תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים בצומת המייסדים

לפני תביעה כספית בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 3.5.17 בצומת הרחובות המיתר-אחוזה ברעננה (להלן: "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב תובע 2 מס' רשוי 80-379-60 נהוג בידי רעייתו תובעת 1 (להלן: "רכב התובעים"), ורכב נתבעת 1 מס' רשוי 63-62037 נהוג בידי נתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים").

יפים לענייננו הדברים הבאים מתוך ת.א. (ת"א) 103072/98 רותי רם אום נ' סנאורה בע"מ (פורסם במאגרים):"כיום תביעות בגין עוגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים. אין לסטות מהעובדה כי המדובר פה בעיניין אזרחי מסחרי ולכן יש למדוד אותו במשורה. בתביעות נזקיות כאשר ניזוקים אבריו של אדם, אין הוא מקבל סכומים גבוהים בגין עוגמת נפש דוקא. על כן יש להזהר בטענת עוגמת הנפש בעניינים אזרחיים דנן, כדי שלא נגיע למצבים אבסורדיים". כך בעניינינו.

...

סיכומו של דבר על הנתבעים לשאת במחצית סכום נזקי התובעים שהוכחו לפניי ולא נסתרו בראיה ממשית מקצועית כלשהי על ידי הנתבעים ושהינם כדלקמן: נזק לרכב עפ"י דו"ח שמאי בסך של - 1,982 ₪.

עתירת התובעים לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש דינה להידחות וכך אני מורה.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובעים ביחד ולחוד את הסך של – 1,266 ₪.

ניתוח מכלול הטענות מעלה, כי קיימות שתי מחלוקות הטעונות הכרעה שיפוטית בפס"ד זה: מחלוקת בשאלת נסיבות היתרחשות התאונה ובשאלה הנגזרת של מיהות הנהג האשם בנזיקין בהתרחשותה.

מחלוקת בשאלת זכאותה של התובעת לפצוי בגין ראש נזק נטען של 5,507 ₪ "בגין הפסד שישה ימי עבודה על הקטנוע". שאלת הנסיבות והאחריות גרסת התובעת בסעיפים 2+1 לכתב התביעה נרשם כך: "ביום 16/6/16 במהלך תאונת דרכים ברחוב לה גארדיה 75 בתל אביב, נפגע ללא אפשרות לתיקון, קטנוע ...אשר בבעלות התובעת...כאמור הקטנוע ניזוק באובדן גמור וללא אפשרות או כדאיות לתיקון; התאונה הנ"ל נגרמה על ידי ובאשמת נהגת רכב...אשר פגעה בקטנוע מאחור תוך שגרמה לתאונה וזאת לאחר שנהג הקטנוע העובד אצל התובעת, נעצר לפני מעבר חציה על מנת לאפשר להולכת רגל לעבור". גרסת הנתבעת בסעיף 6 לכתב ההגנה נרשם כך: "מוכחש האמור בס' 2 לכתב התביעה...הנתבעת תטען כי ארוע התאונה היתרחש לא כפי שהתובעת תארה אלא התאונה התרחשה ביום 16.06.16, עת נסע רכב הנתבעת כדין בנתיבו, לפתע הגיח האופנוע בצורה פזיזה וחסרת אחריות אל תוך נתיב נסיעת רכב הנתבעת וכתוצאה מכך נפגע אופנוע התובעת כאשר בעצמו גרם לקרות התאונה ולנזקים הנגרמים ממנה". הכרעה לאחר ניתוח מכלול הטענות והראיות, באתי למסקנות הבאות: זירת התאונה: התאונה התרחשה ברחוב לה גווארדיה בת"א, בקטע הכביש שבין הצומת המרומזר של הרחובות לה גווארדיה ומשה דיין לבין הצומת המרומזר של הרחובות לה גווארדיה והטייסים.

...

העובדה שסמוך למקום התאונה נפתח נתיב חדש בכביש למבקשים לפנות בהמשך הכביש שמאלה בצומת (ורוכב הקטנוע רצה לפנות שם שמאלה) בשילוב עם היכולות המוכרות של קטנוע לזגזג ולתמרן את דרכו בכביש בקלות יחסית בין נתיבים ורכבים, ובכן שילוב זה מנביע את המסקנה האפשרית הסבירה כי רוכב הקטנוע אכן סטה שמאלה עובר לתאונה ונדחק בין המכונית לבין הרכב שלפניה.

