תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים והחמרת מצב רפואי קודם

המל"ל לא יישם את פסה"ד, והתובע הגיש תביעה לצוו עשה בחודש 4/20 (26147-04-20), במסגרתה, התבקש ביה"ד להורות למל"ל לקיים את פסה"ד. במקביל, הגיש התובע תביעה נזיקית בגין התאונה, ביום 17.3.19, 5 חודשים לפני תום תקופת ההתיישנות, בבית משפט השלום בטבריה (ת.א 37838-03-19- להלן: "ההליך הקודם").

לטענת התובע, בשל התמשכות ההליכים במל"ל, במסגרת תביעה שהגיש להכיר בהחמרת במצבו הבריאותי, ביקש למחוק את התביעה בהליך הקודם, ואין להביא בחשבון את התקופה מיום 17.3.19 , יום הגשת התביעה בהליך הקודם, למועד מחיקתה ביום 17.12.20, ולכן, אין ממש בבקשה.

זאת ועוד, אין רלוואנטיות לעניינינו להימשכות ההליכים במל"ל, ואף לא לתביעה שהוגשה בביה"ד האיזורי לעבודה, שכן עצירת תקופת ההתיישנות מתייחסת להגשת תביעה חדשה בגין אותה עילה (ס' 15 לחוק ההתיישנות), בעוד עילה של ערר על החלטת ועדה רפואית של המל"ל, אינן זהות לעילה של פיצויים בגין נזק גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את הבקשה, התגובה וכתבי הטענות, מצאתי כי הדין עם הנתבעת.

בפס"ד מיום 17.12.20, נעתר ביהמ"ש לבקשה, והורה על מחיקת התביעה.

לאור כל האמור, התביעה נדחית בשל התיישנות.

בפניי תביעת נזיקין לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

המומחה סקר את ההיסטוריה הרפואית של התובע, וציין כי הלה העיד בפניו שלא סבל עובר לתאונה מכאבי צואר או גב משמעותיים, לדבריו נפגע בתאונת דרכים נוספת לפני כעשר שנים, אך לא הייתה פגיעה בעמוד השידרה.

על כן, קבע המומחה כי קיים קשר סיבתי בין התאונה דנן לבין תלונות התובע, אולם מדובר בהחמרה ממצב קודם.

בתשובות לשאלות ההבהרה, אישר המומחה כי קביעת הנכוי בגין מצב קודם הנה הערכה המבוססת על נתוני הרשומה הרפואית; כי בגין תאונת הדרכים משנת 2009 פנה התובע 3 פעמים בלבד לקופת החולים ומלבד צלומי רנטגן לא ביצע טפול רפואי; כי מאז הפניה השלישית בחודש 2/2010 ועד לאירוע השני ביום 26.1.14 אין אף תלונה של התובע על הצואר; וכי בגין האירוע משנת 2014 פנה התובע 3 פעמים בלבד לקופת חולים ומלבד צלומי רנטגן לא ביצע אף טפול, אם כי ציין שהתובע הופנה לפיזיותרפיה אך לא הוצג תעוד שביצע טיפולים אלו.

המומחה אף ציין בחוות דעתו כי התובע אמר לו שהוא נעזר כיום בטיפולי רפואה משלימה, כך שאין רבותא בטענת התובע שהמומחה שגה בכך שקבע שהטיפול האחרון הסתיים ביום 1.11.17, בפרט שעה שלא הוצג תעוד בדבר ביקור אצל רופא מומחה או טפולי פיזיותראפיה לאחר המועד האמור, והתובע אף לא טען כך. ההגבלה בתנועת עמ"ש צוארי שהמומחה מצא הנה מזערית, הבדיקה הנוירולוגית שערך המומחה נמצאה תקינה, ובנסיבות האמורות, אף אין בעובדה שהתובע לא עתר למינוי מומחה במסגרת התביעה בגין התאונה משנת 2009 או פנה למל"ל בתביעה בגין האירוע משנת 2014, כדי להוביל למסקנה כי אין לייחס לתובע נכות קודמת בגין שני אירועים אלו, או להעמידה על שיעור אחר מזה שקבע המומחה.

...

לאור כל האמור, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים והבאתי בחשבון כלל השיקולים כמפורט לעיל, אני פוסקת לתובע סכום פיצוי גלובלי של 5,000 ₪ בגין עזרת צד ג' בעבר ולעתיד.

סוף דבר אני פוסקת לתובע פיצויים כדלקמן: הפסדי שכר לעבר הפסדי שכר לעתיד (כולל פנסיה) 56,590 ₪ 45,000 ₪ עזרת צד ג' בעבר ובעתיד 5,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד 3,000 ₪ כאב וסבל 4,090 ₪ סה"כ 113,680 ₪ הנתבעת תשלם לתובע סך של 113,680 ₪ ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד כדין בשיעור של 15.21% (כולל מע"מ).

כן תשלם הנתבעת לתובע החזר אגרת בית משפט כפי ששולמה בפועל, והחזר תשלום חלקו של התובע בשכ"ט המומחה (2,633 ₪).

