תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים על רקע עבודות תיקון פיצוץ מים

לפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי עזבון ותלויים של המנוח מ.א. ז"ל (להלן: המנוח"), על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

נוכח קביעותיי דלעיל, ממילא אין בהמלצה לסגירת תיק המישטרה, הנסמכת על דוחות הפעולה של משטרת ישראל; הודעת המודיע במישטרה; דו"ח חקירת השריפה וסרט מצלמות האבטחה (עדות השוטרת בעמוד 29 לפרוטוקול בשורות 29-31), כדי לסייע בידי הנתבעת בסוגיה זו. זאת ועוד, הטענה האמורה בדבר הצתה מכוונת של הרכב אף אינה מתיישבת עם מכלול הנסיבות כפי שהן עולות מתיק החקירה, ובין היתר עם הודעת נהג המונית, לפיה המנוח היה רגוע לחלוטין במהלך הנסיעה; בתחנת הדלק מילא המנוח את מיכל הדלק בדלק לאחר ששטף אותו במים ובקש לחזור לתחנת הדלק לאחר שהבחין, כי שכח שם את מפתחות הרכב.

בבוא ביהמ"ש לבחון האם ארוע כלשהוא ניכנס לגדר חוק הפיצויים, עליו להדרש לסעיף 1 לחוק זה, המגדיר "תאונת דרכים" מהי, וכאמור להלן: 'תאונת דרכים' - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שארע עקב היתפוצצות או היתלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם ארעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השמוש ברכב המנועי.

ההגדרה הבסיסית – "שימוש ברכב מנועי" – "תיקון דרך" כאמור, התובעים טוענים, כי בנסיבות העניין, פעולת מילוי הדלק ברכב היא בבחינת "שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". תאונת דרכים היא כל "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". אחת מצורות השמוש הכלולות בהגדרת המשנה של "שימוש ברכב מנועי" מתייחסת ל"טפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו.

בחינת עובדות המקרה שלפניי על רקע המבחנים האמורים מובילה למסקנה, כי פעולת מילוי הדלק ברכב עומדת במבחנים אלו, ובכלל זה "במבחן הגאוגרפי", שהרי אין חולק, כי פעולה זו נעשתה בצד הדרך; "במבחן הזמן" שעה שהפעולה נעשתה בסמיכות לפעולת הנסיעה וכן במבחן המהות, באשר מדובר בפעולה שנהגים נוהגים לעשותה בעצמם.

התובע– אביו של המנוח סעיף 5(א) לחוק הפיצויים מגדיר את המונח "תלויים" לצורך פרק ב' של החוק כ- "מי שזכאי לפיצויים לפי סעיף 78 לפקודת הנזיקין". סעיף 78 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), שכותרתו "זכותם של תלויים לפיצויים" קובע, כי "גרמה עוולה למותו של אדם, והיה אותו אדם, אלולא מת, זכאי אותה שעה לפיצויים לפי פקודה זו בעד חבלת גוף שגרמה לו העוולה – יהיו בן זוגו, הורו וילדו זכאים לפיצויים מן האדם האחראי לעוולה". סעיף 80 לפקודת הנזיקין מורה, כי "בתובענה לפי סעיף 78 יש למסור פרטים בדבר האנשים שלטובתם היא מוגשת ובדבר הפסד הממון שסבל כל אחד מהם עקב מות הנפגע, והפיצויים ינתנו בעד הפסד הממון שסיבלו למעשה, או עתידים לסבול אותו למעשה..." הינה כי כן, על הטוענים לזכות לפצוי עקב מעמדם כתלויים מוטל נטל להוכיח את קיומה של התלות הלכה למעשה, היינו להוכיח את הפסד התמיכה והממון שסיבלו עקב פטירת המנוח.

...

מכל מקום לטענת הנתבעת, המנוח גרם במכוון להצתת הרכב באמצעות מיכל הדלק ובנסיבות אלו חלה החזקה הממעטת הקבועה בסעיף 1 לחוק הפיצויים בנוגע למעשה מכוון ודין התביעה להידחות (ראה סעיפים 29-100 לסיכומים מטעם הנתבעת).

סיכום תביעת העיזבון – אובדן השתכרות "בשנים האבודות" 850,781 ₪ הפסד פנסיה 95,134 ₪ נזק לא ממוני – כאב וסבל 43,820 ₪ הוצאות קבורה ומצבה 10,000 ₪ סך הכל 999,735 ₪ סוף דבר דין תביעת התלויים להידחות ודין תביעת העיזבון להתקבל.

