תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים נגד אגד ונהגה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 28161-12-14 הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אגד תעבורה בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד הרשם בכיר אבי כהן התובעות 1.הראל חברה לביטוח בע"מ 2.אירית שוורץ לונדון שתיהן ע"י ב"כ עוה"ד אייל חריף הנתבעות 1.אגד תעבורה בע"מ 2.איילון חברה לביטוח בע"מ שתיהן ע"י ב"כ עוה"ד אלינור חן וחגית חופי פסק דין

מדובר בתביעה מעורבת שבה תביעת תיחלוף (שבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנידון.

גרסת התובעות באשר לנסיבות היתרחשות התאונה בסעיף 4 לכתב התביעה נרשם כך: "בתאריך 25.12.2013 אירעה תאונת דרכים בנסיבות הבאות:

· מן המרחק שנראה בתמונה בין מקום התאונה לבין מקום תחנת האוטובוס (ממנה התחיל האוטובוס בנסיעה עובר לתאונה) עולה, שסביר כי האוטובוס אכן היה כבר בתנועה בזמן שבו הפרטית החלה לפנות שמאלה לתוך נתיבו, שאחרת, לו מצב הדברים היה כפי הגרסה הבסיסית והראשונית של התובעות, הרי שאין כל סבירות בכך שנהג האוטובוס (נהג מקצועי) היה מתחיל לנסוע קדימה תוך היתעלמות מרכב פרטי שחוסם את נתיבו ואף ממשיך ומתנגש בו, משל היה שקוף.

...

שוכנעתי עפ"י מכלול הראיות, כי התאונה התרחשה בשל כך שנהגת הפרטית ביצעה פנייה בלתי זהירה שמאלה לכיוון מתחם החנייה שבמקום, תוך שחתכה וחסמה את נתיב נסיעה האוטובוס, שלא היה בעמידה בזמן הפנייה, אלא בתנועה קדימה ביציאה מתחנת האוטובוס.

סיכום התביעה נדחית.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 59377-01-13 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ תיק חצוני: בפני כב' הרשם בכיר אבי כהן התובעת מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד אילנה סקר הנתבעת אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד ניסים שופן פסק דין

בפניי תביעת כספית ע"ס 30,874 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 3/3/11.

מדובר בתביעת תיחלוף (שבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנידון.

בשל מיקום עמידתה של הפרטית, התקשה האוטובוס להכנס לתחנה לשם קליטת והורדת נוסעים, ולכן היתקדם בנסיעה ישר וקדימה במקביל לרכבים החונים מימינו מבלי שניכנס לתחנה עצמה ולאחר קליטת הנוסעים המשיך בנסיעה ישר וקדימה מבלי שנהג האוטובוס היה מודע בזמן אמת לכך שהוא היה מעורב בתאונה והוא היתוודע לראשונה לדבריו לתאונה רק מתוך כך שנהג הפרטית נסע אחריו ואמר לו כי האוטובוס היה מעורב עמו בתאונה.

...

מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעת, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של נהג האוטובוס לקרות התאונה ביחד עם קביעת אשם תורם כמפורט מעלה.

· ממכלול הנסיבות שוכנעתי כי נהג האוטובוס לא המשיך בנסיעה ישר ללא כל כניסה לתחנה ולאחר מכן שמאלה ביציאה ממנה שכן, אם כך היה, לא תתכן ולא סבירה התנגשות בין שני הרכבים מאחר שקווים מקבילים אינם נפגשים.

סיכום התביעה מתקבלת באופן חלקי (כמידת אחריות נהג האוטובוס בהפחתת אשם תורם).

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום ברמלה (כב' הש' ד. שוהם) מיום 11.2.16 במסגרתה התיר בית המשפט למשיבים הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל לפיה נותרו למבקש 20% נכות בתחום הפסיכיאטרי בגין תאונת דרכים שארעה לו ביום 10.5.10.

הנידרש לנדון המבקש הגיש תביעה נזיקית ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 (להלן – חוק הפלת"ד) וזאת אחר שניפגע בתאונת דרכים ביום 10.5.10.

