תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים בין אופנוע למשאית

המבקשת, אלמנתו של המנוח, הגישה תביעה לבית המשפט השלום נגד המשיב ונגד חברת הביטוח שביטחה את האופנוע, היא המשיבה 2 (להלן: הפול).

(-) כל אחד מן האירועים מקים עילת תביעה נפרדת: ארוע תאונת הדרכים מקים עילת תביעה מכוח חוק הפיצויים, ומכוחו בלבד, בהתאם לעיקרון ייחוד העילה המעוגן בסעיף 8(א) לחוק הפיצויים; וארוע התקיפה, שבוצע במתכוון, מקים עילת תביעה נזיקית לפי סעיף 23(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין).

הערה: במישור הטרמינולוגי, אין ענייננו בשני מעוולים שגרמו לנזק אחד, שהרי בנסיבות דנן אין לייחס את ארוע תאונת הדרכים למעוול (לנוכח משטר האחריות המוחלטת החל מכוח חוק הפיצויים, המשיב היה זכאי למלוא הפצוי בגין תאונת הדרכים גם אילו זו ארעה באשמתו המלאה).

ענייננו בשני אירועים שגרמו לנזק אחד: ארוע תאונת הדרכים – שהאחריות לשאת בנזק שניגרם בגינו נופל על כתפי חברת הביטוח; וארוע התקיפה – שהאחריות לשאת בנזק שניגרם בגינו נופל על כתפי המשיב-המעוול (ראו והשוו [לרע"א 5971/95‏]עובד לוי, תיעוש האבן והבניה בע"מ נ' שמחון‏, פ"ד נב(5) 70 (1998), שם דובר בשני גורמים ששילובם יחד הוביל לקריסת הגג שגרמה לפגיעה במערער: גורם אחד בדמות הזרמת בטון לגג הבניין ממשאית המיועדת לכך (שימוש ברכב מנועי), וגורם נוסף בדמות חבלה מוקדמת במערכת התומכות בתיקרה; להבחנה בין שניים שהזיקו במשותף, שניים שגרמו נזק אחד, ושניים שגרמו נזקים נפרדים, ראו דיני הנזיקין – תורת הנזיקין הכללית 485-483 (ג' טדסקי עורך, מהדורה שניה, 1976); כן ראו ע"א 260/56 שמידט נ' שמואלי, פ"ד יא 1157, 1166-1164 (1957), שם עמד בית המשפט על כך שבמקרים מן הסוג הראשון והשני, חבים המעוולים ביחד ולחוד; וראו גם [][ע"א (מחוזי מר') 65194-09-17‏ ‏]לוי נ' י. ר. א. ב. שרותי נוי 1985 בע"מ, פסקה 15 (4.7.2018)].

...

]השופט י' עמית: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הנשיא ר' שפירא וכב' השופטות ב' טאובר וע' חן-ברק) מיום 29.3.2020, בגדרו התקבל בחלקו ערעורו של המשיב ונדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת כ' ג'דעון) מיום 6.10.2019, שבו נתקבלה תביעת המבקשת לפיצויים בגין אירוע תקיפה שהתרחש בסמוך לאחר תאונת דרכים.

כשלעצמי, אני סבורה כי המבקשת אכן תזכה בפיצוי העולה על סך נזקיה, שכן לדידי, הנזק אליו מתייחס הכלל הידוע לפיו – ניזוק אינו זכאי לקבל פיצוי העולה על סך נזקו – הוא אך ורק אותו נזק בר פיצוי על-פי דין, ולא הנזק העובדתי אשר נגרם לניזוק הלכה למעשה.

נוכח כל האמור, אני סבורה כי במסגרת תביעת המבקשת נגד הפול, יש לראות את הנזק שנגרם לה רק כאותו נזק המוכר על-פי הוראות חוק הפיצויים – על גבולותיו.

ת השופט ד' מינץ: מסכים אני לתוצאה אליה הגיעה חברי השופט י' עמית, כי דין הערעור להתקבל בחלקו, במובן זה שאין לנכות את הסכום ששולם בהסכם הפשרה שנכרת בין המבקשת לבין משיבה 2 (להלן: הפול) מן הפיצוי שנפסק שעל משיב 1 (להלן: המשיב) לשלם למבקשת.

במהלך הנסיעה הוא פגע באופנוע שהיה רכוב על ידי המנוח, ושהיה מבוטח על ידי נתבעת מס' 2 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (להלן "הנתבעת") (הנסיבות הנ"ל יכונו להלן "תאונת הדרכים").

בשלב מסוים, משאית שהיתה נהוגה על ידי הנתבע ואשר נסעה בנתיב השמאלי, נכנסה לנתיב הימני וחצצה בין האופנוע של המנוח לבין התלמידים, ואז החלה בבלימות חזקות עד לעצירה מוחלטת.