הנתבעת תשלם לעיזבון המנוח פיצוי בסך כולל של 999,735 ₪, כמפורט לעיל.

כמו כן, תשלם הנתבעת לעיזבון המנוח החזר אגרת בית-משפט והוצאות משפט, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם בפועל וכן שכר-טרחת עו"ד כדין.

ב]בית המשפט העליון[ רע"א 2853/96 בפני: [כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' דורנר ][המ]בקשת: [קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים המשיבים]: [1. דחבור ג'מאל פרח 2. תפאל עבד אלרחמאן (משיב פורמאלי) תאריך הישיבה: י"ט בשבט התשנ"ח (15.2.98) בשם [המ]בקשת: [עו"ד אלון ג' בלגה בשם [המשיבים]: עו"ד מחמוד מחאג'נה; עו"ד מוסטפא מחמאד פסק-דין

ומה דין אם אין לנוהג ביטוח או שהביטוח אינו מכסה חבות פלונית שנוצרה עקב תאונת דרכים? מה דינו של לוי המהלך לתומו ברחוב ופוגעת בו מכונית ששמעון נוהג בה, ושמעון נעדר רשיון נהיגה וביטוח? חלל זה ממלאת קרנית, ותפקידה הוא (כאמור בסעיף 12(א) לחוק), "לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק זה ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח", מטעם זה (בין השאר) שלנוהג אין ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה (סעיף 12(א)(2) לחוק).

הדג במים לא יראה אלא את אשר סביבותיו ואילו הנשר בשמים יידע מנין יבוא הנהר ולאן יילך.

זכאותם של נפגעים נפגעים אלה אינם זכאים לפיצויים לפי חוק זה: (1) מי שגרם לתאונה במתכוון; (2) מי שנהג ברכב תוך הפרת החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות), התשכ"ד1964-, וכן מי שהיה מצוי ברכב ביודעו שנוהגים בו כאמור; (3) מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי-תשלום אגרה; (4) מי שהרכב שימש לו, או סייע בידו, לבצוע פשע; (5) מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב; (6) בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה ושנפגע בתאונת דרכים שארעה באותה נהיגה, בין בהיותו ברכב ובין מחוצה לו."

על רקע זה של שלילת זכות מתייצב סעיף 7א מלוא-קומתו ומורנו כי על-אף הוראת סעיף 7(5), מי שנהג בהיתר הבעלים או המחזיק ברכב בלא שידע ובנסיבות העניין גם לא היה סביר שיידע כי נוהג הוא ללא ביטוח, יהא זכאי בכל-זאת לתבוע את קרנית.

ואל ייכמרו רחמינו יתר-על-המידה על אותו ראובן הבעלים, שהרי זכותו בנזיקין - כהוראת סעיף 8(ג) לחוק - לעולם שמורה היא לו. מכל מקום, כך יוסיף ויטען בעל-דברנו, הוראת סעיף 7(6) לחוק אינה מזכירה - ולו ברמז - את יסוד האשם כיסוד יוצר בשלילת זכות לפיצויים, ולא יהא זה ראוי ונכון אם נהיה צדיקים הרבה, צדיקים הרבה מן המחוקק.

...

החלטנו ליתן לקרנית רשות ערעור, ודנו בבקשה כבערעור שהוגש על-פי הרשות שניתנה.

"חזקים" מהם הם כללי הפרשנות המהותיים - בהם כלל הפרשנות התוקע יתד בתכלית החוק - ואנו היגענו למסקנה שהיגענו בייסדנו עצמנו על אותם כללים חזקים של תכלית.

בית-המשפט (מפי חברנו השופט אור) דחה טענה זו, וכך אמר (בעמ' 831-830): "המסקנה של כל האמור היא, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, שבהסתמך על הוראות סעיף 7(3) לחוק הפיצויים דין תביעת המערערת להידחות. בהוראות סעיף 7א לחוק הפיצויים אין לשנות ממסקנה זו, הואיל וסעיף זה אינו חל במקרה של שלילת זכאות לפיצויים לפי חוק הפיצויים בהסתמך על הוראות סעיף 7(3) לחוק. ... סעיף זה בא להקנות זכות להיות מפוצה, על-ידי קרנית, לאדם שנפגע בתאונה כאשר נהג ברכב ללא ביטוח, אך הוא לא ידע על כך וגם לא היה סביר שידע זאת. אך מהוראת סעיף 7א הנ"ל אין משתמעים כל פטור או הקלה מדרישות החוק מעבר למה שמצוי בה במפורש. כפי שאין כל היגיון להניח כי הוראת סעיף 7א לחוק הפיצויים חלה כשמתקיימות הוראות הסעיפים 7(1) לחוק הפיצויים(השולל זכאות ממי שגרם תאונה במתכוון) ו7-(4) לחוק הפיצויים (השולל זכאות ממי שנהג ברכב לצורך ביצוע פשע), כך גם אין להניח כי ההוראה תחול כשמתקיימות הוראות סעיף 7(3). אמנם, חוסר הכיסוי הביטוחי במקרה דנן נובע מהיעדרו של רישיון, אולם הרישה של סעיף 7א לחוק הפיצויים, הפותחת במילים: "על אף האמור בסעיף 7(5)" ואיננה מוסיפה כל התניא על הוראות סעיף 7(3) לחוק הפיצויים, מצביעה על כך כי מלכתחילה נועד סעיף 7א לחול רק על מקרים שסעיף 7(5) דן בהם.