סיכום התביעה נדחית.

בנסיבות ונוכח מסקנתי הנ"ל בדבר קיומו של ספק שקול (מסקנה שלפיה גם גרסת הנתבעת לא התקבלה), איני עושה צו להוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.

לפניי תביעה כספית מיום 29.12.16 ע"ס 53,219 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 13.7.16.

מדובר בתביעת תיחלוף (שבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנידון.

גרסת התובעת באשר לנסיבות היתרחשות התאונה בסעיף 4 לכתב התביעה נרשם כך: "בתאריך 13.7.16 בשעה 09:00 או בסמוך לכך, נהג המבוטח בפרטית בצומת סביון ופנה ימינה לכיוון מערב. כמה עשרות מטרים אחרי הצומת, עמד האוטובוס, בו נהג הנתבע מס' 1 בתחנה. לפתע בעוד הפרטית חולפת על פני האוטובוס העומד, יצא האוטובוס באופן פתאומי וללא התראה מהתחנה, התפרץ לכביש ופגע בפרטית בחלקה הקידמי הימני". גרסת הנתבעים באשר לנסיבות היתרחשות התאונה בסעיף 7 לכתב ההגנה נרשם כך: "מוכח האמור בסעיף 4 לכתב התביעה. הנתבעים יטענו כי בנסיבות העניין אירע הארוע, כולו בשל רשלנותו ו/או חוסר זהירותו ו/או היפר חובה שבדין הבלעדית ו/או המכרעת של התובעת ו/או מי מטעמה. זאת באשר בתאריך 13.07.16 עמד רכב הנתבעת בתחנת האוטובוס ואותת שמאלה על מנת להישתלב לנתיב השמאלי. אוטובוס הנתבעת עוד לא החל בנסיעתו ולפתע רכב התובעת סטה ימינה מנתיבו, פגע ברכב הנתבעת וגרם לנזקים". הראיות שהציגו הצדדים · כתבי הטענות, על נספחיהם.

...

בנסיבות אני סבור שיש בכך כדי להעיד על רצינות יתר של נהג הפרטית או על מחויבת יתר לגרסתו.

בהקשר למנח הרכבים בזמן התאונה יצוין, כי אני סבור שהאופן שבו המחיש נהג האוטובוס את רגע התאונה אינו סביר: נהג האוטובוס הראה כי ברגע התאונה (והסטייה ימינה של הפרטית) החזית של הפרטית הייתה מאחורי החזית של האוטובוס, ואם אכן כך היה, כי אז סביר מאוד שהפינה הימנית-קדמית של הפרטית הייתה באה במגע עם האוטובוס, אך פינה זו כאמור נקייה מסימני פגיעה.

סיכום התביעה מתקבלת במלואה.

רקע ועובדות לפני תביעה כספית-נזיקית, במסגרתה עותר התובע לחייב את הנתבעים, בנזקי רכוש שנגרמו לאופנוע התובע, בעקבות מעורבותו בתאונת דרכים שאירעה ביום 20/1/16 בירושלים.

התובע העיד, כי נסע בצומת דרך רבין לכיוון כביש בגין והבהיר כי מדובר בכביש בעל חמישה נתיבים אשר שני הנתיבים השמאליים בו היו פקוקים ולפיכך הוא נסע בנתיב השלישי הפנוי ביותר, המוביל לכביש בגין דרום.

...

לאחר שעיינתי בבקשה בתגובה ובתשובה, לא מצאתי כי יש בעדות הנתבע 1 משום הרחבת חזית אסורה או שינוי חזית וזאת הואיל ובכתב ההגנה הוכחש האמור בסעיפים 6-4 לכתב התביעה, ובכלל זה הוכחש מקום התאונה שהופיע בכתב התביעה, מה גם, שכפי שהתברר בדיון, אין מחלוקת באשר לכביש שבו התרחש אירוע התאונה העומד בבסיס התביעה, אלא לכל היותר באשר לנתיב הנסיעה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי העדויות ובחנתי הראיות שהוצגו לפני ושקלתי השיקולים הצריכים לעניין, הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי התובע להרים נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי הנתבע 1 הוא האחראי לתאונה.

