מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים בין רכב פרטי לנגרר

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2017 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

רקע כללי ומיהות הצדדים: ביום תביעה 26.11.07 התרחשה תאונת דרכים בצומת מגידו בין רכב פרטי מסוג דייהו אותו ביטחה בביטוח מקיף הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הראל") לבין משאית אותה ביטחה התובעת בביטוחי צד ג' אליה נרתם נגרר אותו ביטחה הנתבעת.
על כן הפרשנות שיש לייחס למינוח עילת התובענה בהקשר למניין תקופת היתיישנות למקרה של תאונה כבעניינינו, אינה מרגע תולדתו של חיוב כספי, משני, תוצר המעשה הנזיקי, כי אם חיוב שמגלם בתוכו את העילה הישירה בגינה עשוי הוא לצפות להיתבע, עילה אשר מכוחה גם לצקת וודאות אלמנטארית למזיק כי מעשיו אליו עשויים להקים כנגדו תביעה.
...
מכאן ולסיכום נקודה זו עד כה- הוכח כי עילת התביעה כנגד הנתבעת נולדה מרגע התרחשות התאונה לה הייתה שותפה גם התובעת.
בהקשר יוער כי גם לא מקובלת עליי טענת התובעת בסיכומיה לפיה הגשת בקשה למתן הודעה לצד ג' לא הייתה מועילה טרם התגבשות החיוב שכן כפי שהראיתי התגבשות החיוב העתידי אינה מעלה או מורידה לעניין תחילת מרוץ ההתיישנות כלפי הנתבעת שכן מה שרלוונטי הינו מועד קרות התאונה ולא מעבר לו כך שבהחלט סביר כי לו הייתה הנתבעת מצטרפת בתור צד ג' לתביעה הקודמת, לא היה צורך בהגשת תביעה זו ושאלת החלת תקופת ההתיישנות לא הייתה באה לעולם.
סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני קובע כי יש להחיל את סעיף 6 לחוק ההתיישנות ומורה על כן על דחיית התביעה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2017 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

זהות הצדדים ותמצית טענות הצדדים הצריכות לעניין לפניי תביעת נזיקין בגדרה התובע, וינר יוסף, הבעלים של רכב פרטי מסוג טויוטה (להלן- "הטויוטה"), תובע מאת הנתבעים מס' 1-2, הנהג ברכב "ג'יפ" מסוג מרצדס אליו הייתה רתומה גם עגלה נגררת (להלן- "המרצדס"), והמבטחת הרלבנטית, כלל חברה לביטוח בע''מ, בהתאמה, לפצותו בגין ניזקי הרכוש שהוסבו לרכב הטויוטה בעקבות תאונת דרכים מיום 2/3/15 (להלן- "התאונה").
...
אקדים אחרית לראשית, וכבר כעת אציין שעל יסוד מכלול החומר המונח לנגד עיניי, נוכח התרשמותי הבלתי אמצעית והישירה מהעדים של שני הצדדים שהעידו לפניי, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב לנסיבות התרחשות התאונה, מוקדי הנזק כפי שאלה עולים מהתמונות שהוצגו לפניי, וכן לאחר שעיינתי ביסודיות בהודעות נהגי הצדדים לגבי נסיבות אירוע התאונה וכן בסיכומי הצדדים בכתב שהוגשו לעיוני, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להטיל על רכב המרצדס 80% מהאחריות לקרות אירוע התאונה.
במה דברים אמורים! עדותו של פאבל ביחס לנסיבות אירוע התאונה לא נסתרה, והיא מקובלת עליי, הגם שנתגלו בה מעט אי דיוקים.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2020 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לפניי תביעת נזיקין בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכב פרטי שבבעלות התובע (להלן- "רכב התביעה") בעקבות תאונת דרכים מיום 30/10/16 שבה הייתה מעורבת משאית (גורר- נגרר) של הנתבעים (להלן : "התאונה" ו"המשאית" בהתאמה).
...
למעלה מן האמור, אף אם אצעד כברת דרך ארוכה לטובת התביעה, ואין זה המקרה שלפנינו, הרי לכל היותר ניתן לדבר על גרסאות מעוינות במובן של ספק שקול, ובמצב דברים זה, ומשנטל ההוכחה מוטל על התביעה, בחינת המוציא מחברו עליו הראיה, הרי דין התביעה להידחות.
קודם סיום, ככל שהדברים אמורים בשאלת הנזק, הגם שהתוצאה היא דחיית התביעה בשאלת האחריות, הרי התובע אישר כי לאחר אירוע התאונה רכבו תוקן.