בית-משפט קמא קובע שמאמין הוא לפרח כי תפאל היה מוכר לו "כנהג מן העבר וגם סמוך לפני התאונה". לסיכומו של דיון מוסיף בית-משפט קמא וקובע, כי בנסיבות העניין לא היה "מקום לחשד מצד התובע" כי תפאל אינו מחזיק ברשיון נהיגה; כי נכון הוא "להאמין לתובע [פרח] כי הוא הניח ש[לתפאל] רשיון נהיגה על סמך היכרות עבר"; וכי אם פרח לא שאל את תפאל אם מחזיק הוא ברשיון נהיגה בר-תוקף "דומני שלא חרג מן ההתנהגות הסבירה". לו אני תחת בית-משפט קמא, אפשר הייתי מגיע למסקנה כי פרח לא נהג כאדם סביר; כי תופשת בו הוראת סעיף 7(6) לחוק; וכי מטעם זה אין הוא זכאי לפיצויים.

ומה דין אם אין לנוהג ביטוח או שהביטוח אינו מכסה חבות פלונית שנוצרה עקב תאונת דרכים? מה דינו של לוי המהלך לתומו ברחוב ופוגעת בו מכונית ששמעון נוהג בה, ושמעון נעדר רישיון נהיגה וביטוח? חלל זה ממלאת קרנית, ותפקידה הוא (כאמור בסעיף 12(א) לחוק) "..

הדג במים לא יראה אלא את אשר סביבותיו ואילו הנשר בשמים ידע מניין יבוא הנהר ולאן ילך.

זכאותם (1) מי שגרם לתאונה במתכוון; של (2) מי שנהג ברכב תוך הפרת החוק לתיקון דיני העונשין נפגעים (שימוש ברכב ללא רשות), תשכ"ד-1964, וכן מי שהיה מצוי ברכב ביודעו שנוהגים בו כאמור; (3) מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי-תשלום אגרה; (4) מי שהרכב שימש לו, או סייע בידו, לביצוע פשע; (5) מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב; (6) בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה ושנפגע בתאונת דרכים שארעה באותה נהיגה, בין בהיותו ברכב ובין מחוצה לו".

על רקע זה של שלילת זכות מתייצב סעיף 7א מלוא-קומתו ומורנו כי על-אף הוראת סעיף 7(5), מי שנהג בהיתר הבעלים או המחזיק ברכב בלא שידע ובנסיבות העניין גם לא היה סביר שידע כי נוהג הוא ללא ביטוח, יהא זכאי בכל-זאת לתבוע את קרנית.

ואל ייכמרו רחמינו יתר-על-המידה על אותו ראובן הבעלים, שהרי זכותו בנזיקין-כהוראת סעיף 8(ג) לחוק-לעולם שמורה היא לו. מכל מקום, כך יוסיף ויטען בעל-דברנו, הוראת סעיף 7(6) לחוק אינה מזכירה-ולו ברמז-את יסוד האשם כיסוד יוצר בשלילת זכות לפיצויים, ולא יהא זה ראוי ונכון אם נהיה צדיקים הרבה, צדיקים הרבה מן המחוקק.

ואולם: האם ניתן להעלות עליו על פרח, כי בנסיבות העניין לא אך שלא ידע אלא שגם לא היה סביר כי ידע שתפאל אינו מחזיק ברישיון נהיגה בר-תוקף? לשון אחר: האם נהג פרח באורח ראוי וסביר שעה שלא חקר ולא דרש אם מחזיק תפאל ברישיון נהיגה? לדברי פרח, הכיר הוא את תפאל-שהיה מידידיו-כמי שנהג במכונית והסיע פועלות לעבודתן עוד בשנת 1983.

...