לנוכח האמור, משלא עלה בידי התובע להוכיח גרסתו לתאונה במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי הרי שלא עלה בידו להוכיח התביעה, ולפיכך התביעה נדחית.

לפניי תביעה בסדר דין מהיר על סך 9,482 ₪ וביסודה נזק רכוש שניגרם לרכב התובעת כתוצאה מתאונת דרכים מיום 29.12.2017.

מנגד, העיד נהג המשאית, הנתבע 1, כדלקמן (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 22.01.2019): "אני הבעלים והנהג של המשאית. בתאריך הנקוב אני נסעתי מכביש 4 צומת נהריה לכיוון ראש הנקרה, בנתיב הימני, הגעתי לאיזור צומת המייסדים לצומת עם נתיב שמתחבר לכביש המהיר, אז רכב התובעת ירד מלמעלה והיה בנתיב הצר נתיב ההישתלבות. הוא ניסה להישתלב דרך המשאית. הוא היתנגש לי בגלגל הקידמי ימני בצד ימין. כשפגעתי בו הוא היה בנסיעה. הוא פגע בי וביחד המשכנו את הנסיעה. ברגע שהיתה הפגיעה אני נעצרתי מהמשאית באותו רגע. לשאלת ביהמ"ש האם הייתי בנתיב שלי או גלשתי טיפה ימינה אני עונה כי הכביש הוא צר שם. אני לא ראיתי את הרכב של התובעת בהתנגשות אלא שמעתי ועצרתי. באותה שניה עצרתי וירדתי ושוחחנו וביקשתי שלא יזיז כי אני רוצה לצלם. צילמתי לאחר שהרכב של התובעת היתקדם. אני מדגים לביהמ"ש איך עמדו שני הרכבים מיד לאחר הפגיעה ולפני שנהג התובעת הזיז את הרכב. אני הייתי באמצע שיחה וסיימתי אותה. לשאלת עוה"ד שלי אם פגעתי ברכב התובעת תוך כדי נסיעה כאשר רכב התובעת היה בעצירה מוחלטת אני עונה כי זה ממש לא. החלפנו פרטים ואמרתי שאין בעיה. אמרתי שיש לי מצלמה ברכב והוא ביקש את הפרטים שבת שלום ונסענו. בכל מקרה לא רציתי להפעיל את הביטוח כי אני לא אחראי לתאונה. בגלל זה לא רציתי לשלם את התיקון שלהם. לי לא היה נזק, בסך הכל נזוקה הבקלית בעלות של 70 ₪". במהלך חקריתו הנגדית של הנתבע 1 הוא נישאל וענה כדלקמן (עמ' 7+8 לפרוטוקול מיום 22.01.2019): "ש. רואים בשתי התמונות את כל אורך המשאית נכון?

כמו כן נקבע לאחרונה בפסיקה כי יש ככל ובתאונות דרכים בפרט, להבחין בין שני סוגי אשם נזיקיים – "אשם יוצר-אחריות" ו"אשם תורם" – שניהם מוגדרים בפרק ד' לפקודת הנזיקין.

...

תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה קובעת: "לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר... באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה ... בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך". הגם שהגעתי למסקנה כי היה על נהג המשאית לנסוע בזהירות בשים לב לנתיב ההשתלבות, אין פרוש הדבר כי נהג המשאית הוא הגורם לתאונה ואין לומר כי התנהגותו באי מניעת התאונה והקטנת נזקיו יש בה לשחרר את נהג רכב התובעת מאחריותו לנהיגתו הרשלנית, אחריות אותה אני קובע ב-75% לקרות התאונה.

סוף דבר: לאור כל האמור ובהתאם לחלוקת האחריות שקבעתי ולסכום הנזק עליו לא היה חולק בתביעה העיקרית לא-כל-שכן בהעדר חוות דעת נגדית, הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת 25% מסכום התביעה, קרי סך של 2,371 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ב- 01.07.2018 ועד למועד התשלום בפועל, זאת בנוסף לאגרת בית המשפט וכן שכר טרחת עורכי דין בסך כולל של 1,500 ₪.

התובעת תשלם את המחצית השנייה של האגרה תוך 7 ימים מיום קבלת פסק הדין.