סיכומם של דברים, אני מורה על דחיית התביעה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2015 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לפניי תביעה כספית מיום 9.1.14 ע"ס 7,034 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 20.11.12.
מדובר בתביעת תיחלוף (שבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנידון.
הרכבים המעורבים בתאונה בתאונה מעורבים 2 רכבים: · רכב התובעת – רכב פרטי מתוצרת קאיה מ.ר. 4800767 (להלן – "הפרטי").
· ראוי לציין כי הסטייה המדוברת הייתה כנראה קלה, וזאת לאור מוקד וסוג הנזק בפרטי (מעין שיפשוף שטחי המעיד על חיכוך בחלק הקידמי של דופן ימין של הפרטי), כך שאפשר בהחלט שהמשאית (שהייתה גדולה וארוכה – מחזיקה שני חלקים של גורר ונגרר) סטתה אך מעט שמאלה מנתיבה, ולא התכוונה לעבור ממש לנתיב האמצעי.
...
· מקובלת עליי טענת התובעת בסיכומיה, שלפיה בנסיבות יש לתת משקל ראייתי לעובדה שנהגת הפרטי דיווחה לתובעת על התאונה בסמוך למועד התרחשותה, תוך הצגת נסיבות מפורטות ואף תוך צירוף שרטוט ידני מפורט וממחיש, בניגוד לנהג המשאית, שמסר (לפי טופס ההודעה מוצג נ/1 שהוצג) טופס הנעדר כל תאריך, כאשר בטופס ההודעה שנמסר לנתבעת נכתבה גם גרסה לא נכונה (גם לפי עדות נהג המשאית בדיון), כאילו הנתיב החסום ברחוב אלוף שדה היה הנתיב בו נסע הפרטי עובר לתאונה, בעוד שהנכון הוא (ועל כך אין עוד כל חולק) שהנתיב החסום הוא הנתיב השמאלי, בעוד שהפרטי נסע בנתיב האמצעי.
הצעה כזו לתיקון מתיישבת באופן מובהק עם הודאה באשמה של נהג המשאית בתאונה, ואיני מקבל את ההסבר שמסר נהג המשאית לגבי רצון לשלם מעין "דמי מטרד" נוכח העלויות הרלוונטיות.
אני ער לכך שניתן לתמוה על כך שנהגת הפרטי לא העידה ביוזמתה כבר בתחילת עדותה על הצעת תיקון זו (ונדרשה שאלה מדריכה של ב"כ התובעת כדי לדלות זאת ממנה), אך ההתרשמות הכוללת היא שהדבר נעשה לא ממניעים פסולים ובאופן טבעי, מה גם שהדבר קיבל חיזוק מעדות נהג המשאית כאמור, כך שנחה דעתי שהדברים אותנטיים ונכונים.
· נהג המשאית טוען כי הפרטי פגע בחלק האחורי של דופן שמאל של המשאית (נהגת הפרטי טוענת כי הפגיעה היא עם החלק הקדמי של דופן שמאל של המשאית), אולם פגיעה כזו נראית בלתי סבירה, משלא סביר שנהגת הפרטי תסיע את רכבה לתוך דופן משאית גדולה וארוכה (מעין קיר גדול מימינה), בבחינת "התאבדות". סיכום התביעה מתקבלת במלואה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2015 בשלום הרצליה נפסק כדקלמן:

אין מחלוקת בין הצדדים כי תאונת הדרכים ארעה בעת שהנפגע רכב על קטנוע שהיה רשום ע"ש אחיו ביחד עם בן דודו , לא עצר בהתאם להוראת תמרור עצור בשעה שניכנס לצומת ותוך כך היתנגש ברכב פרטי.
בטיעונה, תולה המבקשת, את עיקר יהבה בהילכת בית המשפט העליון שניתנה בפסק – דין רעא 363/08 - מתן-חיים פרפרה נ' קופת חולים מאוחדת (23/11/2009) (להלן – "פרשת פרפרה") וטוענת, כי בנסיבות העניין, בהתאם להלכה האמורה, במקרים בהם התביעה מערבת עילות תביעה שונות (האחת נזיקית והשניה מכוח חוק הבריאות) הרי שאין לעשות שימוש בסמכותו של בית המשפט בגררא, אלא שאין מנוס מפיצול הדיון בתביעה כך, שהעילה המצויה בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, תתברר שם. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי הסוגיה שנתבררה בפרשת פרפרה חזרה ועלתה במלוא חריפותה באיצטלה אחרת במסגרת סעיף 39 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), התשס"ט – 2009, אשר קבע כי קופות החולים תשאנה בעלות הטיפולים הכלולים בסל הבריאות לנפגעי תאונות דרכים החל מיום 1.1.10, וכי חברות הביטוח תשאנה בתשלום גלובלי עבור עלות טיפולים אלו ללא זכות חזרה פרטנית של הקופות לחברות הביטוח כפי שהיה נהוג בעבר.
