תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים בין משאית לרכב מיני

לפניי תביעה כספית מיום 26.8.15 ע"ס 38,898 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 13.1.15.

מדובר בתביעת תיחלוף (שבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנידון.

· ממכלול הראיות והעדויות עולה, שנהג רכב הנתבעת כלל לא שם לב לתאונה ברגע התרחשותה, והדבר הראשון והיחיד שהסב תשומת ליבו לעובדה שאכן היה מעורב עם משאיתו בתאונה הוא הצפירה שצפר לו נהג רכב התובעת, לאחר היתרחשות התאונה.

הכוונה לכל מיני פרטים קטנים, מוכמנים ואחרים, שלעיתים יש בכוחן של תמונות לחושפם ולהוציאם לאור.

...

· ממכלול הראיות והעדויות עולה, שנהג רכב הנתבעת כלל לא שם לב לתאונה ברגע התרחשותה, והדבר הראשון והיחיד שהסב תשומת ליבו לעובדה שאכן היה מעורב עם משאיתו בתאונה הוא הצפירה שצפר לו נהג רכב התובעת, לאחר התרחשות התאונה.

בכל הכבוד, סבורני שמוטב שהתמונות כן היו מוצגות ע"י הנתבעת, ולו כדי לאפשר לביהמ"ש להתרשם שאכן אין בהן כל חידוש בהשוואה לתמונות שמאי התובעת.

אך בנסיבות המקרה סבורני שאין למחדל זה נפקות של ממש, הן מאחר שבתמונות שחור הלבן שהוצגו ניתן בכל זאת להבחין במוקדי ובצורות הנזקים (גם אם לא באופן אופטימלי), הן מאחר שלהתרשמותי מוקדי וצורות הנזק לא נותרו בסופו של יום במחלוקת של ממש, והן מאחר שהנתבעת בחרה (במודע ובמכוון כאמור) שלא להציג תמונות נזק (זהות לדבריה) שהיו בידיה (התמונות שנהג רכב הנתבעת צילם בזירת התאונה).

סיכום התביעה מתקבלת במלואה.

מבוא: לפניי תביעה נזיקית-כספית, על סך 43,293 ₪, במסגרתה מבקשת התובעת להשית האחריות לקרות תאונת דרכים - שהתרחשה ביום 01.07.2016 בכביש 60 לכיוון ירושלים בסמוך למחסום המנהרות - על הנתבע, וכנגזרת מכך את ניזקה.

כתוצאה מכניסת רכב הנתבע לנתיב נסיעת המשאית, שעה שהיה עליו להמתין וליתן זכות קדימה מלאה למשאית, נוצרה פגיעה בין צדה הימני של המשאית לבין הדופן השמאלית של רכב הנתבעים תוך שנגרמת לו פגיעת שיפשוף ומעיכה לאורכו.

חרף האמור, סבורני, כי נהג רכב הנתבע המבקש להישתלב (מימין) לפני משאית, חייב לוודא באופן מיוחד שהדבר בטוח וזהיר בטרם יעשה כן. לאור האמור, באיזון שיש לבצע בין היתנהגות שני נהגי כלי הרכב המעורבים עובר לקרות התאונה סבורני, כי יש להשית את עיקר האחריות לפתחו של הנתבע, כאמור לעיל, ומאידך גיסא להטיל 'אשם תורם' בשיעור 25% על נהג רכב התובעת.

...

חרף האמור, סבורני, כי נהג רכב הנתבע המבקש להשתלב (מימין) לפני משאית, חייב לוודא באופן מיוחד שהדבר בטוח וזהיר בטרם יעשה כן. לאור האמור, באיזון שיש לבצע בין התנהגות שני נהגי כלי הרכב המעורבים עובר לקרות התאונה סבורני, כי יש להשית את עיקר האחריות לפתחו של הנתבע, כאמור לעיל, ומאידך גיסא להטיל 'אשם תורם' בשיעור 25% על נהג רכב התובעת.

סוף דבר - דין התביעה להתקבל ברובה.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 28,869 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

לפניי תביעת נזיקין שבגדרה התובעת, ש. שלמה רכב בע''מ, הבעלים של רכב פרטי, תובעת מאת הנתבעים מס' 1-2, הנהג של רכב משא והמבטחת הרלבנטית, פיצוי בגין ניזקי הרכוש שנגרמו לרכב הפרטי בעקבות תאונת דרכים מיום 12/3/19 (להלן- "הרכב הפרטי", "המשאית" ו"התאונה", בהתאמה).

מכל מקום, טענה ממין זה לא הועלתה על ידי הנתבעת מס' 2.

...

אקדים אחרית לראשית- על סמך החומר המונח לנגד עיניי, נוכח התרשמותי הישירה והבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירותיהם הנגדיות בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק לרבות טופסי ההודעה של הנהגים, התמונות שצולמו במקום אירוע התאונה, תמונות הנזק, ובשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, ומוקדי הנזק ברכבים ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את מלוא השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי מלוא האחריות לקרות אירוע התאונה מוטלת על נהג המשאית.

