תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים בכביש נתניה דרום

ראו: רת"ק (י-ם) 19902-11-19 עירית ירושלים נ' משה גולדשטיין (12/1/20) עמ' 2 והמובא בגדריו: "טענתה העיקרית של הערייה נוגעת להשתת אחריות עליה בגין הארוע, ולמידת האחריות שהושתה על המשיב. בע"א 544/10 פלונית נ' עריית כפר קאסם (12.3.2013) נפסק, כי "האחריות המוטלת על רשות מקומית לנקוט אמצעי זהירות מפני אפשרות פגיעה של עוברי אורח, קמה הן מכוח סעיף 35 לפקודת הנזיקין, והן מכוח סעיפים 235 ו-236 לפקודת העיריות [נוסח חדש]. על הרשות המקומית לדאוג, במסגרת הסביר, לתקינות מערכת הכבישים והמדרכות שבתחום שיפוטה.... אי הסדרתו של בור עמוק, ולמעשה היתעלמות ממנו, הוא במובהק הפרת חובת הזהירות המוטלת על המועצה.... לא בהגזמה בדרישות זהירות עסקינן, כי אם בלוז חובת הזהירות המוטלת עליה" (בפסקות יט – כ לפסק הדין).

זאת, הן בראי חובתה לאתר מפגעים מן הסוג הנידון על פי פקודת העיריות, והן בהנתן שהראיות להוכחת הטענה כי נקטה באמצעים סבירים למניעת הסיכון ותיקון מפגעים שבשטחה מצויות בידיה ובידיעתה הייחודית (ראו ע"א (חי') 43863-09-18 עריית נס ציונה נ' שלמה נינאי (24/1/19), עמ' 4 -5); ע"א (ת"א) 4195/98 שי חנה נ' עריית נתניה (31/10/99) סעיף 11).

אשם תורם על אף שבהעדר מדרכה במקטע הכביש בו אירעה התאונה, לא ראיתי בעצם ההליכה בכביש טעם מספק להשתת אשם תורם על התובע, עדיין בשים לב לעובדה שהתאונה אירעה בשעות הבוקר, באור יום, כשמזג האויר אף לשיטת התובע נאה; עת מדובר בכביש המוכר היטב לתובע והמצוי במרחק של כ-600 מ' בלבד מביתו; עת הוברר כי השמוש בכביש הוא תדיר; ומשהתמונות עולה כי מדובר במפגע בולט וגלוי לעין - אני רואה בנסיבות להשית על התובע אשם תורם בשיעור מסוים.

משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, לרבות לשינויים שחלו בשכר (ראו ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, נב (3) 792; ע"א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע"מ (21/12/92); ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (23/8/10)).

ראו בעיניין זה ע"א 17557-01-17 פלוני ואח' נ' צדקה ואח' (6.9.18), וכן רע"א 4008/17 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (19.9.2017) שם נקבע כי "כאשר לא נקבעו שעורי הנכויות במסגרת תביעת הניזוק – שיעור הנכות הכוללת ושיעור הנכות כתוצאה מהתאונה לצורך תביעת השבוב של המל"ל, ייקבעו על פי קביעות הועדות הרפואיות של המל"ל". ראו בנוסף ת"א 47937-10-13 משה כהן נ' הכשרה חברה לביטוח (7.10.19).

...

אני ערה לטענת הנתבעות לעניין פנייתו של התובע לקבלת טיפול רפואי אך למחרת היום - אך אין בידי לקבלה.

גם אם אניח כי לנכות שנקבעה לתובע הייתה יכולה להיות השפעה על אופי והמשך העסקתו במקום עבודתו, כתפסן, לפני התאונה, בנסיבות המקרה דנן לא שוכנעתי כי תפקודו נפגע באופן המצדיק להכיר בנכות גבוהה מן הנכות הרפואית.

סיכום הנתונים לחישוב הפיצויים בראשי הנזק השונים לנוכח כל האמור לעיל, להלן יפורטו הנתונים לחישוב נזקי התובע בראשי הנזק השונים: שנת לידה של התובע: 1961.

לפיכך, ומשהתובע לא ביקש לזמן האקטואר לעדות וסכום הניכוי האמור בחוות הדעת לא נסתר, יש להפחית מן הפיצוי סך של 55,105 ש"ח. לסיכום לנוכח כל האמור, נזקי התובע מסתכמים בסכומים כדלקמן: הפסד שכר לעבר 87,600 ₪ הפסד שכר לעתיד 102,000 ₪ פנסיה 23,700 ₪ נזק לא ממוני 55,000 ₪ עזרת הזולת 10,000 ₪ הוצאות 10,000 ₪ סך הכול 288,300 ₪ בניכוי 20% אשם תורם (57,660)₪ סך פיצוי 230,640 ₪ בניכוי תגמולי מל"ל (55,105)₪ סך פיצוי לאחר ניכויים 175,535 ₪ סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הנתבעות ישלמו לתובע פיצוי בסך של 175,535 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% +מע"מ, החזר אגרה משוערכת וכן הוצאות התובע עבור חוות דעת מומחים.

