מ.ר. 8774679, שנת ייצור 2013 (לעיל ולהלן: "הרכב"), מכיוון מחנה נתן לאיזור תעשייה עמק שרה, למפעל "קוקה קולה", כאשר הגיע לשער ברזל פתוח, השער נע לכיוון הרכב תוך חסימת נתיב הנסיעה, היתנגש ברכב וגרם לו לנזק; בנסיבות העניין יש להחיל את הכללים לפי סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"); התאונה ארעה בשל רשלנות של הנתבעת, או מי מטעמה; היתנהגות הנתבעת עולה לכדי הפרת חובה חקוקה לפי פקודת העיריות [נוסח חדש] והתקנות שהותקנו מכוחה, חוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה- 1965 והתקנות שהותקנו מכוחו, וחוק הבטיחות במקומות צבוריים, התשכ"ה-1962 והתקנות שהותקנו מכוחו; השמאי אריק דהן שבדק את הרכב מצא שיש להכריז עליו כ"אובדן כללי"; התובע לא קיבל תשלום בגין הנזקים שנגרמו לרכב; יש להפחית מהפצוי את שווי השרידים בסך של 9,000 ₪; הסעדים שנתבעו- ערך הרכב לפי הערכת השמאי בסך של 109,000 ₪, שכר טירחתו של השמאי בסך של 2,000 ₪; סה"כ- בנכוי ערך השרידים בסך של 9,000 ₪- 102,000 ₪.
הגב' שוחט לא ניהלה את איזור תעשייה עמק שרה במועד התאונה ולכן גירסתה, בסעיף 8 לתצהירה, לפיה "הערייה מתחזקת את השער על בסיס קבוע...", היא בבחינת עדות מפי השמועה ככל שהדברים נוגעים למצב הדברים במועד היתרחשות הארוע ומשכך לא מצאתי לייחס לה משקל של ממש.
...
הנתבעת טענה בסיכומיה שהתביעה הוגשה בשיהוי ניכר אלא שאין בידי לקבלה.
התרשמותי הברורה, לאחר בחינת חומר הראיות, שלתובע לא הייתה ידיעה ולא יכלה להיות ידיעה לגבי הנסיבות שגרמו לתאונה, שהתרחשה עליו בהפתעה גמורה, לנתבעת הייתה שליטה מלאה על השער (כפי שהנתבעת טענה בסיכומיה), ובכלל זה על הנהלים הנוגעים לקשירתו לעמודי העיגון, ונראה לי, כפי שפורט לעיל, שהמקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת לא נקטה אמצעי זהירות סבירים מאשר עם המסקנה שאלה ננקטו על ידה עובר להתרחשות התאונה.
יוצא אפוא שממצאי השמאי לא נסתרו על ידי הנתבעת ולאחר שאלה נבחנו על ידי מצאתי לנכון לקבלם.
התוצאה
התוצאה היא שהתביעה מתקבלת והנתבעת תשלם לתובע את החיובים הכספיים הבאים-
סכום התביעה בסך של 102,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.