תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים בצומת רעננה מרכז

לפני תביעה כספית בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 3.5.17 בצומת הרחובות המיתר-אחוזה ברעננה (להלן: "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב תובע 2 מס' רשוי 80-379-60 נהוג בידי רעייתו תובעת 1 (להלן: "רכב התובעים"), ורכב נתבעת 1 מס' רשוי 63-62037 נהוג בידי נתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים").

יפים לענייננו הדברים הבאים מתוך ת.א. (ת"א) 103072/98 רותי רם אום נ' סנאורה בע"מ (פורסם במאגרים):"כיום תביעות בגין עוגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים. אין לסטות מהעובדה כי המדובר פה בעיניין אזרחי מסחרי ולכן יש למדוד אותו במשורה. בתביעות נזקיות כאשר ניזוקים אבריו של אדם, אין הוא מקבל סכומים גבוהים בגין עוגמת נפש דוקא. על כן יש להזהר בטענת עוגמת הנפש בעניינים אזרחיים דנן, כדי שלא נגיע למצבים אבסורדיים". כך בעניינינו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי מרכז-לוד תוך 15 יום.

...

סיכומו של דבר על הנתבעים לשאת במחצית סכום נזקי התובעים שהוכחו לפניי ולא נסתרו בראיה ממשית מקצועית כלשהי על ידי הנתבעים ושהינם כדלקמן: נזק לרכב עפ"י דו"ח שמאי בסך של - 1,982 ₪.

עתירת התובעים לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש דינה להידחות וכך אני מורה.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובעים ביחד ולחוד את הסך של – 1,266 ₪.

בפניי תביעה כספית בגין תאונת דרכים שארעה ביום 17.3.16 בכביש מכיוון כפר סבא לכיוון רעננה, לא הרחק מצומת רעננה (להלן: "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב התובע, מס' רשוי 58-620-12, נהוג בידי התובע (להלן: "רכב התובע"), ורכב הנתבע, מס' רשוי, 57-840-64, נהוג בידי הנתבע (להלן: "רכב הנתבע").

התובע תיאר בעדותו את אופן השתלשלות הארוע וקרות התאונה בציינו את הדברים הבאים: "ביום 17.3.16 נהגתי ברכב שמספרו- 58-620-12 מכיוון כפר סבא לכיוון רעננה. התקרבתי לצומת רעננה מרכז. אני נהגתי בנתיב האמצעי מבין שלושה נתיבי נסיעה. הנתיב האמצעי היה מיועד לנסיעה ישר לכיוון רעננה והנתיב השמאלי היה מיועד לפניה שמאלה לכיוון כביש 4 או לכיוון 531. הנתבע נסע בנתיב השמאלי ונהג ברכב שבדיעבד הסתבר שמספרו- 57-840-64. בשלב מסויים, הרגשתי מכה מצד שמאל אחורי של הרכב שלי והסתבר שהנתבע סטה מנתיב הנסיעה שבו הוא נהג ימינה כיוון נסיעתו ופגע בצד האחורי שמאלי של הרכב שלי וגרם לנזקים.

יפים לענייננו הדברים הבאים מתוך ת.א (ת"א) 103072/98, רותי רם אום נ' סנאורה בע"מ (פורסם במאגרים): "כיום תביעות בגין עוגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים. אין לסטות מהעובדה כי המדובר פה בעיניין אזרחי מסחרי, ולכן יש למדוד אותו במשורה. בתביעות נזיקיות, כאשר ניזוקים איבריו של אדם, אין הוא מקבל סכומים גבוהים בגין עוגמת נפש דוקא. על כן, יש להזהר בטענת עוגמת הנפש בעניינים אזרחיים דנן, כדי שלא נגיע למצבים אבסורדיים". כך בעניינינו.

...

נחה דעתי כי זכורים היו לו כל פרטי התרחשות אירוע התאונה, וניתן לסמוך על גרסתו.

נזקי התובע שהוכחו בפניי הינם כדלקמן: נזק לרכב על פי דו"ח שמאי בסך של 1,346 ₪; שכ"ט שמאי בסך של 585 ₪; עתירת התובעת לתשלום בגין עוגמת נפש דינה להידחות, וכך אני מורה.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את סכום תביעתו שהוכח בפניי, בסך של 1,931 ₪.