בית משפט השלום בנתניה ת"א 25560-03-18 חברה לביטוח נ' סוויסה ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט נועם רף תובעת הכשרה היישוב חברה לביטוח נתבעים 1. אשר סוויסה 2. ישיר חברה לביטוח פסק דין

כללי: תיק זה עניינו תאונת דרכים מיום 29.7.16 (להלן" "התאונה").

כמו כן, אין מחלוקת בין הצדדים שבמקום התאונה ומימין לכיוון נסיעת רכב הנתבעים היה צומת T. נהגת רכב התובעת – הגב' מזי שלו: לגירסתה, עת נסעה לכיוון גבעת אבני וצומת גולני מדרום לצפון, רכב הנתבעים הגיע מולה במהירות גבוהה.

נוסף בזאת, בתא"מ 23880-08-11 (אוזכר לעיל), היתייחס בימ"ש לאשמו של אחר בדברים הבאים: "ההלכה ידועה היא, כי אין רשלנותו של אחד בהכרח מבטלת את הקשר הסיבתי לתוצאות רשלנותו של האחר, אם הגורם הרשלני הראשוני יכול היה לחזות מראש את מעשה הרשלנות השני (ראו ע"פ 478/72 מאיר פנקס נ' מדינת ישראל, פ"ד כז(2) 617. המבחן הנוגע לגורם מיתערב זר הנו, אם כן - האם התערבותו של אותו גורם רשלני, במקרה כאן המצאות רכב אלמוני בתוך נתיב נסיעת רכב הנתבעים, הייתה ניתנת לצפייה אם לאו. במידה והתשובה לשאלה זו שלילית, הרי שנהג רכב הנתבעים לא אחראי לקרות התאונה נוכח נתוק הקשר הסיבתי (ראה ע"א 2061/90 מרצלי נ' מדינת ישראל פ"ד מז(1) 802). הציפיות צריכה להיות של הארוע בקוים כלליים ולסוג הנזק שניגרם (ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה, פ"ד לח(3) 1, 8- 9); תאמ 4338-02-10 נסרי דיאב נ' סנא חג'אג' (קריות), פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], ביום 06/03/2011)." בית המשפט קבע בתיק זה: "כפי שכבר הובא לעיל, השאלה שצריכה להישאל במקרה שלפנינו, היא האם התפרצות רכב אלמוני אל תוך נתיב נסיעה של רכב אחר הנה דבר הניתן לצפייה.

" בת"ק 60760-08-18 סולנג נ' אלפיין סיסטמס (פורסם בנבו) נקבע ברוח דומה: "ברם, הגישה השלטת בפסיקה היא שאשם מכריע – כזה השולל את הקשר הסיבתי המשפטי לפי סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין – הוא אשם מיתערב שאינו צפוי. כבר נפסק בשורה לא מבוטלת של פסקי דין של בית המשפט העליון, כי נהג הנוטל לידיו הגה ונוהג את רכבו בכביש צריך לצפות שורה ארוכה של תרחישים אפשריים שעלולים להתרחש במסגרת הנהיגה, ובכלל זאת סטיית רכב צד ג' לנתיב נסיעתו, כפי שאירע בעניינינו." ר' בנוסף תא"מ (ת"א) 58125-11-16 אלדן נ' מגדל (פורסם בנבו) ותא"מ 24481-11-16 פזית שמואלי נ' שומרה (פורסם בנבו).

...

דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, התרשמתי מעדויותיהם ועיינתי בראיותיהם, הגעתי למסקנה לפיה יש לדחות את טענת הנתבעים לניתוק קשר סיבתי בשל אשמו של אחר.

הסעיף קובע: "היה כל אחד משני בני-אדם או יותר חבים לפי הוראות פקודה זו, על מעשה פלוני, והמעשה הוא עוולה, יהיו חבים יחד על אותו מעשה כמעוולים יחד וניתנים להיתבע עליה יחד ולחוד." בת"ק 21416-05-16 רבנסרי נ' אביטל סחר בע"מ ואח' (פורסם בנבו), נקבע בעניין זה: "אולם, אליה וקוץ בה. רק אם אגיע לכלל מסקנה כי לא ניתן לייחס לנתבע רשלנות כלל – רק אז ייפטר זה מאחריות. מאידך, ככל שאגיע לכלל מסקנה כי רשלנותו של צד ג' היא העיקרית, וכי רשלנותו של הנתבע הינה משנית, הרי שהם "מעוולים יחד" וכל אחד מהם נושא באחריות כשלעצמו.

