נפרוש לנגד עינינו את נוסח השאלות הנוגעות לענייננו בטפסי המל"ל:
בטופס ההודעה על הפגיעה כך נישאל/ת הנפגע/ת: "האם הגשת או אתה מתכוון להגיש תביעת נזיקין או פיצויים מצד ג' בקשר לתאונה? [] לא [] כן, פרט: נגד____________________ שם עורך הדין המטפל _____________________ כתובתו _____________________ מס' טלפון ___________________, מס' פקס ______________".
בטופס התביעה לנכות מעבודה כך נישאל/ת הנפגע/ת: "האם הגשת או שאתה מתכוון להגיש תביעה לפצויי נזיקין בגין המקרה?
יתרה מכך, התובעת מסרה את מלוא הפרטים שנתבקשו בטופס לעניין תאונת הדרכים: שם הנהג, מספר הרכב (האוטובוס), מספר התיק במישטרה, התחנה שטיפלה בהודעתה על התאונה (ראו: סעיפים 5 עד 9 בטופס התביעה הנ"ל – במוצג נ/1).
...
הנתבעים טענו, כי היה וייקבע כי נזקי התובעת נבלעים בתגמולי המוסד לביטוח לאומי או שההפרש בין השניים נמוך מ- 25% מסך הנזקים, אז יש לדחות את תביעתה ולא לפסוק לה את ה- 25% מסך נזקיה, וזאת משלא מסרה למוסד לביטוח לאומי הודעה בדואר רשום על הגשת תביעתה דנן.
טענת הנתבעת כי אין לייחס לתאונה את מלוא הפסדי העבר בשנים 2017 עד אפריל 2019, וכי התובעת הפחיתה ממשרתה או נעדרה מעבודתה לצורכי לימודיה לתואר שני במכללת "אל קאסמי", ולא עקב מגבלותיה מהתאונה, אינה מקובלת עלי.
בהינתן גובה שכרה ערב התאונה, התוספות והתנאים שמשרד החינוך מעניק לעובדיו, סבורני כי אלמלא התאונה התובעת אכן הייתה מגדילה את שכרה עם השנים ומגיעה לכל הפחות לסך של 13,000 ₪ לחודש.
לאור כל האמור, אני מעריכה את הפיצוי לו זכאית התובעת בגין הפסדי שכרה העתידיים בסך של 806,975 ₪, וזאת לפי החישוב הבא: 13,000 ₪ x 32.5% x 191 (מקדם היוון עד גיל 67).
לסיכום
אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצויים בסך של 456,057 ₪ בצירוף 15.21% בגין שכר טרחת עו"ד ובצירוף סך של בגין אגרת פתיחה.
