תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים בין אופנוע לרכב פרטי

התביעה שבפניי עניינה תאונת דרכים שארעה בין אופנוע לרכב פרטי ביום 7.8.17 ברחוב ההגנה בתל אביב (להלן: "התאונה").

לתובע לא היה ביטוח חובה ולכן הוא תובע את הנתבע גם בגין ניזקי הגוף שנגרמו עקב התאונה, כמפורט במסמכים הרפואיים שצרף לכתב התביעה.

מאחר ובמקרה הנידון חלה פקודת הנזיקין ומצאתי את התובע כמי שאשם בתאונה, הרי ששי לדחות את התביעה גם לגבי ראש הנזק של ניזקי גוף.

...

אני מקבלת את חוות הדעת , אשר תואמת את מיקומי הנזק עליהם העיד גם התובע ומתאימה לתמונה שצולמה מיד לאחר התאונה.

סוף דבר: תביעה התובע נדחית.

לאור האמור לעיל ישלם התובע והנתבע שכנגד, לנתבע והתובע שכנגד סך של 6,232 ₪ תוך 30 יום.

זהות הצדדים ותמצית טענות הצדדים הצריכות לעניין לפניי תביעת נזיקין בגדרה התובע, בעלים של רכב פרטי (להלן- "הרכב" או "הרכב הפרטי"), תובע מאת הנתבעות מס' 1-2, הבעלים והמבטחת של אופנוע (להלן- "האופנוע"), בהתאמה, פיצוי בגין ניזקי הרכוש שהוסבו לרכב בעקבות תאונת דרכים מ- 24/3/15 (להלן- "התאונה").

...

אף שאיני מקבל את עדותו של עד ההגנה ביחס לנסיבות אירוע התאונה, שכן עדותו של התובע מהימנה בעיניי, ומסתברת יותר, ואף עולה בקנה אחד עם התמונות ממקום אירוע התאונה וכן עם מוקדי הנזק לרבות טופסי ההודעה, הרי חרף האמור, ראיתי לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 30% לקרות התאונה שכן העובדה כי לא הבחין בשום שלב שקדם לאירוע התאונה באופנוע, אף שלדבריו הביט במראות, אמורה להיזקף לחובתו.

סיכומם של דברים עלה בידי התובע לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו, ולפיכך, תביעתו מתקבלת באופן שהנתבעות תישאנה ב- 70% מהאחריות לקרות אירוע התאונה, ואילו התובע ישא באשם תורם בשיעור 30%, כאמור.

אני קובע את התיק לתזכורת פנימית לעוד שבועיים.

מגדל חברה לביטוח (ניתן פסק־דין) אתי זקרי כלל חברה לביטוח בע"מ פסק דין גרסה לפירסום בהיעדר פרטים מזהים)) זוהי תביעה בגין ניזקי גוף שהוגשה על־פי פקודת הנזיקין, בגין תאונת דרכים בין מכונית לרוכב קטנוע.

הבוחן תיאר דופן שמאל מעוכה ועליה מכה ודחיפה באופן שהרכב הפרטי, הוא רכב הנתבעת 3, נדחף ימינה מחוץ לדרך העפר.

מתג האור לא נבדק, מתג האיתות לא נבדק, וכן לא נבדקו תקינות האור והאיתות באופנוע.בית־המשפט לתעבורה ייחס משמעות לכך שהבוחן לא היתייחס לעובדה שהמקום והשעה היו חשוכים.

...

בית־המשפט דחה את תביעת נזקי הרכוש שהגישה הנתבעת 3 וקיבל את גרסת התובע (הנתבע דשם) במילים אלה: "לאור עדויות הצדדים בתצהירים ובמשטרה אני מקבל את גרסת הנתבע כי עצר מאחורי רכב התובעת, לאחר מכן החל בעקיפת הרכב והנהגת שנהגה ברכב התובעת פנתה שמאלה תוך חסימת נתיב נסיעתו של הנתבע בחוסר זהירות וברשלנות". ת"ד (תעבורה אשד') 389/09 מ.י. תנועה לכיש – מ. ישראל שלוחת אשדוד נ' זקרי (15.1.2012): בתיק זה זוכתה הנתבעת 3 מן העבירות הקשורות בתאונה לאחר שמיעת ראיות, ובהן עדות התובע, הנוסע אלמוני והנתבעת.

תוצאות והוצאות המסקנה היא כי התובע לא הרים את נטל הנדרש במשפט אזרחי להראות כי התאונה אירעה ברשלנות או בהפרת חובה חקוקה של הנתבעת 3.

התביעה נדחית.

משכך ישלם התובע שכר טרחת עו"ד לנתבעות 3 ו־4 בסך 17,184 ש"ח, וכן הוצאות המומחה ששילמה הנתבעת 4.