מאחר ופרטי הרכב הלבן אינם ידועים, אין מנוס מלהטיל את מלוא האחריות על נהג רכב הנתבעים.

סוף דבר: לסיכומם של דברים, טענת ההגנה של הנתבעים נדחית והתביעה מתקבלת במלואה.

לפניי תביעה כספית, שעילתה ניזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 20.02.2015, בין כלי רכב, תוצרת סוברו, מ"ר 14-663-75 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת 1 ובבעלות התובע 2 (להלן: "רכב הסוברו") לבין כלי רכב, תוצרת ב.מ.וו., מ"ר 58-078-16 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הב.מ.וו."), לבין כלי רכב, תוצרת סקודה, מ"ר 92-114-26, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 3 ומבוטח על ידי הנתבעת 4 (להלן: "רכב הסקודה") (ולהלן: "התאונה").

התובעים טוענים כי התאונה אירעה בנסיבות שרכב הב.מ.וו. ניכנס לצומת הרחובות הרצל ורזיאל בנתניה, מכיוון מזרח למערב מבלי לתת זכות קדימה לרכב הסקודה שניכנס לצומת מכיוון צפון לדרום, פגע בו והדפו לעבר רכב הסוברו שהיה בכיוון הנסיעה הנגדי לכיוון נסיעתו של רכב הב.מ.וו..

על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבם, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוואנטיים, הגעתי למסקנה כדלקמן: דין התביעה להיתקבל במלואה, באופן שאחריות עריית נתניה לקרות התאונה הנה בשיעור של 20%, ואילו אחריותו של נהג רכב הב.מ.וו. תעמוד על שיעור 30% ואילו אחריותו של נהג רכב הסקודה תעמוד על שיעור של 50%.

הדבר מקבל משנה תוקף בתנאי מזג אויר של גשם, בתנאי כביש רטוב וכאשר מערכת הרמזורים אינה פועלת כסימן לפוטנציאל אפשרי של תאונות בשל אי הקפדה של נהגי רכב אחרים על כללי התעבורה בעת כניסה לצומת.

בוחן התנועה המשטרתי פנה, לאחר התאונה, למחלקת ההנדסה במחלקת תנועה וכבישים בעריית נתניה במכתבים בהם הוא הודיע על הליקוי בגין אי הצבת תמרורים בכיוון נסיעתם של רכבים הנכנסים לצומת (עמ' 22 בנ/4+3)/2).

סעיף 15 לפקודת הנזיקין, קובע: "לענין פקודה זו, העושה חוזה עם אדם אחר, שאיננו עובדו או שלוחו, על מנת שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהא חב על עוולה שתיצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה..." למעשה, עריית נתניה טוענת כי אין היא חבה באחריות בשל תקלת הרמזורים שאירעה בצומת אלא הקבלן שהיה מופקד על תקינות מערכת הרמזורים.

...

אלא שבנסיבות העניין אני סבור כי נהג רכב הסקודה לא וידא טרם כניסתו לצומת כי הוא פנוי ונכנס אליו בידיעה כי זכות הקדימה היא שלו ומתוך מחשבה כי אף רכב אחר לא ייכנס לצומת משמאלו.

איני מקבל את הסברה של מהנדסת במחלקת התשתיות בעיריית נתניה, לאי הימצאות תמרורים בכניסה לצומת, לפיו התמרורים, ככל הנראה, חלפו עם הרוח (עמ' 9, שורות 12-11 לפרוטוקול).

דין הודעת צד ג' להידחות ללא צו להוצאות.

במחלף היציאה מהרצליה לכיוון נתיבי איילון דרום בסמוך לצומת גלילות כאשר הכביש היה רטוב ומזג האויר היה סגרירי וגשום, הרכב בו נהג החליק לפתע, הרכב הסתובב וניכנס במעקה בטיחות כאשר פני הרכב היו הפוכים לכיוון הנסיעה.

אולם לא ניתן להיתעלם מהעובדה כי התובע אכן עבר תאונת דרכים ונפגע ונקבעו לו נכויות ע"פ חוק, משכך ולאור האמור לעיל הנני קובע שנכותו הרפואית של התובע תעמוד בשיעור של 8% ונכותו התפקודית (הפגיעה בכושר ההישתכרות) של התובע בעקבות התאונה תהייה בשיעור 5%.