לכך מיתוספת ההלכה, לפיה בית המשפט שלערעור "יתערב רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן בהחלטתה של הערכאה הדיונית בבקשה להביא ראיות לסתור" (רע"א 11325/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גולינבסקי (2006); רעא (נצרת) 22233-08-15 - הפניקס חברה לביטוח בעמ נ' ש' ס',(2015); עא (נצרת) 23659-12-13 - ס א נ' אבשלומוב איבטור (2014) ) ובמיוחד תימנע ערכאת העירעור מהתערבות כאשר עסקינן בהחלטה המתירה את הבאת הראיות לסתור (א' ריבלין תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים מהדורה רביעית, 2012, עמ' 788; רע"א 330/14 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (2014) רעא 2993/14 - מרדכי רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בעמ (2014); רעא (ירושלים) 45227-07-13 - רוני שמעוני נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בעמ ואח',(2013); רע"א 9011/12 פאולוסקוס נ' סונגו, (2012),רע"א 4704/12 סימן טוב נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, (2012); רעא (מרכז) 47260-12-14 - יעקב מזרחי נ' הפול-המאגר הישראלי לביטוח בעמ,(ׁ2015)).

התרת הבאת ראיות לסתור היא כאמור החלטה דיונית ואין ערכאת העירעור מיתערבת בהחלטות דיוניות של הערכאה המבררת גם אם היא סבורה כי ניתן היה לנהוג באופן שונה (על היותה של הוראת סע' 6ב' רישא הוראה דיונית ראו , כדוגמה - תא (ירושלים) 14825-07-10 - סמי קרוט ואח' נ' סחורי ג'האד (2013); ר"ע 231/86 הדר נ' פוני, (1986); ר"ע 133/87 הסנה נ' שטרית, (1987); ע"א 415/87 מדינת ישראל נ' הפול, (1989);ע"א 110/86 גברעם נ' יורשי מנג'ם, (1988)).

...

בנדון נימק בית משפט החלטתו כדבעי ולא מצאנו אותה עולה כדי החריג המצדיק התערבות בה. להלן נרחיב מעט את הדברים על מנת לחדד הסוגיה שעיקרה אימתי יתיר בית המשפט הבאת ראיות לסתור עת מוגשת לעיונה של הועדה הרפואית חוות דעת מטעם הנפגע.

כך מצאנו בדבריו של כב' הש' ריבלין ברע"א 4484/06 - רינה מור נ' אישי ישיר חברה לביטוח (1996) בעמ ואח' (2006) - "סעיף 6ב לחוק הפיצויים נועד בעיקרו שלדבר לפטור את בית המשפט מהליך מתמשך, מסובך ומורכב בקביעת דרגת הנכות של הנפגע (בר"ע 309/86 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי, פ"דמ(4) 690, 701).

ומהדין לנדון אנו סבורים כי כאשר עסקינן בועדה המעיינת בחוות דעת פרטית מטעם הנפגע הרי שעל מנת להצדיק הבאת ראיות לסתור הרי שדי שתצטרף לעניין זה נסיבה נוספת, אף אם משקלה קל כנוצה.

הבקשה נדחית.

בפניי תביעת כספית מיום 24/10/12 ע"ס 9,540 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 22/12/11.

מדובר בתביעת תיחלוף (שבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנידון.

יצוין כי קיים הליך קשור בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב (ת"ק 33790-02-13), בו הוגשה תביעה בסך 3,166 ₪ על ידי נהג רכב התובעת בתיק שבפניי (מורדי כארם), נגד הנתבעת בתיק שבפניי (אגד), נגד נהג רכב הנתבעת בתיק שבפניי (אזרק מינצר) ונגד נהג רכב נוסף שהיה מעורב בתאונה (עמיאל רז).

· משעולה כי לנהג האוטובוס, היו אלטרנאטיבות לנהיגה ולא הוכח כי הסטייה שמאלה הייתה הדרך היחידה או הסבירה למנוע את התאונה, ומשבעצם, סטיית האוטובוס שמאלה היא זו שגרמה לתאונה, כאשר ייתכן שללא אותה סטייה כלל לא הייתה נגרמת תאונה, אין מנוס מקביעה כי נהג האוטובוס התרשל בנהיגתו.

...

· משהמסקנה היא כי הרכב השלישי לא חסם את נתיב נסיעת האוטובוס מלפנים, אלא הגיע מצדו הימני של האוטובוס, הרי שנהג האוטובוס לא הוכיח שהיה במצב כה חריג (חסימתו הפתאומית מלפנים וכו') להוכיח שנבהל מהתנהגות נהג הרכב השלישי וכתוצאה מכך הסיט את האוטובוס שמאלה.