בפני תביעות כספיות שהוגשו בתיק ת.ק. 18613-09-14 ובתיק ת.ק. 14999-08-14 שאוחדו לדיון, תביעות בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 23.4.14 בשעה 15:30 לערך בכביש מס' 5 מכיוון מערב למזרח לאחר מחלף מורשה ובסמוך לבית עלמין הירקון (להלן: "התאונה") תאונה בה היו מעורבים רכב התובעת יהודית פרג'ון (התובעת בת.ק. 18613-09-14 שהיא הנתבעת בתיק ת.ק. 14999-08-14) מס' רשוי 17-899-72 נהוג בידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") ורכב הנתבע מוחמד שמבאן (הוא התובע בתיק 14999-08-14) מס' רשוי 69-211-51 נהוג בידי הנתבע (להלן: "רכב הנתבע").

הנתבע מוחמד שמבאן, (הוא התובע בתיק ת.ק. 14999-08-14( אשר נהג ברכב הנתבע עובר לתאונה ותוצאותיה תאר בעדותו את אופן השתלשלות הארוע וקרות התאונה בציינו הדברים הבאים: " אני הנתבע בתיק ת"ק 18613-09-14 והתובע בתיק ת"ק 14999-089-14. ביום 23.04.14 בשעה 15:30 לערך נהגתי ברכב שהוא בבעלותי ומספרו 69-211-51. אני נסעתי תחילה בכביש 4 שמוביל מכיוון רמת גן לכיוון רעננה ובצומת מורשה פניתי ימינה כיוון נסיעתי, במחלף מורשה וזאת על מנת להישתלב בתנועה המתנהלת בכביש 5 מכיוון תל אביב לכיוון ראש העין. המשכתי בנסיעה בכביש 5, אחרי המחלף של מורשה לכיוון ראש העין ונסעתי בנתיב הימני ביותר שבכביש. נסעתי בנתיב הימני לאט, כי זה היה יום חמישי והתנועה תמיד ביום חמישי היא תנועה ערה. פיתאום הרגשתי והייתה לי תחושה שיש לי פנצ'ר בגלגל הרכב והרגשתי כאילו משהו מתפוצץ בגלגלי הרכב שלי ופתאום הבנתי שהתחושה שלי הזו הייתה בגלל שהרכב של התובעת שבדיעבד הוברר לי שמספרו 17-899-72 ושהוא היה נהוג על ידי פרג'ון יהודית, הוא זה שסטה ימינה כיוון נסיעתו לעבר הכיוון שלי והוא זה שפגע ברכב שלי. כתוצאה מזה הייתה לי תחושה שמשהו לא יציב ברכב שלי ושאולי יש לי תקלה בגלגל. עצרנו את כלי הרכב בצד ימין הדרך במפרץ חניה שהיה במקום ואני נגשתי לנהגת של הרכב שפגע ברכב שלי. אני מציין שהטמבון האחורי-שמאלי של הרכב שלי נפגע על ידי רכב התובעת ורכב התובעת נפגע בצד הימני-קדמי שלו. אני קבלתי את הנזקים שנגרמו לרכב שלי מחברת הביטוח שבה אני מבוטח ואני תובע מהתובעת את הסכומים שהפסדתי שהם: החזר הישתתפות עצמית בסך ש4,225 ₪, כינון בסך 192 ₪ וטירחה ועוגמת נפש בסך של 500 ₪. אני טוען שהאחריות לתאונה מוטלת על התובעת ולכן מבקש לדחות את התביעה שהגישה נגדי ולחייב אותה לשלם לי את סכום הנזקים שנגרמו לי כתוצאה מהתאונה". בחקירתו הנגדית על ידי התובעת פרגון יהודית לשאלה "אחרי התאונה, אני זוכרת היטב שאתה היית בנתיב השמאלי ביותר מבין נתיבי הנסיעה ולא בנתיב הימני, כך שהתאונה ארעה שעה שאתה רצית להגיע בנסיעה לנתיב השמאלי ולא נסעת בנתיב הימני, ורק אחרי התאונה הזזנו את כלי הרכב לצד ימין הכביש במפרץ החניה" השיב "אני לא יכול בדיוק לזכור באיזה נתיב בדיוק הייתי ממש ברגע שלפני התאונה, כי אחרי התאונה היינו מבולבלים בגלל התאונה עצמה, אבל אני זוכר שנסעתי בנתיב הימני לפני התאונה. אני אומר שנסעתי בנתיב הימני כי המטרה שלי בסופה של הדרך אחרי כביש 5 הייתה להישתלב בכביש 6 שזה גם בסופו של דבר פנייה ימינה". עיינתי בכתבי הטענות, שמעתי עדויות הצדדים, עיינתי במוצגים שהוגשו ובסיכומי הצדדים.