עוד נטען, כי כפי שהובהר בעיניין פרפרה, לבית המשפט ישנה סמכות נגררת לידון אף בשאלה הנמצאת בסמכות בית הדין לעבודה, כמו כן, יש באפשרות בית המשפט להחליט על עיכוב הדיון עד להכרעת בית הדין, אם כי ראוי לגלות זהירות רבה לעניין השמוש בסמכות זו. לשיטת התובע, המקרים בהם נמצא כי אין מנוס מפיצול תביעות, הנם אלו הדנים בתביעות של מבוטח נגד הקופה וזאת, בשל השוני בסעדים, שוני אשר לא מיתקיים בעניינינו בו מדובר בתביעה כספית ולא בתביעה למתן שירותים רפואיים, כאשר רק האחרונה, מקומה להתברר בערכאה המקצועית היינו בבית הדין לעבודה.
...
דיון והכרעה; לאחר שבחנתי את הטענות וההלכות הרלוונטיות אשר הובאו על ידי הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל ואולם, כי אין מקום למחוק את התביעה כנגד הנתבעת 3, אלא שיש מקום להורות על העברת החלק בתביעה הנוגע לנתבעת 3 לדיון בפני בית הדין לעבודה, תוך הותרת התביעה כנגד הנתבעות 1 ו – 2 בפני בית משפט זה. (1א) בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד יחסי עבודה, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עובד ומעביד יחסי עבודה או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי-קבלתו; אפתח בבחינת הנורמה החוקית: לעניין זה, ראשית - החיקוקים הרלוונטיים למחלוקת שבפנינו הינם - סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, הקובע לעניין סמכותו של בית הדין האזורי לעבודה כי: "(ב) לבית דין אזורי תהא הסמכות לדון בעבירות על החיקוקים המפורשים בתוספת השניה והתקנות על פיהן....". וסעיף 54 (ב) לחוק בריאות ממלכתי קובע : "(ב) לבית הדין לעבודה תהיה סמכות ייחודית לדון בכל תובענה למעט תביעת נזיקין, שבין מבוטח או מי שהוא טוען שהוא מבוטח לבין שר הבריאות, המנהל, המוסד, קופת חולים, נותן שירותים לפי חוק זה, או הועדה שהוקמה לפי סעיף 3א, או שבין המוסד לבין קופת חולים או לבין מי שחייב בתשלום דמי ביטוח בריאות". בפרשת פרפרה נדרש בית המשפט העליון לסמכותו של בית הדין לעבודה בתביעות הנסבות על סעיף 54 לעיל וקבע ראשית כי: "הכלל הוא, כי סמכותה העניינית של ערכאה שיפוטית לדון בתובענה נקבעת על-פי הסעד המבוקש בכתב התביעה (ראו, ע"א 27/77 טובינ' רפאלי, פ"ד לא(3) 561 (1977); אודות השיקולים התומכים במבחן זה, ראו גם: ע"א 2846/03 אלדרמן נ' ארליך, פ"ד נט(3) 529 (2004)). עם זאת, קיימים מקרים בהם נקבעת הסמכות על-פי עילת התביעה ולעיתים אף על-פי זהות הצדדים. כך הם פני הדברים ביחס לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה (ע"א 2618/03 פי.או.אס.(רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' ליפקונסקי, פ"ד נט(3) 497, 515-509 (2004) (להלן- עניין פי.או.אס); וכן, בג"ץ 1214/97 חלמיש נ' בית-הדין הארצי לעבודה,פ"ד נג(2) 647 (1999)). בתביעות כדוגמת התביעה העומדת לפנינו, הוגדרה סמכותו של בית הדין הן על-פי זהות הצדדים (קופת החולים ומבוטח) והן על-פי עילת התביעה (תביעה לפי חוק ביטוח בריאות).
בהקשר זה כפי שפורט לעיל המבקשת סבורה מחד, כי אין מנוס מאימוץ הגישה שהתוותה לגישתה, בפרשת פרפרה ובהתאם לה יש להורות על פיצול הדיון כך שהדיון בתביעה כנגדה יתקיים בבית הדין לעבודה ואילו תביעתו של התובע כנגד המבטחות תתברר בבית משפט זה ואילו התובע טוען מאידך, בהתבסס על הלכת פרפרה שאין להורות על פיצול הדיון.
המזכירות תדוור החלטתי לצדדים.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו