תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים בכביש איילון

פתח דבר לפני תביעה נזיקית על סך 40,750 ₪.

בגין נזק שניגרם לרכב תובעת 2 המבוטחת ע"י תובעת 1, בתאונת דרכים מיום 08.03.2016.

מדובר בתאונת דרכים שהתרחשה בכביש איילון צפון, סמוך לירידה לכיוון כפר שמריהו.

...

לאחר ששמעתי את העדים ובחנתי את העדויות, אין גרסה עדיפה עליי מבין הגרסאות שנשמעו שכן גרסת העדים לא נסתרה בחקירתם הנגדית.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני מחליט לדחות התביעה.

לפניי תביעה כספית מיום 22.1.15 ע"ס 12,808 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 16.4.14.

מדובר בתביעה מעורבת שבה תביעת תיחלוף (שבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנידון.

גרסת התובעים באשר לנסיבות היתרחשות התאונה בסעיף 5 לכתב התביעה נרשם כך: "בתאריך 16.4.14, עת נסע הרכב הנפגע בכביש איילון, כלשפתע סטה הרכב הפוגע מהנתיב שמשמאל לרכב הנפגע לעבר נתיב נסיעת הרכב הנפגע, פגע בו בחלקו השמאלי והסב לו נזקים, הכל כמפורט בחוות הדעת המצ"ב לכתב תביעה זה". גרסת הנתבעים באשר לנסיבות היתרחשות התאונה בסעיף 6 לכתב ההגנה נרשם כך: "מוכחש האמור בסע' 5 לכתב התביעה מכל וכל: הנתבעת תטען, כי ארוע התאונה הנידון היתרחש בתאריך 16.4.14, בסמוך לשעה 13:30, במחלף חולון לכוון צפון לפני מחלף לה-גרדיה, עת עמד רכב הנתבעת בכביש, לפתע הגיח רכב התובעים מצד ימין בחוסר זהירות ומבלי לשים דעתו לרכב הנתבעת בעודו "נדחף" בין רכב הנתבעת לבין כלי רכב שלפניו, סטה רכב התובעים לנתיב בו עמד רכב הנתבעת, פגע רכב התובעים ברכב הנתבעת והסב לו נזקים וכך התרחשה התאונה".

...

לא שוכנעתי כי עלה בידי התובעים להטות את מאזן ההסתברויות לטובתם, כלומר התובעים לא הצליחו להוכיח כי גרסתם, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבעים [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11)].

אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: · ממכלול הראיות שוכנעתי כי המשאית לא סטה ימינה ולא סביר שסטתה ימינה ולא הייתה לנהג המשאית כל סיבה לסטות ימינה, בשים לב לכך שכל העדים העידו שהכביש היה במגמה של התמזגות של 3 נתיבים ל-2 נתיבים, כאשר המשאית הייתה ונותרה בנתיב האמצעי (שהפך בהתמזגות להיות הימני) ואילו הפרטית נסעה עובר לתאונה בנתיב הימני מבין השלושה, נתיב שנסגר בהתמזגות, והתנועה בו אמורה לעבור שמאלה.

סיכום התביעה נדחית.

לפניי תביעה כספית מיום 21.8.16 ע"ס 7,346 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים (נטענת) מיום 16.8.15 (החלקת אופנוע התובעים על כתם שמן בכביש).

מדובר בתביעה מעורבת שבה תביעת תיחלוף (שבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנידון.

מיקום התאונה ניכר כי בכתב ההגנה שהגישה, הנתבעת טעתה להניח שהתאונה התרחשה "בכביש מס' 2" (כרשום בסעיף 2 לכתב ההגנה), כאשר בהודעה בכתב שנמסרה לתובעת 1 על התאונה (מוצג ת/1, שצורף כנספח לכתב התביעה ושמהווה "חלק בלתי נפרד מהתביעה" עפ"י הרשום בתחתית רשימת גילוי המסמכים שבסוף כתב התביעה) נרשם בכתב יד ליד המילים המודפסות "מקום הארוע" כך: "מחלף ירידה לאיילון דרום מכיוון הרצליה מרכז". אמנם בסעיף 4 לכתב התביעה נרשם באופן לאקוני וחלקי כי התאונה התרחשה "במחלף הרצליה" (ויתכן שזה מה שהטעה את הנתבעת), אך מאחר, שכאמור, בהודעה מוצג ת/1 פורטו הדברים באופן ברור ומאחר שאותה הודעה מהוה חלק מכתב התביעה, חייבת הייתה הנתבעת (כבעלת דין סבירה) לדעת ולהבין שמקום התאונה אינו כפי שסברה בטעות (בכביש 2) אלא במחלף הירידה לכביש 20 (איילון).

...