ייחוד העילה בסעיף 13 לסיכומיו טען הנתבע כי "הגורם העקרי והראשון למותו של המנוח הנו תאונת הדרכים וכי הויכוח והקטטה שהתפתחו לאחר מכן הנם תוצאה נגררת של תאונת הדרכים. מכאן שהטלת האחריות במקרה הנידון הנה אך ורק עפ"י חוק הפלת"ד וכי אין להטיל כל אחריות נזיקית על הנתבע, וכי עת התובעת קיבלה פיצויים עפ"י חוק הפלת"ד ישנה השתק פלוגתא ו/או השתק עילה וכי אין לה עילה אחרת מאחר ומיצתה את זכויותיה עפ"י חוק הפלת"ד – ובשל נימוק זה דין התביעה להדחות על הסף". גם אם הדבר לא הוזכר על ידי הנתבע במפורש, טענה זו נופלת בגדריו של סעיף 8 לחוק הפיצויים שענייננו "ייחוד העילה", וזו לשונו: "(א) מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה, לרבות תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף 3(א)(2) ובסעיף 3(ד) לפקודת הביטוח, לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, זולת אם נפגע בתאונה שנגרמה על ידי אדם אחר במתכוון.

...

טענת השיהוי בטרם אדון בטענות הצדדים לגופן, אסיר מבפניי טענה מקדמית אשר הועלתה על ידי הנתבע, שלפיה דין התביעה להידחות מחמת שיהוי (התביעה הוגשה על סף תום תקופת ההתיישנות).

ייחוד העילה בסעיף 13 לסיכומיו טען הנתבע כי "הגורם העיקרי והראשון למותו של המנוח הינו תאונת הדרכים וכי הוויכוח והקטטה שהתפתחו לאחר מכן הינם תוצאה נגררת של תאונת הדרכים. מכאן שהטלת האחריות במקרה הנדון הינה אך ורק עפ"י חוק הפלת"ד וכי אין להטיל כל אחריות נזיקית על הנתבע, וכי עת התובעת קיבלה פיצויים עפ"י חוק הפלת"ד ישנה השתק פלוגתא ו/או השתק עילה וכי אין לה עילה אחרת מאחר ומיצתה את זכויותיה עפ"י חוק הפלת"ד – ובשל נימוק זה דין התביעה להידחות על הסף". גם אם הדבר לא הוזכר על ידי הנתבע במפורש, טענה זו נופלת בגדרו של סעיף 8 לחוק הפיצויים שענייננו "ייחוד העילה", וזו לשונו: "(א) מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה, לרבות תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף 3(א)(2) ובסעיף 3(ד) לפקודת הביטוח, לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, זולת אם נפגע בתאונה שנגרמה על ידי אדם אחר במתכוון.

בענייננו, למרות חומרת מעשהו של הנתבע הראוי לכל גינוי, לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה להשית עליו פיצויים עונשיים או פיצויים מוגברים מעבר לפיצויים על פי פקודת הנזיקין.

לאור כל האמור לעיל, הנני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 131,951 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף ישלם הנתבע לתובעת אגרת משפט, וכן את חלקה של התובעת בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

האם בנסיבות אלו עומדת לאדם עילת תביעה בנזיקין כנגד התוקף (בנוסף לעילת התביעה שעומדת לו מכוח חוק הפלת"ד) – זו השאלה המרכזית העולה לדיון בנסיבותיו הטראגיות של תיק זה. העובדות: לאחר שמיעת ראיות בנושא החבות נקבעו בהחלטת בית המשפט קמא מיום 10/1/16, העובדות כדלקמן: ביום 12/7/05 פגע המשיב (להלן: "הרשקוביץ"), תוך כדי נסיעתו במשאית עליה נהג, באופנוע עליו רכב המנוח נון (להלן: "נון").

משאית הרשקוביץ עקפה משמאל את טור האופנועים, ובעת שחזרה לנתיב הימני, כשהיא נכנסת ברווח בין האופנוע של נון לבין התלמידים מאחוריו, פגעה באופנוע עליו רכב נון.

בסעיף 8 לחוק הפלת"ד נקבע עקרון ייחוד העילה כדלקמן: "(א) מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה, לרבות תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף 3(א)(2) ובסעיף 3(ד) לפקודת הביטוח, לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, זולת אם נפגע בתאונה שנגרמה על ידי אדם אחר במתכוון.

...

בנסיבות אלה, ולאור העמימות הטבועה בנסיבות הטרגיות של המקרה ובהעדר נתונים חד משמעיים לגבי חלקו של כל אחד מהאירועים לתוצאה הטראגית, ומשלא ניתן לקבוע שאחד מן האירועים היה גורם זניח למותו של המנוח, סבורני כי יש לקבוע כי שני האירועים מהווים גורמים ממשיים לתוצאה, ובלשונו של בית המשפט העליון ברע"א 5971/95 עובד לוי, תיעוש האבן והבניה בע"מ ואח' נ' שמחון ואח', פ"ד נב(5) 70 (1998): "בהיעדר נתונים לקבוע את חלקו של כל אחד מן הגורמים ומשלא ניתן לקבוע שהזרמת הבטון היא גורם זניח, יש לקבוע כי שניהם מהווים גורמים ממשיים להתמוטטות, וכי השניים חברו יחדיו לגרימת התוצאה". משכך, ומשמותו של המנוח נגרם כתוצאה משני גורמים ממשיים: תאונת הדרכים והתקיפה במתכוון, יש לראות את מכלול האירוע כנגרם על ידי שני מעוולים אשר גרמו במשותף לנזק אחד, קרי, למותו של המנוח.