רקע וטענות הצדדים בפני תביעת נזיקין עפ"י חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

דיון והכרעה סעיף 6ב לחוק הפלת"ד קובע : "6ב. נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקבועה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". הפרשנות שנתנו בתי המשפט לסעיף 6ב' דלעיל (ראו בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חב' לביטוח בע"מ פ"ד לט (4) 505; ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מ"ה (4) 77) היא כי ישנם 2 טעמים להיתר הבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות שעל פי דין: (א) טעמים משפטיים כגון: אם נראה לבית המשפט, כי הליך קביעת הנכות היה נגוע בפגם מהותי, כגון פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי; (ב) טעמים עובדתיים כבדי משקל, כגון: אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת.

ממכלול הנסיבות לעיל, עולה הספק, אם מסקנתה של הועדה אכן משקפת את המצב הרפואי המיוחס לתובע בעקבות התאונה בהיתחשב במצבו הרפואי הקודם.

המומחה יבדוק את התובע וייקבע ממצאים לגבי המצב הרפואי לרבות בסוגיות הבאות: האם התובע סובל מנכות צמיתה? אם כן – מה שיעורה ומהן הסיבות לנכות? האם קיימות נכויות זמניות? אם כן, לאיזו תקופה? האם קיימות מיגבלות תפקודיות? אילו ומה השפעתן? האם צפוי שיפור או החמרה במצב בעתיד? מה הטיפולים הרפואיים והתרופתיים הצפויים בעתיד? לרבות סוגי הטיפולים ועלותם.

...

וכפי שנקבע ברע"א 4482/95 סהר חב' לביטוח בע"מ נ' ברוך ואח' פד"י מ"ט (5) 198, 202: "בנסיבות האלה, כשדרגת נכות נקבעה ע"י וועדה רפואית כנובעת מתאונת עבודה (אשר היוותה גם תאונת דרכים) ובפועל ברור שהיא משקפת (או יכולה לשקף – מ.ק.) גם נזק על יסוד גורם אחר שאינו אותה תאונת דרכים שהיוותה גם תאונת עבודה יש לומר שקביעת הוועדה הרפואית נסתרה ושהיא מצדיקה מנוי מומחה רפואי". וכאמור בע.א. 5608/90 קורנהל חב' לביטוח בע"מ נ' מזרחי פד"י, מ"ו (2) 107, 111: "הכוונה הייתה בעליל לחסוך את הצורך במנוי מומחים רפואיים ע"י ביהמ"ש לשם קביעת דרגת נכותו הרפואית של הנפגע. מטרה זו אינה מושגת, כשמוגשת כראיה לביהמ"ש קביעת נכות רפואית עפ"י כל דין, שהיא עקב תאונת דרכים ועקב גורם נוסף, והתרומה של כל אחד מגורמים אלה לנכות הרפואית אינה ברורה. במקרה כזה, לו הייתה מותרת הגשת הקביעה כראיה לנכות הרפואית, בלאו הכי מן הראוי היה להתיר להביא ראיות לסתור, וזאת לשם בירור מידת תרומת תאונת הדרכים, להבדיל מהגורם האחר, לנכותו של הנפגע. בירור כזה היה מביא בלאו הכי למנוי מומחה רפואי ע"י ביהמ"ש...". הנתבעת צירפה לבקשה את תיקו הרפואי של התובע ובו תיעוד רב על בעיות אורתופדיות בכתף ובכף היד של התובע, אותם איברים שנפגעו בתאונה, שהוועדה לא התייחסה אליו בהחלטתה, ואני סבור כי אם היה חומר זה בפני הוועדה ייתכן ומסקנתה הייתה שונה.

משכך סבורני כי יש לקבל את הבקשה.

לפיכך, ובהתאם לתקנה 88 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018: הנני מורה על מינויו של ד"ר שמואל ליושוביץ מטעם בית המשפט, להערכת מצבו הבריאותי של התובע לפני ואחרי התאונה והאם לדעתו נכותו נובעת מהאירוע הנטען (להלן: "המומחה").

רקע וטענות הצדדים בפני תביעת נזיקין לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים , התשל"ה-1975 (להלן:"חוק הפלת"ד") .בגין תאונת דרכים שהתרחשה ביום 29.11.2016.

עקב היות התובע אדם כבד משקל, נכונה לו החמרה והתדרדרות במצב הרפואי, כתוצאה משינויים נווניים מואצים ומקשיי הליכה מתקדמים.

למה לקחת דוקא 15%? קודם כל זה קרוב לממוצע.

...