יפים לענייננו הדברים הבאים מתוך ת.א. (ת"א) 103072/98 רותי רם אום נ' סנאורה בע"מ (פורסם במאגרים) "כיום תביעות בגין עוגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים. אין לסטות מהעובדה כי המדובר פה בענין אזרחי מסחרי ולכן יש למדוד אותו במשורה. בתביעות נזקיות כאשר ניזוקים איבריו של אדם, אין הוא מקבל סכומים גבוהים בגין עוגמת נפש דוקא, על כן, יש להיזהר בטענת עוגמת הנפש בעניינים אזרחיים דנן, כדי שלא נגיע למצבים אבסורדיים". כך בעניינינו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי מרכז – לוד תוך 15 יום.

...

אף עתירת התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש דינה להידחות וכך אני מורה.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבע בתיק ת.ק. 18613-09-14 מוחמד שמבאן לשלם לתובעת יהודית פרג'ון (היא התובעת בתיק ת.ק. 18613-09-14) את סכום הנזקים שהוכחו בפני בסך של - 1,692 שח. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום קרות התאונה 23.4.14 ועד התשלום המלא בפועל.

משקבעתי כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על מוחמד שמבאן – תביעת התובע מוחמד שמבאן שהוגשה בתיק ת.ק. 14999-08-14 כנגד הנתבעת יהודית פרגון (היא התובעת בתיק ת.ק. 18613-09-14) - נדחית.

בפני תביעה כספית בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 23.7.14 בצומת רעננה מרכז מכיוון רח' אחוזה לכיון כפר סבא (להלן: "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב התובעת מס' רשוי 71-771-50 נהוג בידי התובעת (להלן "רכב התובעת") ורכב הנתבע מס' רשוי 36-234-50 נהוג בידי הנתבע (להלן "רכב הנתבע").

יפים לעניננו הדברים הבאים מתוך ת.א. (ת"א) 103072/98 רותי רם אום נגד סנאורה בע"מ (פורסם במאגרים): "כיום תביעות בגין עוגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים. אין לסטות מהעובדה כי המדובר פה בעיניין אזרחי מסחרי ולכן יש למדוד אותו במשורה. בתביעות נזקיות כאשר ניזוקים איבריו של אדם, אין הוא מקבל סכומים גבוהים בגין עוגמת נפש דוקא – על כן יש להזהר בטענת עוגמת הנפש בעניינים אזרחיים דנן, כדי שלא נגיע למצבים אבסורדיים". כך בעניננו.

...

נחה דעתי כי זכורים היו לה כל פרטי התרחשות אירוע התאונה וניתן לסמוך על גרסתה.

עתירת התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש דינה להדחות וכך אני מורה.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את סכום תביעתה שהוכח בפני בסך של – 2,687 ₪.

בפניי תביעת כספית מיום 31/12/12 ע"ס 2,509 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 08/07/10.

מדובר בתביעת תיחלוף (שבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנידון.

גרסת הנתבעים באשר לנסיבות היתרחשות התאונה בכתב ההגנה נכתב כך: "ביום 8.7.10 או בסמוך לכך בסמוך לצומת רעננה צפון עת נהג הנתבעים עמד ברמזור אדום מאחורי רכב התובעת עת התחלף הרמזור לירוק גלש נהג הנתבעים עם רכבו טיפה ופגע קלות (נשק) מאד ברכב התובעת מאחור אך בודאי שלא גרם לנזקים הנטענים והמוכחשים בכתב התביעה". במסמכי ההודעה וההבהרה נכתבו דברים רק לגבי הקף הנזק, ונטען כי בתאונה לא נגרם ולא יכול היה להגרם הנזק הנטען.

כמו כן, כשהמחישה נהגת המאזדה את היתרחשות התאונה בדיון עם מכוניות צעצוע, הראתה כי דופן ימין של הסיטרואן הייתה קצת מימין לקו דופן ימין של המאזדה והמחשה זו מתיישבת עם כך שניגרם נזק בצד ימין של הפגוש האחורי של המאזדה ובמרכז הפגוש האחורי, כפי שניתן לראות בתמונות הנזק.

...

על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13)].

מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים לקרות התאונה.

סיכום התביעה מתקבלת במלואה.