· משעולה כי לנהג האוטובוס, היו אלטרנטיבות לנהיגה ולא הוכח כי הסטייה שמאלה הייתה הדרך היחידה או הסבירה למנוע את התאונה, ומשבעצם, סטיית האוטובוס שמאלה היא זו שגרמה לתאונה, כאשר ייתכן שללא אותה סטייה כלל לא הייתה נגרמת תאונה, אין מנוס מקביעה כי נהג האוטובוס התרשל בנהיגתו.

סיכום התביעה מתקבלת וההודעה לצד שלישי נדחית.

התביעה מכוונת לפצוי בגין ניזקי רכוש, שאירעו בשל תאונת דרכים מיום 22.7.21 בשעה 22.25.

בכתב ההגנה של הנתבעת נטען, כי "המחלוקת העיקרית היא בגין הנזקים הנטענים ע"י התובע המנסה להתעשר שלא כדין על חשבון אגד! התובע טוען לנזקים שאינם קשורים לארוע נושא תביעה זו, ויוער כי התובע לא הביא אסמכתות מתאימות להוכחת הקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים לארוע התאונה הנטען". הנתבעת אינה מכחישה ארוע תאונה במועד האמור ואף לקחה לטענתה אחריות חלקית לקרות הארוע.

ככלל בתביעה נזיקית, המוגשת בטענה כי הנתבע חב כלפי התובע בפצוי נידרש על פי הפסיקה- "על התובע בתביעת רשלנות בנזיקין… מוטל להוכיח חמשת רכיבים אלה: ראשית, שקיימת כלפיו חובה; שנית, שהחובה הופרה; שלישית, שניגרם לו נזק עקב הפרה; רביעית, שקיים קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק וחמישית, מהו הקף הנזק (ע"א 231/84 קופת חולים של ההסתדרות נ' פאתח [6], בעמ' 319). בבוא בית-המשפט להכריע בגורלה של תביעה בסוף המשפט, השאלה הראשונה שעליו לשאול עצמו מצויה במישור העובדתי, והיא – אם כל העובדות שגרמו לתאונה במקרה הקונקרטי ידועות הן. לאמור, האם ידועה שרשרת העובדות שגרמה לניזקו של התובע, האם ידועה זהותו של המזיק, האם ידוע האופן שבו היתרחש הנזק והאם קיים קשר סיבתי עובדתי בין אותה שרשרת עובדות לבין הנזק. משניתנה תשובה חיובית על כל אלה, נותרת לבחינה השאלה המשפטית, והיא – אם השכיל התובע להוכיח במידת ההסתברות הדרושה במשפט אזרחי, כי מעובדות אלה עולה שהמזיק חב כלפיו חובה וכי הפר את חובתו ובשל כך נגרם לו הנזק. אם עמד התובע בנטל זה, יזכה בתביעתו, ואם לאו, תדחה התביעה." (ר' ע"א 1146/99 קופת חולים כללית נ' מוטי סולן, נה(4) 898 (2001)‏‏).

בסעיף 4(ב) לחוק שיפוט בתביעות קטנות, תשל"ו-1976 נקבע, כי " בית משפט לתביעות קטנות אינו קשור בסדרי הדין הנוהגים בבית משפט אחר, ובכפוף לסדרי דין שהתקין שר המשפטים לענין חוק זה, יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה". לאחר ששקלתי בכובד ראש כאמור, עדויות הצדדים והראיות שצורפו על ידם אני סבורה כי דין התביעה להיתקבל באופן חלקי.

...

בכך קיבלתי לפנים משורת הדין, לאחר ששוכנעתי בקרות התאונה, חלק הארי בגרסת התובע תוך שלא זקפתי לחובתו העדר זימון הנהג, העדר הצגת תמונות מקרות התאונה וממצאי חוות הדעת כמתואר על יסוד גרסתו.

מכל האמור הנתבעת תשלם לתובע סך כל הסכומים הבאים: 5091 ₪ בגין כיסוי לפגוש קדמי.

ביתר ההוצאות ישא כל צד. הנתבעת תשלם לתובע הסכומים האמורים בתוך 30 ימים.