יפים דבריו של השופט אור בסוגיית חשיבותה של חוות דעת מטעם מומחה שיקומי ברע"א 2985/96 סיון מדלסי נ' אבנר גוני ואח', נ(2) 081 (1996)‏‏ : "...לעתים קרובות, חוות-דעתו של המומחה השיקומי אשר התמנה על-ידי בית המשפט מתייחסת גם לאופן המימוש של המלצותיו, כולל בעניין התאמת דיור. יש מומחי שיקום אשר ניסיונם מאפשר להם ליתן לבית המשפט תמונה מלאה לגבי דרך ההתאמה של הדיור לנכותו של הנפגע, וכל שחסר לו לבית המשפט כדי לקבוע את גובה הפיצוי הוא לשמוע ראיות על עלותם של תיקונים אלה. בנסיבות כאלה, הבאת חוות-דעת של מומחים בהתאמת דיור לנכים עלולה להיות מיותרת. מה גם, שבדרך כלל לחוות-דעתו של מומחה אשר התמנה על-ידי בית המשפט יש משקל רב מבחינת אמינותה, ולכן ייטה בית המשפט להעדיפה על חוות-דעת של מומחים מטעם הצדדים. במקרים כאלה ראוי שהצדדים יסכימו שחוות-דעתו של מומחה בית המשפט תחייב וימנעו מהבאת ראיות נוספות, אשר במקרים רבים לא יוסיפו, בסופו של דבר, דבר לצורך הכרעה במשפט. מה גם, שבעזרת שאלות הבהרה וחקירה מתאימה של המומחה השיקומי, אם אמנם יש לו ידע בנושא, ניתן להגיע לתוצאה הראויה מבחינת טיב הדיור הנדרש לנפגע. כך ייחסכו זמן והוצאות מן הצדדים, וזכותו של מי מהצדדים לא תקופח." עפ"י חוות דעתו של המומחה השיקומי ד"ר אלכסנדר דאיץ', המלצותיו נועדו לתת מענה מיטבי למצבים משתנים לאורך ציר הזמן: אביזרי עזר · נעליים אורתופדיות – עלות כ – 3,500 ₪ החלפה: פעם בשנתיים · תומך ברך – עלות החל מ 800 ₪ החלפה: פעם בשנה · תמיכה לקשיי הליכה בעזרת אביזר עזר קב אנטומי - עלות 50 ל- 80 ₪, החלפה: פעם בשנתיים/שלוש.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הראיות בתיק ושמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי למסקנה שאין לסטות משיעור הנכות הרפואית שנקבעה לתובע, אך יש לקבל את טענות ההגנה בדבר ניכוי הנכות בגין הצלקת, כשמדובר בשיעור הנכות התפקודית.

לאור הקשיים שהוצפו לעיל, הנני מקבל את טענת ההגנה על כי אין זה תיק מתאים לחישוב אקטוארי וחישוב גלובלי יותר מתאים לנסיבות העניין.

עם זאת ולאור חוות דעת מומחה השיקום שוכנעתי כי התובע יזדקק לעזרת הזולת בעתיד (בע"א 5774/95 יצחק שכטר נ' אלה כץ תק-על 97(3) 919).

נוכח האמור לעיל ובהתחשב במהות הפציעה הנני קובע כי לתובע ייפסק פיצוי גלובאלי בסך 70,000 ₪ בגין ראש נזק זה. דיור מותאם לגישת התביעה יש ליתן לו פיצוי שיכסה רכישת דירה בקומת קרקע או דירה בבניין עם מעלית- בהתאם לקביעתו של מומחה ביהמ"ש. לגישת ההגנה אין מקום להסתמך על חוות דעת המומחה, אשר לא ידע להסיק מנתוני רשות המיסים האם הדירות שהתייחס אליהן, נמצאות בבניין עם מעלית וחנייה.

סבורני, בהתחשבי בנסיבות והמלצות המומחים, כי תוספת בשיעור 10% הינה תוספת סבירה והוגנת לשידרוג דירתו של התובע ומעברו לדירה מקבילה עם מעלית.

לכתב התביעה צרפה התובעת חוות דעת מומחה רפואי ולפיה (בתמצית) הנתבעות לא איבחנו במועד שבעקבות התאונה נגרמו לתובעת שברים בכף רגל ימין ובעקבות זאת, חלה החמרה במצבה הרפואי של התובעת, היא נאלצה לעבור כריתה טרנסמטטרסלית בכף הרגל ונותרה לה נכות יציבה בשיעור 25%.

בחוות דעת המומחה שהוגשה בהליך הקודם (בתמצית) - מצבה הרפואי של התובעת, לרבות הצורך בקטיעה של קצות הבהונות, אינו קשור בתאונה ולא נותרה לתובעת נכות בעקבות התאונה.

הלכה מושרשת היא כי לנפגע בתאונת דרכים עומדת בעקרון עילה מכוח חוק הפיצויים גם בגין החמרת נזק שארעה עקב טפול רפואי רשלני, וכי לפיכך, מכוח עיקרון ייחוד העילה אין בידי הנפגע עילה על-פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] נגד האחראים לטפול הרפואי הרשלני, ותביעתו של הנפגע בגין מלוא ניזקו תופנה כנגד מבטחו של השמוש ברכב [ע"א 3765/95 חוסיין נ' טורם, פ"ד נ(5) 573, 582-583 (1996); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 395-396 (2011)].

...

התובעת טוענת בתורה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר – הבקשה לסילוק על הסף נדחית.