זאת ועוד, מר ביטון העיד כי התכוון להזמין משטרה, משום שהנהג המעורב סירב תחילה לתת פרטים, וכי אך לאחר מהומה שהתפתחה במקום, נהג המשאית ניאות להחליף פרטים, ואף הודה בסופו של דבר באחריותו לקרות אירוע התאונה.

אין בידי לקבל את עדותו של מר שהאב שהעיד בצורה מגמתית, מוטה ולא מהימנה הכל בניסיון לחמוק מהאחריות לקרות אירוע התאונה.

בתמצית יצוין כי הצדדים לתביעה וו הנן מי שביטוח משאית סמיטריילר - התובעת הנה מי אשר ביטחה את נגרר המשאית בעוד שהנתבעת הנה מי אשר ביטחה את הגורר של משאית זו. ביום 2.7.17 ארעה תאונת דרכים בין משאית זו לבין רכב פרטי אשר בוטח באמצעות חברת הכשרה לביטוח בע"מ. (להלן: "רכב הכשרה").

לעמדת הנתבעת עניין זה כלל לא הוכח, לא מיני ולא מקצתה, וזאת בשעה שנהג המשאית שהעיד בהליך הקודם שהה בזמן התאונה בחו"ל, על פי דרכון שהציג בפני ביהמ"ש בדיון ,דבר שלא נסתר בעדותו לרבות ובפרט עדותו כי בזמן הזה שהה הגורר בביתו ולא זז. דיון ומסקנות במסגרת דיון הוכחות שהתקיים בפניי היום העידו הנוגעים בדבר מטעמם של הצדדים והם- הנהג שהעיד בהליך הקודם מר עלי תקרורי ובנו של המבוטח מר בשיר אבו סביית, וזאת לאחר שעדים אלו הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמה של הנתבעת.

העובדה שביהמ"ש קבע כי על התובעת כאן לשלם פיצוי מלא לניזוק שם בגין התאונה, אינה מייתרת את זכות התובעת לשוב בתביעת שיפוי כנגד מי שלעמדתה עוול ביחד עמה והביא לתוצאה זו. הלכה למעשה זו הוראת סעיף 11 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] שזו לשונה: "היה כל אחד משני בני אדם או יותר חבים לפי הוראות פקודה זו, על מעשה פלוני, והמעשה הוא עוולה, יהיו חבים יחד על אותו מעשה כמעוולים יחד ונותנים להיתבע עליה יחד ולחוד." הדין מורה כי במקרה זה בפני הניזוק עומדות שתי אפשרויות: הראשונה, לתבוע את כל המעוולים והם יהיו חבים כלפיו יחד; והאפשרות השנייה, לתבוע מחלק מהמעוולים את מלוא ניזקו, מבלי לצרף את המעוולים האחרים (ע"א 7008/09 אל רחים נ' אל קאדר,(7.9.10)).

...

מקובלת עליי טענה זו של הנתבעת.

שנית, מקובלת עליי עמדת הנתבעת ולפיה לכל מספר רישוי יש את פוליסת הביטוח הרלוונטית לו ואין לערב מין שאינו במינו, שהרי אותו מספר רישוי נבחן על רקע תנאי הפוליסה שלו כאשר בשעת הגנה חברת הביטוח בוחנת האם יש מקום ליתן בגינו כיסוי ביטוחי ,באם לאו, בהסתמך על תנאי הפוליסה הרלוונטיים לרכב הספציפי המבוטח, תוך בחינת השאלה האם עמד המבוטח בהקמת זכותו למתן כיסוי ביטוחי במקרה הנדון.

סוף דבר אני מורה על דחיית התביעה.

לפניי תביעה לחיוב הנתבעת בפצוי כספי בגין ניזקי רכב והפסדים על רקע תאונת דרכים נטענת.

נהג הרכב העיד באופן אינטואיטיבי מפורט וקוהרנטי כי בכביש בו אירעה התאונה היו שלושה נתיבי נסיעה, כאשר הוא נהג בנתיב האמצעי, והמשאית עמדה על הנתיב הימיני, וכאשר הוא קרוב מאחורי המשאית בנתיב האמצעי, רכב נוסף, מסוג מכונית פרטית, שהיה מאחורי המשאית עקף את המשאית משמאל מאחר שהמשאית חסמה את נתיב נסיעתו הימיני וסטה לנתיב נסיעתו של רכב התובעים (עמ' 4, שורות 22-16 לפרוטוקול).

מה גם, שהטענה בדבר מירמה וכי התאונה לא אירעה בנסיבות המדווחות נטענה לראשונה בכתב הגנה, בעוד שבמכתב הדחייה כלל לא עלתה טענה ממין זה. 7.8.

ב"כ הנתבעת שוכח כי אין מדובר בתביעה מכוח פקודת הנזיקין שבה נידרש לבחון את סוגיית האחריות של מי מהנהגים לתאונה, כי אם בתביעה מכוח חוק חוזה הביטוח במסגרתה המבוטח מבקש להפעיל את פוליסת ביטוח המקיף.

...

אשר לראש הנזק "עגמת נפש, בזבוז זמן וטרטור", סבורני כי מדובר בטענה בעלמא שנועד רק כדי לנפח את סכום התביעה.

סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובעת 2 את הסכומים הבאים (בכפוף לאישור מאת המשעבד כאמור בסעיף 7.31 לעיל): 9.1.