תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים בחניית נכים

רקע וטענות הצדדים בפני תביעת נזיקין לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים , התשל"ה-1975 (להלן:"חוק הפלת"ד") .בגין תאונת דרכים שהתרחשה ביום 29.11.2016.

ראשי הנזק הפסד הישתכרות לגישת התביעה, בסיס שכר נטו עומד על 12,386 ₪ אך לאור הצפי יש להעמיד את בסיס שכר ממוצע לעתיד בסך 20,000 ₪ ופגיעה בכושר ההישתכרות לעתיד תעמוד על 1,912,680 ₪ לפי חישוב : 16,500 ₪ (שכר ממוצע לעתיד לאחר ניכוי 25% מס הכנסה) * 252 (מקדם הוון ל 33 שנים) * 46% שיעור הנכות התפקודית.

נוכח האמור לעיל ובהיתחשב במהות הפציעה הנני קובע כי לתובע ייפסק פיצוי גלובלי בסך 70,000 ₪ בגין ראש נזק זה. דיור מותאם לגישת התביעה יש ליתן לו פיצוי שיכסה רכישת דירה בקומת קרקע או דירה בבניין עם מעלית- בהתאם לקביעתו של מומחה ביהמ"ש. לגישת ההגנה אין מקום להסתמך על חוות דעת המומחה, אשר לא ידע להסיק מנתוני רשות המיסים האם הדירות שהתייחס אליהן, נימצאות בבניין עם מעלית וחנייה.

...

יפים דבריו של השופט אור בסוגיית חשיבותה של חוות דעת מטעם מומחה שיקומי ברע"א 2985/96 סיון מדלסי נ' אבנר גוני ואח', נ(2) 081 (1996)‏‏ : "...לעתים קרובות, חוות-דעתו של המומחה השיקומי אשר התמנה על-ידי בית המשפט מתייחסת גם לאופן המימוש של המלצותיו, כולל בעניין התאמת דיור. יש מומחי שיקום אשר ניסיונם מאפשר להם ליתן לבית המשפט תמונה מלאה לגבי דרך ההתאמה של הדיור לנכותו של הנפגע, וכל שחסר לו לבית המשפט כדי לקבוע את גובה הפיצוי הוא לשמוע ראיות על עלותם של תיקונים אלה. בנסיבות כאלה, הבאת חוות-דעת של מומחים בהתאמת דיור לנכים עלולה להיות מיותרת. מה גם, שבדרך כלל לחוות-דעתו של מומחה אשר התמנה על-ידי בית המשפט יש משקל רב מבחינת אמינותה, ולכן ייטה בית המשפט להעדיפה על חוות-דעת של מומחים מטעם הצדדים. במקרים כאלה ראוי שהצדדים יסכימו שחוות-דעתו של מומחה בית המשפט תחייב וימנעו מהבאת ראיות נוספות, אשר במקרים רבים לא יוסיפו, בסופו של דבר, דבר לצורך הכרעה במשפט. מה גם, שבעזרת שאלות הבהרה וחקירה מתאימה של המומחה השיקומי, אם אמנם יש לו ידע בנושא, ניתן להגיע לתוצאה הראויה מבחינת טיב הדיור הנדרש לנפגע. כך ייחסכו זמן והוצאות מן הצדדים, וזכותו של מי מהצדדים לא תקופח." עפ"י חוות דעתו של המומחה השיקומי ד"ר אלכסנדר דאיץ', המלצותיו נועדו לתת מענה מיטבי למצבים משתנים לאורך ציר הזמן: אביזרי עזר · נעליים אורתופדיות – עלות כ – 3,500 ₪ החלפה: פעם בשנתיים · תומך ברך – עלות החל מ 800 ₪ החלפה: פעם בשנה · תמיכה לקשיי הליכה בעזרת אביזר עזר קב אנטומי - עלות 50 ל- 80 ₪, החלפה: פעם בשנתיים/שלוש.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הראיות בתיק ושמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי למסקנה שאין לסטות משיעור הנכות הרפואית שנקבעה לתובע, אך יש לקבל את טענות ההגנה בדבר ניכוי הנכות בגין הצלקת, כשמדובר בשיעור הנכות התפקודית.

