תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים בכביש 6

לפניי תביעה כספית מיום 26.1.16 ע"ס 48,078 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 29.6.14.

מדובר בתביעת תיחלוף (שבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנידון.

גרסת התובעת באשר לנסיבות היתרחשות התאונה בסעיף 4 לכתב התביעה נרשם כך: "להלן נסיבות היתרחשות התאונה: ביום 29.06.2014, בשעה 16:30 או בסמוך לכך, בכביש 6, עת נסע הרכב המבוטח הגיח לפתע הרכב הפוגע במהירות אדירה וכתוצאה מאי שמירת מרחק פגע עם חלקו הקידמי בחלקו האחורי של הרכב המבוטח וגרם לו לנזקים". בהודעה שמסר נהג משאית התובעת במישטרה ביום התאונה 29.6.14 (ההודעה צורפה לכתב ההגנה) נרשם כך: "בנסיעה בכביש 6 בין קרית גת למאחד לכיוון דרום הבחנתי בראי שרכב מסוג יונדאי מגיע במהירות בלי לסטות בכונה עקיפה ניסיתי לסטות ימינה לכיוון השולים אך הרכב פגע בי מאחור". בטופס ההודעה על התאונה שנימסר לתובעת ושצורף לכתב התביעה (הטופס נושא תאריך 3.7.14 אך אינו נושא חתימה של ממלא הטופס) נרשם כך: "בזמן נסיעה בכביש 6 רכב צד ג' נסע אחרי וניכנס בנתמך קרור מאחור ונגרם נזק בחלק האחורי, רציני. ולצד ג' נגרם נזק מקדימה. הנוסעים שהיו ברכב הפרטי פונו ע"י אמבולנס". גרסת הנתבעת באשר לנסיבות היתרחשות התאונה בסעיף 4 לכתב ההגנה נרשם כך: "מוכחש מכל וכל הנטען בסעיף 4 לכתב התביעה. הנתבעת תטען להתרחשות שאינה בשליטת הנהג מטעמה וככזו מנתקת את הקשר הסיבתי בין נהיגתו ובין נסיבות היתרחשות התאונה. הנתבעת תטען כי ארגז שניתק או הועף ממשאית חולפת בכביש 6 פגע בעוצמה בשמשת רכב הנתבעת וגרם לניפוצה מה שהביא לאובדן שליטה על הרכב פגיעה במעקה הפרדה ולאחר מכן פגיעה קלה ברכב התובעת". בהודעה שמסר נהג הפרטית במישטרה ביום התאונה 29.6.14 (ההודעה צורפה לכתב ההגנה) נרשם כך: "כתוצאה מפגיעת ארגז שעף ממשאית חולפת על השמשה הקדמית של רכבי גרם להתנפצות השמשה. ובעקבות זה לא ראיתי דבר כתוצאה מפגיעת רסיסים בפני ובשמשת הרכב הרכב סטה לעבר מעקב בטיחות למרות זאת הצלחתי להשתלט על ההגה וניסיתי לרדת לשוליים מצד ימין אז פגעתי במשאית קרור מאחור מס' המשאית 4954131 כתוצאה מכך ניפתחו כריות האויר. _ (מילה לא ברורה) המקרה אני, אישתי, בני וגיסתי נפגענו קשה מאוד חברה של גבעתי ביניהם קצין ושני חיילים עזרו לנו בפנוי ובטיפול שלנו עד הגעת אמבולנס לאחר 40 דקות מרגע הארוע". בטופס ההודעה על התאונה שנימסר לנתבעת ושצורף לכתב ההגנה (הטופס נושא תאריך 30.6.14 ונחזה להיות חתום ע"י נהג הפרטית) נרשם כך: "היינו בכביש 6 בנסיעה, ממולנו חלפה משאית שנפלה ממנה ארגז או לבנה על השימשה הקדמית נפצה אותה, הלקוח סטה לעבר גדר בטיחות ועף על משאית שהגיע _ (מילה לא ברורה) בניסיון להשתלט על ההגה". בדו"ח חקירה פרטית שנערך עבור הנתבעת ושצורף לכתב ההגנה נרשמה עדות מפורטת מיום 14.4.15 שגבה החוקר הפרטי מנהג הפרטית (הנתבעת לא צרפה, משום מה, את טופסי העדויות עצמם שמסרו נהג ונוסעת הפרטית לחוקר הפרטי).

...

אני סבור ש"השמטה" זו אינה מקרית, אלא משקפת את המציאות כהווייתה, מציאות שבה אכן לא הייתה קיימת כל משאית חולפת.

· הוכח היעדר כל חפץ שפגע בפרטית: כל עדי הנתבעת מסרו גרסאות בלתי עקביות ובלתי משכנעות לגבי צורת החפץ הנטען שפגע בשמשת הפרטית, באופן שמביא אותי למסקנה, שאף אחד מעדים אלה לא באמת ראה בעיניו את החפץ הנטען, ולמעשה, שלא היה קיים במציאות החפץ הנטען.

סיכום התביעה מתקבלת במלואה.

לפניי תביעה כספית מיום 7.1.13 ע"ס 23,546 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 12.1.12.

מדובר בתביעת תיחלוף (שבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנידון.

תביעה קשורה במהלך הדיון בפניי התברר, כי קיימת תביעה משפטית קשורה: תביעה נזיקית ע"ס 7,316 ₪ שהגישה חב' דרך ארץ בע"מ (מפעילת כביש 6) בגין ניזקי רכוש שנגרמו למתקניה בכביש.