לפניי תביעה כספית מיום 19.5.19 ע"ס 51,600 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 18.4.17 בין אופנוע התובע לבין מכונית פרטית של הנתבעת.

עינינו הרואות, כי הנתבעת טוענת שהצד השלישי הוציא פוליסת ביטוח מסוימת המעניקה ביטוח צד שלישי (אחריות נזיקית כלפי צד שלישי) לנהיגתה של הנתבעת במכונית בשעת התאונה.

הצדדים מצאו להדרש לשעת הוצאת או לשעת תחולת הפוליסה שהוצגה (יוזכר כי הוצאה ביום התאונה), וסברו שיש לכך נפקות רלוואנטית, אך לטעמי, ובהנתן העובדה הבלתי שנויה במחלוקת לפיה הפוליסה שהוצגה הוצאה רק לאחר התאונה בעקבות פניית הנתבעת לביטוח ישיר שגם לגביה אין חולק שנעשתה לאחר התאונה, אין כל חשיבות לשעה הנ"ל. מכל מקום, ביטוח ישיר הוכיחה (גם אם באיחור ובאופן לא אלגנטי ושקוף מספיק – אותו מיסמך מקוטע שהוגש בשלמותו רק במשפט) שהשעה הרלוואנטית מאוחרת לשעת התאונה.

...

שאלת הוכחת הנזק שוכנעתי עפ"י מכלול הראיות כי הנזק הנטען בכתב התביעה הוכח באופן מספיק, בחלקו.

סיכום התביעה מתקבלת, באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: סך של 41,788 ₪, בגין הנזקים המוכחים (סך של 40,288 ₪ עפ"י חווה"ד + סך של 1,500 ₪ עלות חווה"ד), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום היווצרות הנזקים 17.5.17 ועד יום התשלום המלא בפועל.

בשיעור שכה"ט הנמוך הבאתי בחשבון ההתנהלות הבעייתית הנ"ל מטעם התובע, גם בעניין מניעת הצגת ראיה רלוונטית מביהמ"ש. ההודעה לצד שלישי נדחית.

לפניי תביעה לחיוב הנתבעת בפצוי כספי בגין ניזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

תמצית העובדות וטענות הצדדים תאונת הדרכים ארעה ביום 25.04.2022 בין כלי רכב, מסוג אופנוע, שבעת התאונה היה בבעלות התובע ורכוב בידו (להלן: "האופנוע") לבין כלי רכב, מסוג פרטית, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת (להלן: "הפרטית") (ולהלן: "התאונה").

דיון והכרעה על יסוד כל החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל חלקית, כפי שיפורט להלן, באופן תמציתי בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976: לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים, והתרשמתי מעדויותיהם באופן בלתי אמצעי, ועיינתי בכל החומר שהונח לפניי, השתכנעתי כי אכן התאונה נגרמה ברשלנותה הברורה והמובהקת של נהגת הפרטית כאשר זו לא עצרה את רכבה בכניסה לצומת, נכנסה לצומת בנסיעה שוטפת מבלי לתת את דעתה אם הצומת פנוי או לא, ומבלי לתת את דעתה לאופנוע.

בודאי אין התובע רשאי לכפות תשלום סכום לא מבוטל זה על צד שכנגד בהליך תביעה קטנה וספק אם יש בכך כדי לקיים את חובת הקטנת הנזק בתביעות נזיקין.

...

לכן, לטענת הנתבעת, התובע כבר פוצה על הנזק ויש לדחות את התביעה.

אשר למחלוקת בעניין סכום התביעה וההפסדים שנגרמו לתובע, לאחר שבחנתי את טענות הנתבעת לעניין מרכיבי הנזק שלא אושרו (רכיב המע"מ, שכ"ט השמאי ושכ"ט עורך-דין), אני מקבל את טענות התובע למעט לעניין תשלום שכ"ט עורך-דין.

כך שהנתבעת תוסיף ותשלם לתובע שיעור של 2/3 מע"מ בגין הסכום שכבר שולם ומע"מ מלא בגין שיעור 10% נוספים מסכום הנזק שנפסק בפסק דין זה. לגבי רכיב שכ"ט השמאי, איני מקבל את טענת הנתבעת כי מדובר בשכ"ט גבוה או מופרז.

אבהיר כי איני מקבל את מסמך הצעת המחיר על סך 31,188 ₪ שהוא בגדר אינדיקציה ראשונית בלבד לגובה הנזק ובוודאי לא סופית.

סיכום אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: סך של 4,810 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 25.05.2022 (מועד פירעון חשבונית התיקון) ועד למועד הגשת התביעה.