לאור הקשיים שהוצפו לעיל, הנני מקבל את טענת ההגנה על כי אין זה תיק מתאים לחישוב אקטוארי וחישוב גלובלי יותר מתאים לנסיבות העניין.

עם זאת ולאור חוות דעת מומחה השיקום שוכנעתי כי התובע יזדקק לעזרת הזולת בעתיד (בע"א 5774/95 יצחק שכטר נ' אלה כץ תק-על 97(3) 919).

נוכח האמור לעיל ובהתחשב במהות הפציעה הנני קובע כי לתובע ייפסק פיצוי גלובאלי בסך 70,000 ₪ בגין ראש נזק זה. דיור מותאם לגישת התביעה יש ליתן לו פיצוי שיכסה רכישת דירה בקומת קרקע או דירה בבניין עם מעלית- בהתאם לקביעתו של מומחה ביהמ"ש. לגישת ההגנה אין מקום להסתמך על חוות דעת המומחה, אשר לא ידע להסיק מנתוני רשות המיסים האם הדירות שהתייחס אליהן, נמצאות בבניין עם מעלית וחנייה.

סבורני, בהתחשבי בנסיבות והמלצות המומחים, כי תוספת בשיעור 10% הינה תוספת סבירה והוגנת לשידרוג דירתו של התובע ומעברו לדירה מקבילה עם מעלית.

הנתבעת טוענת כי הארוע הראשון היתרחש ללא מגע ברכב, וזאת ניתן ללמוד מן הראיות הבאות: תעודה רפואית מאת ד"ר להמן, המציינת "נפלה הבוקר בזמן עבודה" – ללא רמז למעורבות של רכב; בקשה להכרה בתאונת עבודה מהמוסד לביטוח לאומי, המציינת כי התאונה ארעה בשעה 08:00, וכי היתקבל טפול מד"ר שרצר באותו היום בשעה 11:00, אך מקור ראייתי זה מעורר לשיטת הנתבעת מספר תמיהות: הראשונה היא מדוע לא הוזכר הטיפול אצל ד"ר להמן; השנייה היא מדוע נימסר בטופס זה בפרק של סיווג התאונה בנזיקין, כי סיבת התאונה היא נפילה או במדריגות או במדרכה פגומה; השלישית היא כיצד ייתכן שהתובעת טוענת לכך שיצאה מביתה ביום התאונה בשעה 08:30, והתאונה עצמה ארעה בשעה 08:00; הרביעית היא כי התובעת הצהירה בחלק המיועד לכך שלא הגישה, ואיננה מתכוונת להגיש, תביעה לפיצויים מאת צד ג' בקשר לתאונה.

טופס תביעה שהוגשה בגין הארוע השני, ואשר גם שם אין התובעת מציינת כי בדעתה להגיש תביעת פיצויים בגין תאונה זו (השנייה).

ייאמר בקצרה ומפני כבוד הצדדים וב"כ כי בית־המשפט הגיע למסקנות המשפטיות הבאות: האירועים המתוארים בגירסת התובעת – האם מבססים עילה בפלת"ד גירסתה של התובעת עצמה בדבר קרות הארוע כפי שעלתה במסמכים ובעדות מתיישבת יותר עם ארוע של ארוע של "פריקת מטען מהרכב", שאיננו בגדר תאונת דרכים, מאשר עם ארוע של "ירידה מהרכב". כל זאת בהנתן העובדות שנמסרו במסמכים ובעדות, שהדגישו פריקת תיק, ובהנתן העובדה שהתובעת עצמה מודה כי בעת שנפלה היו שתי רגליה על המדרכה, כלומר היא הוציאה את רגלה השמאלית (זו שנפגעה), עמדה עליה, הוציאה את רגלה הימנית, שתי הרגליים היו על המדרכה, ואז סובבה את קרסולה תוך שהיא פריקת מזודה מהרכב שכבר חנה וכבר הודמם.

