרון, שם לעניין מקור המים נקבע חד משמעית: "... התמונות (ת/1) שצולמו ע''י השמאי מטעם מנורה יממה אחת בלבד לאחר קרות אירוע ההצפה ובהן רואים בבירור את המפגע בדמות קרע בצינור. ...". במצב המתואר שם, מצא בית המשפט כי נטל השכנוע עבר לנתבעת שם להוכיח כי לא התרשלה לגבי הימלטותם של המים.
במצב זה, אני סבורה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה להראות כי הנתבעת התרשלה.
אוסיף כי על אף טענה כללית בכתב התביעה בעניין הפרת חובה חקוקה, התובעת לא חזרה על הטענה בסיכומים ואף לא הפנתה לסעיף חוק אשר לשיטתה הופר ועל כן לא ניתן לחייב את הנתבעת אף על סמך עוולה זו. סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי התביעה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2024 בשלום כפר סבא נפסק כדקלמן:

לפני תביעה כספית בסך 167,840 ₪ בגין תאונת דרכים בין רכב התובעת לרכב הנתבע, כאשר במוקד התביעה מחלוקת האם הנתבע החליק על כתם שמן, והאם היתנהלותו רשלנית ויש לחייבו באחריות לתאונה.
. כדי לסכם את עמדתי בנידון: אין מניעה ליישום הוראותיו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין על מקרה, שבו סוטה רכב ממסלולו לתוך נתיב הנסיעה הנגדי עקב החלקה בכביש; זאת מכל מקום באותם מקרים שבהם לא מתחוור על פני הדברים, שההחלקה נגרמה שלא באשמת הנהג, עקב נסיבות שלא הייתה לו שליטה עליהן.
חברה לביטוח בע"מ (מיום 22.10.2021, פורסם בנבו): "אני מקבלת את הטענה לקיומו של כתם השמן, שנתמך בעדותו של מנדל ופעולות שבוצעו על ידי הערייה בהמשך, וביניהם, פיזור חול במקום (כפי שעולה מדו"ח המוקד שצורף לכתב ההגנה להודעה לצד ג'). עם זאת, בנסיבות המקרה דנן, אין לראות בשמן שעל הכביש משום גורם זר מיתערב המנתק את הקשר הסיבתי בין אופן נהיגתו של מיכאלי לבין התאונה, שכן אין חולק כי כלי הרכב לפניו – והיו מספר כאלה – לא החליקו, אלא מיכאלי הוא הראשון שהחליק במהלך עצירתו. יש בכך כדי להעיד כי מיכאלי נסע במהירות שאינה מתאימה לדרך עירונית בעת התקרבותו לצומת, כאשר ניתן היה לעשות כן ולהמנע מהחלקה. על בסיס האמור לעיל ובעניינינו, אני סבורה כי קיומו של שמן על הכביש, כדוגמת זה שהיה בדרך בה ארעה התאונה, הוא סיכון שנהג סביר צריך לקחת בחשבון כי הוא עשוי להתקל בו במהלך נהיגתו." במקרה דומה, בו הצטבר קרח על הכביש, קבע בית המשפט בע"א (מרכז) 28310-10-18‏ ‏ ש. שלמה רכב בע"מ נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ (מיום 5.3.2019, פורסם בנבו), כי: "ככלל, נטל ההוכחה להראות כי היתקיים במקרה דנן גורם זר מיתערב מוטל על הטוען לקיומו. יש לבחון את קיומו של הגורם הזר המתערב והאם הוא השפיע על היתרחשות התאונה כאשר על המערערת להראות כי הנהג הפוגע נהג כחוק, על פי תנאי השטח ובהתאם לתקנות התעבורה ועל אף נהיגתו הזהירה, ארעה התאונה. המערערת עמדה בנטל זה. בנסיבות אלו, יש לקבל את טענת המערערת כי המדובר בתאונה בלתי נמנעת ועל כן אין להטיל אחריות על המערערת לנזקים שנגרמו בעקבות התאונה.
הנתבע לא הוכיח כי כתם השמן, והוא בלבד, היה הסיבה המכרעת לנזק וכי נהג כנהג סביר בנסיבות שהיו בעת התאונה – כביש רטוב, בסיבוב, ובהיעדר תאונות נוספות על אף מעבר כלי רכב במקום.
...
טענה זו אינה מקובלת עלי.
חברה לביטוח בע"מ (מיום 22.10.2021, פורסם בנבו): "אני מקבלת את הטענה לקיומו של כתם השמן, שנתמך בעדותו של מנדל ופעולות שבוצעו על ידי העירייה בהמשך, וביניהם, פיזור חול במקום (כפי שעולה מדו"ח המוקד שצורף לכתב ההגנה להודעה לצד ג'). עם זאת, בנסיבות המקרה דנן, אין לראות בשמן שעל הכביש משום גורם זר מתערב המנתק את הקשר הסיבתי בין אופן נהיגתו של מיכאלי לבין התאונה, שכן אין חולק כי כלי הרכב לפניו – והיו מספר כאלה – לא החליקו, אלא מיכאלי הוא הראשון שהחליק במהלך עצירתו. יש בכך כדי להעיד כי מיכאלי נסע במהירות שאינה מתאימה לדרך עירונית בעת התקרבותו לצומת, כאשר ניתן היה לעשות כן ולהימנע מהחלקה. על בסיס האמור לעיל ובענייננו, אני סבורה כי קיומו של שמן על הכביש, כדוגמת זה שהיה בדרך בה אירעה התאונה, הוא סיכון שנהג סביר צריך לקחת בחשבון כי הוא עשוי להיתקל בו במהלך נהיגתו." במקרה דומה, בו הצטבר קרח על הכביש, קבע בית המשפט בע"א (מרכז) 28310-10-18‏ ‏ ש. שלמה רכב בע"מ נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ (מיום 5.3.2019, פורסם בנבו), כי: "ככלל, נטל ההוכחה להראות כי התקיים במקרה דנן גורם זר מתערב מוטל על הטוען לקיומו. יש לבחון את קיומו של הגורם הזר המתערב והאם הוא השפיע על התרחשות התאונה כאשר על המערערת להראות כי הנהג הפוגע נהג כחוק, על פי תנאי השטח ובהתאם לתקנות התעבורה ועל אף נהיגתו הזהירה, אירעה התאונה. המערערת עמדה בנטל זה. בנסיבות אלו, יש לקבל את טענת המערערת כי המדובר בתאונה בלתי נמנעת ועל כן אין להטיל אחריות על המערערת לנזקים שנגרמו בעקבות התאונה.
בנסיבות אלה, ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, מצאתי כי לנתבע אשם תורם של 30% לתאונה.
לסיכום: הנתבע ישלם לתובעת סך של 50,352 ₪, המהווה 30% מרכיב הנזק ושכ"ט שמאי על פי חוות הדעת, בצירוף ריבית והצמדה כדין מיום התאונה ועד לתשלום בפועל, וכן אגרה ראשונה ושניה כפי ששולמה, ושכר העדים כפי שנפסק.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו