רקע כללי
המערערת, חברה לביטוח בע"מ בישראל, הגישה תביעת שבוב (תיחלוף) נגד המשיבים, תושבי הרשות הפלסטינאית וחברת ביטוח פלסטינאית, לתשלום סך של 62,256 ש"ח בגין תגמולי ביטוח שהמערערת שילמה למבוטח שלה עקב ניזקי רכוש שנגרמו לרכבו בתאונת דרכים שבה היה מעורב רכב המשיבים.
גישה אחרת שתחיל את בררת הדין בנזיקין על תביעת השבוב בכללותה (להלן: "הגישה האחרת"), עלולה להביא לשלילת זכות השבוב של המבטחים הישראלים והפלסטינים בגין תאונות שארעו בטרטוריה של האחר: מבטח ישראלי לא יוכל לתבוע שבוב תגמולים ששילם בגין תאונות שארעו בשטחי הגדה, משום שאינו מבטח מוכר שם; ומבטח פלסטינאי לא יוכל לתבוע שבוב תגמולים ששילם בגין תאונה שארעו בישראל, משום שאינו מבטח מוכר שם (ראו: עניין אלמשרק ועניין וינה).
...
כמו כן, נטען על ידי המשיבים כי הנטל על המערערת להוכיח את הדין הזר, בעוד שהיא לא הגישה חוות דעת להוכחת הדין הפלסטיני; לכן, דין תביעתה להידחות על הסף.
לסיכום, נקבע על ידי בית המשפט קמא כי, משלא הגישה המערערת חוות דעת מומחה לצורך הוכחת הדין הזר, ואף לא ביקשה לתקן מחדלה ולהגיש חוות דעת כזו, יש לקבוע כי אין באפשרותה להוכיח את עילת תביעתה, ולכן דין התביעה להידחות על הסף.
מנגד, נטען ע"י המשיבים כי, אין בסיס להבחנה שהמערערת מבקשת לעשות בין הדין החל על תביעה לפיצויים בגין נזק גוף לבין תביעת לשיבוב בגין נזקי רכוש; על פי הפסיקה, תביעת שיבוב צריכה להבחן על פי הדין החל במקום אירוע התאונה; מדובר במשיבים שהם תושבי השטחים, נעדרי זיקה כלשהי לישראל, ואירוע שהתרחש בשטחי הגדה, ולכן התביעה צריכה להתברר על פי הדין הפלסטיני החל במקום האירוע; פסק דינו של בית המשפט קמא, ניתן כהלכה בהתאם לפסיקה הרבה שניתנה בעניין זה, ולכן דין הערעור להידחות.
בנוסף מקובלת עלי קביעת בית המשפט קמא שלפיה המקרה דנן אינו מקים נסיבות חריגות שמצדיקות החלת הדין הישראלי על התאונה.
לפיכך סבורני כי אין מקום להתערב בפסיקת בית המשפט קמא בדבר סילוק התביעה; יחד עם זאת, יש לציין בעניין זה כי סילוק התביעה ללא הכרעה בה לגופה אינו יוצר מעשה בית דין, ודינו כדין מחיקת התביעה, לפיכך התובעת רשאית להגיש תביעה חדשה בהתאם לעקרונות שנקבעו לעיל.
סוף דבר: הערעור נדחה, כפוף לאמור לעיל, לרבות האפשרות להגיש תביעה חדשה.