המחלוקת הצדדים הציגו גרסות שונות לנסיבות היתרחשות התאונה, ומאחר שהן כה שונות, ראוי להביאן כלשונן: · בכתב התביעה נרשם כך בסעיף 6 הרלוואנטי לנסיבות: "בתאריך 12/1/2012 בשעה 06:00 או בסמוך לכך, נסעה המשאית בכביש מס' 70 לכיוון כביש 6 בנתיב הימני. הרכב הפוגע נסע אותה עת מאחורי המשאית ולפתע עקף אותה מהשול הימני, סטה לנתיב נסיעתה, פגע בה בחלקה הקידמי ימני וגרם לה לנזקים". · בכתב ההגנה נרשם כך בסעיף 3 הרלוואנטי לנסיבות: "מוכחש הנטען בסעיף 6 לכתב התביעה ומבלי לפגוע בכלליות ההכחשה דלעיל יטענו הנתבעים כי אלה נסיבותיה האיתיות של התאונה נשוא תובענה זו: נתבע 1 נסע כדין בנתיבו כאשר רכב התובעת אשר לא שמר מרחק, פגע בו מאחור והסיט אותו לנתיב נסיעה משמאלו, וכתוצאה מכך נפגע פעם נוספת על ידי רכב נוסף". בכתב ההגנה אין פירוט של הרכב הנוסף, אך בטופס ההודעה על התאונה, שנימסר לנתבעת 3 (מבטחת הטנדר) ושצורף כנספח לכתב ההגנה, נרשם כי הרכב הנוסף הוא אותה הפרטית.

...

אבהיר כי איני מקבל גם את הגרסה הנגדית של הנתבעים (משגם אותה איני מעדיף על פני הגרסה הנגדית של התובעת), כאשר לפנינו מקרה של ספק שקול או תיקו ראייתי.

· לא שוכנעתי כי עד התביעה (נהג הפרטית) הינו עד ניטראלי באופן מובהק.

סיכום התביעה נדחית.

בפניי תביעת כספית מיום 24.8.11 ע"ס 7,132 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים.

מדובר בתביעת תיחלוף (שבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנידון.

מקום התאונה התאונה התרחשה בכביש 6 לכיוון צפון.

...

סיכום התביעה נדחית, כנגד כל הנתבעים.

התובעת תשלם לנתבעים 1+2 הוצאות בסך 450 ₪ (בגין שכר העד שנפסק) ובנוסף שכ"ט עו"ד בשיעור 1,500 ₪.

בנוסף, התובעת תשלם לנתבעים 3+4 שכ"ט עו"ד בשיעור 1,500 ₪.

לפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שארעה ביום 11.12.06 בכביש 443.

השמאי מטעם הנתבעת טען בתצהירו כי לנוכח התאונות הרבות שעבר הרכב, יש להעמיד את שווי השוק שלו במועד התאונה על סך של 20,000 ₪, ואולם טענה זו נטענה באופן סתמי מבלי שפורטה ולא ברור על יסוד מה קבע שמאי הנתבעת כי יש לבצע את ההפחתה הנוספת משווי הרכב, וזאת בנוסף להפחתות שבוצעו בגין ירידות הערך.

התאונה ארעה כאמור ביום 11.12.06, בעוד שהתביעה הוגשה ביום 14.11.12, היינו בחלוף כימעט 6 שנים לאחר היתרחשות התאונה.

...

איני מקבלת טענה זו. ראשית, התובעת טענה בתצהירה כי פנתה לנתבעת 2 סמוך לאחר התאונה וזו דחתה את דרישתה.

לעניין שווי הרכב במועד התאונה, התקבלו כמעט במלואן טענות השמאי מטעם הנתבעת ועל כן הנתבעת אינה יכולה לטוען לקיומו של נזק ראייתי שבגינו יש לדחות את התביעה.

לאור האמור, אני מקבלת את התביעה בחלקה וקובעת כדלקמן: אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 19,664 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 11.12.06 ועד התשלום בפועל כן יישאו הנתבעים בהוצאות התובעת בסכום של 1,259 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪.

לפניי תביעה כספית בסך 47,149 ₪ שהוגשה בסדר דין מהיר, בגין ניזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 30.10.11 בכביש 6.

אפנה לעדות נהג התובעת בדיון (עמ' 2, שורות 17-15): "לפני משהו כמו 8 שנים נסעתי לכיוון צפון על כביש 6 כאשר לפתע הבחנתי ברכב שעומד מולי, ניסיתי לבלום נתקעתי בו ולאחר מכן הרכב מאחוריי היתנגש בי, ניפתחו כריות אוויר לפני שנכנסו בי מאחור כלומר, כשנכנסתי ברכב שלפניי". מעדות זו עולה כי הפגיעה של רכב התובעת ברכב שלפניו אכן הייתה פגיעה בעוצמה רבה, כטענת הנתבעים.

אזכיר שעסקינן בתביעה נזיקית, שמטרתה פסיקת פיצוי על מנת להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 9085/00 שטרית נ' אחים שרבט חברה לבנין בע"מ, פ"ד נז(5) 462).

...

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובמכלול הראיות שלפניי, ובכלל זה בתמונות הנזק; טופסי ההודעה ותיק המשטרה, סבורני שיש לקבל את התביעה באופן חלקי, ביחס לפגיעות במוקד האחורי בלבד.

במכלול הטעמים דלעיל, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי, ביחס למוקד האחורי בלבד.

הנתבעים ישלמו לתובעת, באמצעות הנתבעת 2, סך של 4,242 ₪ בתוספת אגרה כדין, שכר עדות בסך 400 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 1,800 ₪.