החלטנו ליתן לקרנית רשות ערעור, ודנו בבקשה כבערעור שהוגש על-פי הרשות שניתנה.

"חזקים" מהם הם כללי הפרשנות המהותיים-ובהם כלל הפרשנות התוקע יתד בתכלית החוק-ואנו הגענו למסקנה שהגענו ביסדנו עצמנו על אותם כללים חזקים של תכלית.

בית-המשפט (מפי חברנו השופט אור) דחה טענה זו, וכך אמר (בעמ' 830-831): "המסקנה של כל האמור היא, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, שבהסתמך על הוראות סעיף 7(3) לחוק הפיצויים דין תביעת המערערת להדחות. בהוראות סעיף 7א לחוק הפיצויים אין לשנות ממסקנה זו, הואיל וסעיף זה אינו חל במקרה של שלילת זכאות לפיצויים לפי חוק הפיצויים בהסתמך על הוראות סעיף 7(3) לחוק...

בית-משפט קמא קובע שמאמין הוא לפרח כי תפאל היה מוכר לו "כנהג מן העבר וגם סמוך לפני התאונה". לסיכומו של דיון, מוסיף בית-משפט קמא וקובע, כי בנסיבות העניין לא היה "מקום לחשד מצד התובע" כי תפאל אינו מחזיק ברישיון נהיגה; כי נכון הוא "להאמין לתובע [פרח-מ' ח'] כי הוא הניח ש[לתפאל-מ' ח'] רישיון נהיגה על סמך הכרות עבר" וכי אם פרח לא שאל את תפאל אם מחזיק הוא ברישיון נהיגה בר-תוקף "דומני שלא חרג מן ההיתנהגות הסבירה". לו אני תחת בית-משפט קמא, אפשר הייתי מגיע למסקנה כי פרח לא נהג כאדם סביר; כי תופשת בו הוראת סעיף 7(6) לחוק וכי מטעם זה אין הוא זכאי לפיצויים.

עניינו של פסק דין זה בתביעה נזיקית ובהודעה לצד שלישי, בקשר לתאונת נפילה שאירעה לתובעת ביום 1.9.98.

בכתב התביעה המקורי תבעה התובעת רק שתי נתבעות: עיריית ירושלים, שאותה הגדירה כ"האחראית והמופקדת על תקינות תחזוקת ובטיחות הדרכים בהן משתמש הציבור" (סעיף 1), ומגדל חברה לביטוח בע"מ, שאותה הגדירה כ"מבטחת אחריותה של נתבעת 1" (סעיף 4).

בכתב תביעה מתוקן, שהגישה התובעת, בעקבות היתר שניתן לה לכך (החלטה מ-10.10.02 בבש"א 6618/02), צורפו שתי נתבעות נוספות: הנתבעת 3, ש.ח.ן. כרמלי בע"מ (להלן: כרמלי), שאותה הגדירה התובעת כ"חברה קבלנית ובין היתר לביצוע עבודות עפר ותשתיות" (סעיף 4), והנתבעת 4, חברת החשמל, שהוגדרה כמי ש"בין היתר מבצעת עבודות תשתית חשמל ציבוריות באמצעות קבלנים כנתבעת מס' 3" (סעיף 5).

כיוון שהאיזכור על בעיה בכתף הינו רק בתקופה שהינה יחסית בסמוך למועד הפגיעה, בבדיקה כחודש לאחר מכן מוזכרת רק רגישות בכתף, וכי למחרת היא אמורה לחזור לעבודה, לא מצאתי עדות לכך כי בוצעו צילומי רנטגן לכתף ו/או בדיקת הדמיה אחרת בהקשר זה, ולא מוזכרות תלונות ו/או ממצאים בהקשר זה בתקופה שבין הנ"ל לבין התאונה הנדונה, וגם לדבריה, היה כאב קל בכתף בעקבות התאונה הקודמת, שחלף לחלוטין תוך זמן קצר, הרי שלמרות שאיני יכול לקבוע זאת בודאות, סביר יהיה להערכתי להניח כי מצבה, כמתואר לעיל, הנו תוצאה של התאונה הנדונה".

לאחר שקילת מכלול הטענות, על רקע כל חומר הראיות, הגעתי לתוצאה הבאה: כלפי התובעת יש חבות מלאה, ואין מקום לזקוף לחובתה אשם תורם.

עדיין, לנוכח המקום בו בוצעו עבודותיה של הנתבעת 3 (ליד המדרכה הנגדית לזו שלידה אירעה התאונה), יחד עם תאורי התובעת והעדה מטעמה, שאופי העבודות שבוצעו היה קשור במים ובביוב, וריחוק טבעי של קווי חשמל ממקום מעבר מים, מסתברת יותר הקביעה, שמצב מקום התאונה הספציפי וסביבתו הקרובה לא נבעו מעבודות של הנתבעת 3, ליד המדרכה הנגדית, אלא כפי שנקבע לעיל.