חישוב פיצוי זה נעשה בדרך כלל בשיטה האקטוארית, במסגרתה מתבצע חישוב אריתמטי של הנזק ע"י הכפלת שכרו של הניזוק ערב התאונה באחוז הנכות התפקודית, ובמספר החודשים בהם יעבוד עד יציאתו לגימלאות, תוך ניכוי מקדמי ההוון (ש' ילינק, "ההוון" בתביעות נזיקין ולפי חוק הביטוח הלאומי, הוצאת "דון" תל אביב - (1990), עמ' 14).

...

לדידי לאחר שעברתי בעיון על המסמכים המצורפים לתיק בית המשפט, סבורני כי אין מקום לפיצוי בגין הוצאות רפואיות כדרישת התביעה.

כך בע"א 5774/95 יצחק שכטר נ' אלה כץ, תק-על 97(3) 919, בעמ' 922 (1997) נקבע כדלהלן: "כבר נפסק לא אחת על ידי בית משפט זה, שגם כאשר בני משפחה סועדים את הנפגע בחוליו, הרי אם ברור שהוא זקוק לעזרה זו בגלל מצבו, לא ייהנה המזיק ממאמציהם של קרובי המשפחה והוא יחויב לפצות את הניזוק על העזרה שנזקק לה ושקיבל מהם." סבורני כי בגין העבר נכון יהיה לפצות בסך של 5,000 ₪, לגבי העתיד לא מצאתי לנכון ליתן פיצוי בגין עזרת צד ג'.

סוף דבר התביעה מתקבלת והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים דלעיל בנוסף להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 15.4% ובניכוי הוצאות תשלום למומחים בסך של 10,530 ש"ח. המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים בדואר רשום ניתן היום, ט"ז תמוז תשע"ח, 29 יוני 2018, בהעדר הצדדים.

התובע 1 (להלן – התובע) רכב על קורקינט חשמלי ממונע בדרך הר ציון בתל אביב מול בית מס' 106, בנתיב מדרום לצפון, ניתקל בשקע בכביש (להלן – המפגע), נפל ונחבל (להלן – התאונה).

הואיל ומדובר בתאונת עבודה, והואיל והמוסד לביטוח לאומי שילם לתובע תגמולים עקב התאונה, הצטרף המוסד לביטוח לאומי כתובע מס' 2 בתיק זה בתביעת שבוב (להלן - המל"ל).

עוד נפסק בעיניין שטרנברג כי "תקלה חוזרת ונשנית לאורך תקופה של שנים מצביעה על צורך בטיפול יסודי, שאינו יכול לבוא על תקונו על-ידי פיתרונות אירעיים ושטחיים, מזמן לזמן". על הערייה הנטל להוכיח "כי נקטה צעדים, במסגרת התקציבית שלה, לסילוק הבעיה באופן יסודי" (סע' 6 לפסק הדין) (וכן ר' ע"א (מחוזי - ת"א) 4195/98 שי חנה נ' עריית נתניה (31/10/1999).

מניין שהוא אסור בשימוש?! שבעתיים נכון הדבר לגבי מה שמבקשת הנתבעת ללמוד מעניין שפורן, ואין בו. בעיניין שפורן דן בית המשפט בשאלה אחת בלבד והיא: "האם קורקינט המשמש ככלי משחק לילדים, המונע על ידי מנוע בנזין (להלן: קורקינט מכאני), הנו "רכב מנועי" כמשמעותו של מונח זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: חוק הפיצויים או החוק).

אלה הן הוראות פקודת הנזיקין בעיניין אשם תורם: "סבל אדם נזק, מקצתו עקב אשמו שלו ומקצתו עקב אשמו של אחר, לא תכשל תביעת פיצויים בעד הנזק מחמת אשמו של הניזוק, אלא שהפיצויים שייפרעו יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך היתחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק" (סע' 68).

...

בשקלול הנתונים מצאתי לפסוק לתובע סך גלובאלי של 25,000 ₪ בראש נזק זה. סוף דבר: התובע ניזוק בגופו בשעה שרכב על קורקינט חשמלי בשד' הר ציון בתל אביב, נתקל במפגע בכביש, נפל ונחבל בראשו ובכף יד ימין.

סכום זה ישולם למל"ל. הנתבעת תשלם לתובע 1 את הסכומים הבאים: (1) 226,161 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום; (2) הוצאות מומחים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד תשלומן (כנגד קבלות); (3) אגרות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד תשלומן; (4) שכר טרחת עו"ד בשיעור 23.4% מהסכום הנקוב בס"ק (1), דהיינו 52,922 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע 2 – המוסד לביטוח לאומי - את הסכומים הבאים: (1) 94,839 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1/7/2013; (2) שכר טרחת עו"ד בשיער 11.7% מהסכום הנקוב בס"ק (1), דהיינו 11,096 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום.