אין מחלוקת בין הצדדים כי תאונת הדרכים ארעה בעת שהנפגע רכב על קטנוע שהיה רשום ע"ש אחיו ביחד עם בן דודו , לא עצר בהתאם להוראת תמרור עצור בשעה שניכנס לצומת ותוך כך היתנגש ברכב פרטי.
בטיעונה, תולה המבקשת, את עיקר יהבה בהילכת בית המשפט העליון שניתנה בפסק – דין רעא 363/08 - מתן-חיים פרפרה נ' קופת חולים מאוחדת (23/11/2009) (להלן – "פרשת פרפרה") וטוענת, כי בנסיבות העניין, בהתאם להלכה האמורה, במקרים בהם התביעה מערבת עילות תביעה שונות (האחת נזיקית והשניה מכוח חוק הבריאות) הרי שאין לעשות שימוש בסמכותו של בית המשפט בגררא, אלא שאין מנוס מפיצול הדיון בתביעה כך, שהעילה המצויה בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, תתברר שם.
המבקשת מוסיפה וטוענת, כי הסוגיה שנתבררה בפרשת פרפרה חזרה ועלתה במלוא חריפותה באיצטלה אחרת במסגרת סעיף 39 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), התשס"ט – 2009, אשר קבע כי קופות החולים תשאנה בעלות הטיפולים הכלולים בסל הבריאות לנפגעי תאונות דרכים החל מיום 1.1.10, וכי חברות הביטוח תשאנה בתשלום גלובלי עבור עלות טיפולים אלו ללא זכות חזרה פרטנית של הקופות לחברות הביטוח כפי שהיה נהוג בעבר.
עוד נטען, כי כפי שהובהר בעיניין פרפרה, לבית המשפט ישנה סמכות נגררת לידון אף בשאלה הנמצאת בסמכות בית הדין לעבודה, כמו כן, יש באפשרות בית המשפט להחליט על עיכוב הדיון עד להכרעת בית הדין, אם כי ראוי לגלות זהירות רבה לעניין השמוש בסמכות זו.
לשיטת התובע, המקרים בהם נמצא כי אין מנוס מפיצול תביעות, הנם אלו הדנים בתביעות של מבוטח נגד הקופה וזאת, בשל השוני בסעדים, שוני אשר לא מיתקיים בעניינינו בו מדובר בתביעה כספית ולא בתביעה למתן שירותים רפואיים, כאשר רק האחרונה, מקומה להתברר בערכאה המקצועית היינו בבית הדין לעבודה.
...
דיון והכרעה;
לאחר שבחנתי את הטענות וההלכות הרלוונטיות אשר הובאו על ידי הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל ואולם, כי אין מקום למחוק את התביעה כנגד הנתבעת 3, אלא שיש מקום להורות על העברת החלק בתביעה הנוגע לנתבעת 3 לדיון בפני בית הדין לעבודה, תוך הותרת התביעה כנגד הנתבעות 1 ו – 2 בפני בית משפט זה. (1א) בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד יחסי עבודה, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עובד ומעביד יחסי עבודה או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי-קבלתו;
אפתח בבחינת הנורמה החוקית:
לעניין זה, ראשית - החיקוקים הרלוונטיים למחלוקת שבפנינו הינם - סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, הקובע לעניין סמכותו של בית הדין האזורי לעבודה כי:
"(ב) לבית דין אזורי תהא הסמכות לדון בעבירות על החיקוקים המפורשים בתוספת השניה והתקנות על פיהן....".
וסעיף 54 (ב) לחוק בריאות ממלכתי קובע :
"(ב) לבית הדין לעבודה תהיה סמכות ייחודית לדון בכל תובענה למעט תביעת נזיקין, שבין מבוטח או מי שהוא טוען שהוא מבוטח לבין שר הבריאות, המנהל, המוסד, קופת חולים, נותן שירותים לפי חוק זה, או הועדה שהוקמה לפי סעיף 3א, או שבין המוסד לבין קופת חולים או לבין מי שחייב בתשלום דמי ביטוח בריאות".
בפרשת פרפרה נדרש בית המשפט העליון לסמכותו של בית הדין לעבודה בתביעות הנסבות על סעיף 54 לעיל וקבע ראשית כי:
"הכלל הוא, כי סמכותה העניינית של ערכאה שיפוטית לדון בתובענה נקבעת על-פי הסעד המבוקש בכתב התביעה (ראו, ע"א 27/77 טובינ' רפאלי, פ"ד לא(3) 561 (1977); אודות השיקולים התומכים במבחן זה, ראו גם: ע"א 2846/03 אלדרמן נ' ארליך, פ"ד נט(3) 529 (2004)). עם זאת, קיימים מקרים בהם נקבעת הסמכות על-פי עילת התביעה ולעיתים אף על-פי זהות הצדדים. כך הם פני הדברים ביחס לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה (ע"א 2618/03 פי.או.אס.(רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' ליפקונסקי, פ"ד נט(3) 497, 515-509 (2004) (להלן- עניין פי.או.אס); וכן, בג"ץ 1214/97 חלמיש נ' בית-הדין הארצי לעבודה,פ"ד נג(2) 647 (1999)). בתביעות כדוגמת התביעה העומדת לפנינו, הוגדרה סמכותו של בית הדין הן על-פי זהות הצדדים (קופת החולים ומבוטח) והן על-פי עילת התביעה (תביעה לפי חוק ביטוח בריאות).
בהקשר זה כפי שפורט לעיל המבקשת סבורה מחד, כי אין מנוס מאימוץ הגישה שהתוותה לגישתה, בפרשת פרפרה ובהתאם לה יש להורות על פיצול הדיון כך שהדיון בתביעה כנגדה יתקיים בבית הדין לעבודה ואילו תביעתו של התובע כנגד המבטחות תתברר בבית משפט זה ואילו התובע טוען מאידך, בהתבסס על הלכת פרפרה שאין להורות על פיצול הדיון.
המזכירות תדוור החלטתי לצדדים.