...

בסופו של יום מקובלת עליי גירסת התובעת, כי בשל העבודות שבוצעו באזור הכניסה לבית הספר שבו לימדה, היתה הכניסה קשה ובעייתית, ובין היתר התחייבה הליכה על הכביש, אשר בשל העבודות היה משובש, לפחות בשקעים ובחריצים, אם לא למעלה מזה, ומכוסה אבנים וחצץ.

מקובלת עליי גם גירסת התובעת, הנתמכת בעדות יוכי כהן, כי נאלצה ללכת במסלול שבו הלכה, כדי להכנס לבית הספר, כי לא ניתן היה להיכנס מהכניסה האחורית, וכי, מכל מקום, אפילו היתה מתאפשרת כניסה דרכה, היתה מתחייבת לפני כן הליכה במסלול שבו ארעה התאונה.

התביעה נגד הנתבעות 3 ו-4 נדחית.

הרקע העובדתי: הצדדים הגיעו לידי הסכמה באשר לעובדות המקרה אותן יש לקבוע על סמך תצהירים שהוגשו בתיק לרבות תצהירו של הנתבע מס' 1 למעט המילים בס' 15 לתצהירו "מן המים שזרמו במקום". ביום 27.12.98 נפגע התובע מס' 1 (להלן-התובע) בתאונה עת שהחליק על כתם השמן שנוצר עקב נזילה מתיבת הילוכים של אוטובוס מס' 4023657 אשר חנה בסמוך למקום התאונה כאשר מנועו דומם ודלתותיו סגורות.

אי לזאת מציעים התובעים להתייחס לרכב בענייננו כאל "חפץ שנמצא ברחוב שממנו נזל שמן אשר גרם לנזק, הא ותו לא". התובעים מבקשים לפצותם מכוח עילות רשלנות והפרת חובה חקוקה המעוגנות בפקודת נזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח-1968 (להלן-פקודת נזיקין) בעוד שאין בכתב תביעתו התייחסות לחוק הפלת''ד. 7.

לדעת הנתבעים נזילת שמן נכללת בהגדרת השמוש ברכב בהיותה הינתקות או נפילה של חלק "מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו". כמו כן, טוענים הם כי דובר בעצירה לצורך המשך הנסיעה דבר המוכיח את המטרה התחבורתית של השמוש האמור.

יתרה מזאת, המחוקק לא התעלם מהסיכונים התעבורתיים הטמונים בחלקים נוזליים של הרכב וקבע חזקה מרבה של "עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב" כאשר ארוע כזה בהכרח מהוה תאונת דרכים.

יש להבין את האמור בפסק הדין על רקע עובדות המקרה.

ברי כי נזילת השמן מהוה "סיבה שבלעדיה אין" ביחס לאירוע התאונה ולפיכך יש להסיק את המסקנה בדבר קיום הקשר הסיבתי העובדתי בין שימוש ברכב לבין מאורע בו נגרם לתובע נזק גוף.

אשר על כן, הארוע המזיק דנן נשלט כל כולו על ידי הוראות חוק הפלת''ד. לאור האמור אני מורה לתובעים לתקן את כתב תביעתם תוך 30 יום מיום מתן החלטתי זו בדרך שכתב התביעה יושתת על חוק הפלת''ד שאם לא כן התביעה תידחה.

...

המסקנה הינה כי האירוע האמור נופל בגדר ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים המופיעה בס' 1 לחוק הפלת''דק. אי לזאת, איני רואה מקום לידון בחזקות מרבות המהוות חלק מהגדרת "תאונת דרכים". באשר לשלב השלישי של הניתוח, אין כל ראיה בתיק לקיום חזקה ממעטת כלשהי, כגון מעשה מכוון או פגיעת איבה.

אשר על כן, האירוע המזיק דנן נשלט כל כולו על ידי הוראות חוק הפלת''ד. לאור האמור אני מורה לתובעים לתקן את כתב תביעתם תוך 30 יום מיום מתן החלטתי זו בדרך שכתב התביעה יושתת על חוק הפלת''ד שאם לא כן התביעה תדחה.

אני מחייב את התובעים בהוצאות הליך זה, ללא קשר לתוצאת הליך, בסכום של 2,000 ש"ח בצרוף מע''מ ובצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק היום ועד התשלום המלא בפועל.