בסוגיית האחריות
התביעה נשוא ת"א 43983-11-11 הנה תביעה לפצוי כספי בגין ניזקי גוף, לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), בשל תאונת דרכים שהתרחשה ביום 11.10.2005, עת פגע בתובע 1, אוחנה מרדכי מוטי, יליד 2.3.1982 (להלן: "התובע"), בעת שרכב על קטנוע ללא ביטוח חובה (רישיון הרכב היה בתוקף, לפי ת/4א'), רכב שהיה נהוג על ידי הנתבע 1, ויצמן ליאון (להלן: "הנתבע") ומבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "מבטחת רכב הנתבע" או "הנתבעת") בביטוח חובה.
מכאן, שגם המומחה מטעם הנתבעים מסכים כי ההיגיון אומר שנהג הקטנוע יפנה ימינה בניסיון למנוע פגיעה בינו לבין המונית, אלא שלטענתו, אין הדבר מתיישב עם גרסת התובע כי נסע במהירות של 50-40 קמ"ש.
ואולם, מסתברת יותר האפשרות, במיוחד בשים לב לכך שלא נימצאו סימני בלימה על הכביש (פרו', עמ' 81, ש' 19), ולאור דברי המומחה מטעם הנתבעים, כי בדרך כלל "או בולמים או סוטים" (פרו', עמ' 81, ש' 22-21), שנהג הקטנוע לא הספיק לבלום, וניסה לסטות ימינה כדי למנוע את התאונה, באופן שמהירותו עלתה על המהירות הנטענת על ידו: 50-40 קמ"ש, ונזכור כי המהירות המותרת בכביש זה היא 80 קמ"ש, כך לפי גרסת מומחה הנתבעים [עמ' 12, סעיף ד(1) לחוות הדעת].
אולם, במה אשם התובע אשר ניגש לבדיקת פוליגראף, ביצע את המוטל עליו על פי ההחלטה, ושלא באשמתו, רשומי תוצאות הבדיקה אבדו???
סיכום ביניים:
סיכומו של דבר, מששוכנעתי כי מסתברת יותר האפשרות שאורות הקטנוע דלקו בעת התאונה, ומכל מקום, משלא שוכנעתי שלא דלקו, ובשים לב לכך שאין מחלוקת בין הצדדים כי אם אורות הקטנוע דלקו, היה הקטנוע בשדה הראייה של נהג המונית, משמעות הדבר שהנתבע אחראי לתאונה על פי פקודת הנזיקין, משום שלא נתן זכות קדימה לקטנוע, וכי הנתבעת אחראית כמבטחת המונית לשאת בנזקי התובע בגין התאונה בכפוף להפחתת האשם התורם, ולכך אתייחס להלן.
...
בהחלטתי מיום 18.8.2015 לא ראיתי לקבוע ממצא עובדתי על יסוד חוות הדעת של מומחית הפוליגרף, וקבעתי כי תבוצע בדיקה חוזרת, בצייני כדלקמן:
"ולמרות כל האמור לעיל, ואף שאיני מתעלמת מדברי הבודקת, שכאמור עשו רושם אמין, וטענות הנתבעת כנגד טענות אלו כפי שפורטו בתגובתה, ראיתי לאפשר לתובע להנות מן הספק, ולבצע בדיקה חוזרת. אין חולק שבהסדר הדיוני לא דובר על מועד התאונה אלא על "עובר לתאונה" וכי הבודקת לא הבינה את משמעות המונח "עובר ל". אף אין מחלוקת כי לאופן ניסוח השאלה קיימת חשיבות באשר לאמינות הבדיקה.
בנסיבות המקרה שבפנינו, אני סבורה כי התובע הפר את החובות המוטלות עליו בעת הכניסה לצומת לא מואר בעת חשיכה.
כאמור, אין בידי לקבל את גרסת התובע כי האט בכניסתו לצומת, והעובדה שלא נמצאו סימני בלימה, דווקא מחזקת את האפשרות שלא האט.
סוף דבר, אני קובעת כי יש לייחס לנתבעים את האחריות לתאונה על פי פקודת הנזיקין, תוך העמדת אשמו התורם של התובע על שיעור של 20%.