הדבר נלמד מן המילה "בשל" בנוסח החוק: נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; כך התפרש הדבר גם בפסיקת בית־המשפט העליון ברע"א 2993/14 רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (11.9.0214) וברע"א 3289/96 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אנקווה, פ"ד נ(1) 556, 560 (1996), ושם נאמר "וכבר נקבע, שקביעת דרגות על־פי כל דין יש בה לחייב לא רק לעניין שיעור הנכות אלא גם לעניין הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות". מובן כי גם על קביעה זו ניתן להביא ראיות לסתור כאמור בסעיף 6ב הנ"ל. ראיות אלה תוכלנה לסתור גם את קביעת הנכות וגם את הקשר הסיבתי בין התאונות.

...

נוכח מסקנה זו מתייתר הצורך בדיון בשאלות העובדתיות והמשפטיות שעוררו הצדדים בעניין הוכחת הקשר הסיבתי בין האירוע הראשון לאירוע השני ובעניין נזקי התובעת.

תוצאות והוצאות התביעה נדחית.

נוכח שיקולים אלה מצא בית־המשפט לנכון לחשב את הוצאות שיוטלו על התובעת על־פי דרך החישוב הבאה: הסכום הנתבע בסיכומי התשובה, לאחר ניכוי מל"ל (793,277 ש"ח) חושב כאילו נתבע סכום זה בתביעה כספית, ושכר הטרחה בגינו נקבע על־פי מחצית הנוסחה הקבועה בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס–2000, וללא מע"מ. סך הכל תשלם התובעת לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 19,098 ש"ח סכום זה ישולם עד יום 01/02/21 ולאחר מועד זה יישא הפרשי ריבית והצמדה עד ליום תשלומו בפועל.

בית משפט השלום בקריות ת"א 33346-06-19 תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני כבוד השופטת לובנה שלאעטה חלאילה תובעים פלוני ואח' נתבעת חברה קדישא פרדס חנה החלטה

לסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, שם הוגדר "'נזק גוף' – מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שיכלי לרבות פגיעה בהתקן הדרוש לתיפקוד אחד מאברי הגוף שהיה מחובר לגוף הנפגע בעת ארוע תאונת הדרכים". ולסעיף 1 לחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת ניזקי גוף), התשכ"ד-1964, שם נקבע: "'נזק גוף' – לרבות מחלה, ליקוי גופני או שיכלי, ומוות". ביהמ"ש קבע בעיניין מנסור כי "ברמה הנורמאטיבית הוגדר "נזק גוף"- במובחן מנזק שאינו גופני- בכך שמדובר במוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שיכלי.

הטענה לכאב וסבל מצביעה על פגיעה כזו או אחרת בנפשם של התובעים ובכבודם אולם אין אינדקאציה לכך שהדבר הגיע לכדי נזק נפשי הבא בגדריו של "נזק גוף". אומנם בתביעה נטען (סעיף 16) כי בשל מצבן עקב התאונה, שומרות התובעות על זכותן להגיש בהמשך חוות דעת רפואיות מטעמן, ואולם מעבר לעובדה כי אין זכות לצרף חו"ד כאמור לאחר הגשת התביעה (ניתן לצרפה רק ברשותו של ביהמ"ש) לא נטען אף לא ברמז, במסגרת התגובה לבקשה דנא, כי הן מתכוונות להגיש חוות דעת רפואית ולא ביקשו אורכה להגשת חוות דעת כזו חרף חלוף יותר מחצי שנה מיום הגשת התביעה.

התובעים לא טענו בתביעה כי מחדל הנתבעת גרם לליקוי או נכות, פיזית או נפשית והנזקים הנטענים על ידם אינם בגדר "פגיעה" הנופלת תחת ההגדרה של "נזק גוף". התובעים יפעלו להגשת כתב תביעה מתוקן, תוך קציבת סכומו ותשלום הפרישי אגרה, ככל שהדבר מחייב.

...

דיון והכרעה דין הבקשה להתקבל.