לאור האמור, וככל שתישמע דעתי, סבורני כי אין מנוס מלקבל חלקית את ערעורו של הרשקוביץ ולהעמיד את הפיצוי לו זכאית נון על סך של 24,000 ₪ נכון למועד פסק דינו של בית משפט קמא (06/10/19) במקום הסך של 131,951 ₪.

סבור אני, כמו חברתי השופטת עדי חן ברק, כי במקרה שבפנינו קדמו לאירוע המוות מעשים ונזקים שהקימו עילת תביעה בנזק שונה.

בהתאם, וכפועל יוצא מהאמור, סבור אני כי לא נוכל להוסיף פיצוי בגין עוגמת נפש, כפי שהציעה חברתי השופטת עדי חן ברק.

] בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 12.3.2016 ב-ת"א 9420-02-12 (כב' השופט כ' סעב), בגדרה נקבע כי המבקשים אחראים לפצות את המשיב בגין נזקים שנגרמו לו בעקבות תאונת דרכים בה היה מעורב.

המשיב הגיש תביעה פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים שאירעה ביום 26.10.2010, עת היתנגש במהלך נסיעה על אופנועו במשאית בה נהג המבקש 1.

יצוין, כי בעת קרות התאונה נהג המשיב באופנוע ללא כסוי בטוחי ובלי שהחזיק ברישיון נהיגה מתאים, ומשכך הוגשה התביעה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

...

ומכאן לענייננו – דין הבקשה להידחות אף מבלי שתתבקש תשובת המשיב, ומבלי להידרש לגופן של טענות המבקשים.

סוף דבר - דין הבקשה להידחות רק מהטעם שלא היה מקום להגישה בשלב זה, ומבלי שיש בהחלטתי התייחסות כלשהי לגופן של הטענות בדבר חבות המבקשים כלפי המשיב.

נוכח האמור, לכאורה נראה כי דין הערעור שהוגש להימחק ועל המבקשים להגיש בקשה מתאימה בעניין זה. אין צו להוצאות.

המשיב איבד שליטה על המשאית, חצה קו הפרדה רצוף והיתנגש באופנוע שעליו רכב המנוח.

בתביעה צוין כי מאחר שהמנוח נהג באופנוע ללא ביטוח כאמור, עיזבונו אינו זכאי לפצוי לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים או החוק), לנוכח הוראת סעיף 7(5) לחוק זה. עם זאת, נטען כי לעזבון המנוח זכות תביעה נגד המשיב והמשיבה (להלן ביחד: המשיבים) לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]; וכי למערערות עומדת זכות תביעה נגד קרנית, לפי סעיף 7ב לחוק הפיצויים, בהיותן תלויות במנוח.

לנוכח האמור לעיל, יש לבחון את הפרשנות שהעניק בעניינינו בית המשפט המחוזי לכלל ייחוד העילה, ולשם כך אציג תחילה את לשון סעיף 8 לחוק: ייחוד העילה (א) מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה, לרבות תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף 3(א)(2) ובסעיף 3(ד) לפקודת הביטוח, לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, זולת אם נפגע בתאונה שנגרמה על ידי אדם אחר במתכוון.

...

להלן אדון אפוא בטענות המערערים כסדרן, אך אקדים ואומר כי דין הערעור להתקבל, על שלושת חלקיו, וכך אמליץ לחבריי להורות.

אלא שאין באמור שם כדי להוביל למסקנה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי.

לפיכך, יש להעמיד את סכום הפיצוי בתביעת העיזבון על סך של 2,097,126 ש"ח. שיעור הוצאות המשפט כאמור לעיל, בית המשפט המחוזי פסק כי בכל הנוגע לתביעת העיזבון, המשיבים ישלמו להורי המנוח סכום של 376,344 ש"ח, והוצאות משפט בסך 57,213 ש"ח. סכום הוצאות המשפט בתביעת העיזבון נקבע, אפוא, בשיעור 13% מסכום הפיצוי שנפסק, בתוספת מע"מ, באופן התואם את הכללים בנושא הקבועים בחוק הפיצויים (ראו סעיף 13 לחוק).

לנוכח כל האמור, דעתי היא כי דין טענת המערערים בהקשר זה להתקבל, ויש להעמיד את סכום הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך-דין בתביעת העיזבון על 20% מסך הפיצוי בתביעה זו, בתוספת מע"מ. סוף דבר אציע לחבריי כי נורה על קבלת הערעור, כמפורט לעיל, כך שסכום הפיצוי בתביעת העיזבון יעמוד על 2,097,126 ש"ח, בתוספת 490,727 ש"ח (שכר טרחת עורך דין ומע"מ).