לפיכך, אפילו הייתי מקבל את עדות עד ההגנה כפי שהיא, לא היה בכך כדי לפגוע במסקנה בדבר קבלת גרסת התובעים, מאחר שעד ההגנה העיד למעשה על אירוע אחר לגמרי במקום אחר לגמרי.

מעבר למסקנה האחרונה, ומעל לצורך למעשה, נראה שיש ממש בעמדת התובעים, לפיה כל עדותו של עד ההגנה מהווה עדות בלתי קבילה ולמצער חסרת כל משקל ממשי, בהיותה עדות מפי השמועה.

אני ער לכך שגם התובעים לא הציגו את כל הראיות האפשריות הקיימות (אותה עדה נוספת שנזכרה בעדות עד התביעה, מסמכי המשטרה ומסמכי הרשות המקומית שטיפלו באירוע), אך ממכלול הראיות שכן הוצגו, התרשמתי שבהחלט כן ביכולתי לקבוע ממצא, ואני קובע ממצא כעמדת התובעים – התאונה הנטענת התרחשה כפי טענת התובעים, בעת החלקת אופנוע התובעים על כביש שבאחריות הנתבעת, בשל כתם שמן/סולר על הכביש, בנסיבות שלא אפשרו צפיית הכתם מראש (ולכן לא אפשרו לנהג התובעים להיערך לכך ולמנוע את ההחלקה באופן סביר),.

סיכום התביעה מתקבלת במלואה.

לפניי תביעת נזיקין שבגדרה התובעת, ש. שלמה רכב בע''מ, הבעלים של רכב פרטי, תובעת מאת הנתבעים מס' 1-2, הנהג של רכב משא והמבטחת הרלבנטית, פיצוי בגין ניזקי הרכוש שנגרמו לרכב הפרטי בעקבות תאונת דרכים מיום 12/3/19 (להלן- "הרכב הפרטי", "המשאית" ו"התאונה", בהתאמה).

למעלה מכך, מר שהאב לא הבחין כלל בהתרחשות התאונה, אינו יודע כיצד זו ארעה, והוא אף לא יודע באיזה כביש התאונה ארעה, שכן לדבריו התאונה ארעה בכביש איילון בעוד שמר ביטון העיד כי התאונה ארעה בכביש 4.

...

אקדים אחרית לראשית- על סמך החומר המונח לנגד עיניי, נוכח התרשמותי הישירה והבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירותיהם הנגדיות בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק לרבות טופסי ההודעה של הנהגים, התמונות שצולמו במקום אירוע התאונה, תמונות הנזק, ובשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, ומוקדי הנזק ברכבים ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את מלוא השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי מלוא האחריות לקרות אירוע התאונה מוטלת על נהג המשאית.

זאת ועוד, מר ביטון העיד כי התכוון להזמין משטרה, משום שהנהג המעורב סירב תחילה לתת פרטים, וכי אך לאחר מהומה שהתפתחה במקום, נהג המשאית ניאות להחליף פרטים, ואף הודה בסופו של דבר באחריותו לקרות אירוע התאונה.

אין בידי לקבל את עדותו של מר שהאב שהעיד בצורה מגמתית, מוטה ולא מהימנה הכל בניסיון לחמוק מהאחריות לקרות אירוע התאונה.

בפניי תביעת כספית ע"ס 14,850 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 29.10.10.

מדובר בתביעה מעורבת שבה תביעת תיחלוף (שבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), התובע 2, לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנידון.

למעשה, גם התובע 2, כשנשאל היום מפורשות בדיון על סמך מה בדיוק קבע שהפרטית הייתה במצב סטאטי, לא נתן תשובה עניינית אלא השיב באופן מיתחכם ומתחמק (שורות 3-5 בעמ' 4 לפרוטוקול); שלישית, לא שוכנעתי כי היה טעם כלשהוא לעצירת הפרטית במקום, כאשר איני מקבל את סברת התובע 2 לפיה הפרטית ניסתה לבצע פרסה במקום, משהוברר שפני הפרטית היו להמשך שדרות רוקח מזרחה בואך כביש איילון דרום; רביעית, נהג הפרטית העיד כי התאונה הייתה בתחום הגשר ולקראת סוף הירידה ממנו, ולא בקטע הכביש שלאחר הגשר, ומצאתי עדות זאת מהימנה ומשתלבת בשאר הראיות.

...

שמעתי כמובן את הסבריי הצדדים לאי-הזמנת העדים, אך עדיין לא שוכנעתי כי הצדדים עשו כל שיכלו, או חייבים היו לעשות, כדי להזמין את העדים הנוספים לעדות.

סיכום התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט (שכר העד בו חויבה הנתבעת בסך 350 ש"ח) וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 2,000 ₪.