ועוד בהמשך חידד ביהמ"ש "פיצויים הנתבעים בשל "עוגמת נפש", "צער", "השפלה", "ביזוי" וכיוצא באלה הנגרמים לאדם כתוצאה מעוולה נטענת שעול בו פלוני, ואשר לא גרמה לניזוק לליקוי או נכות בגופו או בנפשו, אינם באים בגדרם של פיצויים הנתבעים בשל "נזק גוף". שאם לא נאמר כן, נמצאנו הופכים רבים מנזקי הממון והרכוש ל"נזקי גוף".

לאור המקובץ, הגעתי למסקנה כי איננו עוסקים בתביעה בגין נזק גוף.

רקע וטענות הצדדים בפני תביעת נזיקין בגין ניזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

הערכה רפואית מטעם התובעת, הצביעה על נכות בשיעור 10% לפי סעיף 37(7) א' לתקנות המל"ל. טענת ההתיישנות התביעה טוענת ש: כתב התביעה המקורי הוגש בנובמבר 2014, הארוע קרה בשנת 2008, ומכאן שהתביעה המקורית הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות.

באותו דו"ח מתואר מהלך התאונה: "...יציאה ממשרדי אביב שיגור, משאית של החברה יצאה מהחניה בריוורס ופגעה בי...". מדו"ח התאונה (צורף להודעה מטעם נתבעת 1 ביטוח חקלאי מיום 16.3.17) עולה שהנהג הפוגע דיווח על האירוע לבעלת הרכב הפוגע.

...

טענת התובע על כי בוצעו פניות רבות ונעשה ניסיון אמיתי לאתר את פוליסת הרכב ללא הצלחה - היא אמינה, יחד עם זאת סבורני שעליו היה לפעול ביתר שקידה וזריזות בתביעה דנן.

סבורני כי התעסקות נוספת בהליכים מקדמיים תגרע יותר מאשר תועיל, מאחר וממילא בדיון הוכחות יוכלו הצדדים לממש את זכותם הדיונית, למסור את עדותם בפני בית המשפט ולחקור את יריביהם.

האחריות הניהולית לסיום התיק במהירות וביעילות מוטלת על כתפי השופט בערכאה הדיונית, ומשכך הנני מחליט שלא להידרש שוב לעניין ההליכים המקדמיים כשמדובר בתיק משנת 2014 לגבי תאונה משנת 2008 .

הנני קובע את התיק להוכחות : ראיות התביעה ליום 19/7/020 שעה 10:00.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ב"ל 23889-03-18 14 מרץ 2021 לפני: כב' השופטת חנה טרכטינגוט – שופטת בכירה התובע: יוסף לוסטיג הנתבע: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד שרון חג'ג' ואח' פסק - דין

אשר לטענות שטען התובע היום ביחס לחוקיות ולהוגנות קזוז הכספים בין חברות הביטוח למוסד לביטוח לאומי בעקבות פיצוי שקבל בגין תאונת הדרכים: טענות אלה אינן חלק מהפלוגתות בתיק זה וספק אם כולן נתונות במסגרת סמכותו של בית הדין לעבודה.

בעקבות נכות זו קוזזו מסכום הפיצויים שנפסקו לו בתביעת הנזיקין מול חברת הביטוח מלוא הסכומים שקבל ושעתיד היה לקבל מהמוסד לביטוח לאומי כשהם מהוונים עד גיל 65, ומבטחת הרכב שיפתה את המשיב בגין קיצבאות הנכות ששילם המוסד לביטוח לאומי ושעתיד היה לשלם בעתיד.

...

ההכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, דין התביעה להידחות.

משזו המסקנה, מתייתרת ההכרעה בטענה האם יש בתיק הקודם כדי לחסום תביעה זו. למעלה מן הצריך אציין כי טענה זו לא נטענה בתיק הקודם, שם הטענה היתה כנגד השלילה הרטרואקטיבית, כאשר בהמשך הוצהר כי עצם קיומו של החוב בגין דירה שלא דווחה אינו עוד במחלוקת והטענה כוונה כנגד הוועדה לביטול חובות.

התוצאה איפוא כי דין התביעה להידחות.