בפניי תביעה כספית לפצוי בסך 56,570 ₪, ותביעה נגדית בסך 16,323 ₪, בגין ניזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שארעה בכביש ירושלים – מעלה אדומים, בסמוך למחסום א-זעיים.
הנתבע והתובע שכנגד (להלן: "הנתבע") הוא הבעלים של רכב מסוג קיה המשמש כמונית, והוא אף נהג ברכב זה בעת התאונה.
בנוסף על האמור בתקנת משנה (א), אם היה הרכב עומד בזמן תאורה בדרך שאיננה דרך עירונית, או אם היה הכרח להשאיר את הרכב בדרך כאמור בזמן תאורה –
(1) באוטובוס, ברכב עבודה או ברכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר עולה על 3,500 ק"ג יציב הנוהג ברכב מיתקן עם אור מהבהב צהוב כאמור בתקנה 366, או יפעיל מכשיר המותקן ברכב ואשר באמצעותו ניתן להפעיל את כל מחווני הכיוון המותקנים ברכב בעת ובעונה אחת (להלן – מכשיר להפעלת מחווני כיוון);
(2) ברכב, למעט רכב כאמור בפיסקה (1), רשאי הנוהג בו להשתמש במכשיר להפעלת מחווני כיוון.
ניתן לסכם ולומר כי הפסיקה נתנה מקום לארבעה פרמטרים במסגרת השיקולים שנשקלו במקרים של תאונה עקב עצירת רכב על הכביש או לצידו:
האם העצירה מוצדקת לפי הדין?
מהי מידת הסיכון שיצרה העצירה (עצירה בשול לעומת עצירה על כביש, למשל).
שעה שהתובעת איננה נושאת באחריות נזיקית למעשיו של נהג התובעת, והיות שהתביעה שכנגד הוגשה כנגד התובעת בלבד, ולא כנגד נהג התובעת, הרי שאין מנוס מדחיית התביעה שכנגד.
...
בנוסף, אני מקבל את טענת הנתבע בעדותו, לפיה החיילים במחסום מעכבים את כלי הרכב הנוסעים לכיוון ירושלים, ולא את כלי הרכב הנוסעים בכיוון ההפוך, כיוון הנסיעה שבו נסעו נהג התובעת והנתבע.
אני מקבל אף את טענת הנתבע לפיה הכביש נטה קלות שמאלה, שכן הדבר עולה מהתמונות של מקום התאונה.
שעה שכל הפרמטרים האמורים לעיל מצביעים על אשמתו של נהג התובעת, אני קובע כי נהג התובעת נושא באחריות מלאה לתאונה נשואת הליך זה, וממילא יש לדחות את תביעת התובעת.
שעה שהתובעת איננה נושאת באחריות נזיקית למעשיו של נהג התובעת, והיות שהתביעה שכנגד הוגשה כנגד התובעת בלבד, ולא כנגד נהג התובעת, הרי שאין מנוס מדחיית התביעה שכנגד.
התוצאה הסופית, לאחר קיזוז הדדי של ההוצאות, הנה כי התובעת תשלם לנתבע הוצאות בסך 2,136 ₪ כולל מע"מ.
הסכום האמור ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.
