לטענת התובעת, ביום 9.01.10 בשעה 19:45 לערך, במג'דל אל כרום, עת נסע רכב התובעת בכביש דו סיטרי, לפתע התפרץ הקטין, רכוב על אופניו, לנתיב נסיעת רכב התובעת, היתנגש ברכב והסב לו נזק רב, כמתואר בחוות הדעת השמאית שצורפה לכתב התביעה.
הגרסה הנטענת ע"י הקטין לפיה נהג הרכב הוא שסטה מהמסלול, אינה גרסה הגיונית והדגישה כי מדובר בילד בן 8, בשעות החשיכה, רוכב על השוליים של כביש בין ערוני במקום חשוך, מבלי שהיה לו פנס, קסדה או מחזירי אור ולא ניתן היה לראות אותו בכלל.
סע' 9(א)לפקודת הנזיקין קובע:
"לא תוגש תובענה נגד אדם על עוולה שעשה אותה בטרם מלאו לו שתים-עשרה שנים"
מסקירת הפסיקה עולה כי אחריותו של קטין הוכרה בעת בדיקת קיומו של אשם תורם בתביעות נזיקיות שהוגשו ע"י ומטעם הקטין בגין ניזקי גוף ואולם, תביעה עצמאית בגין עוולה שביצע הקטין – לא מצאתי שנתקבלה.
די באמור בכדי להביא לדחיית התביעה אך אציין כי גם לאחר ששמעתי את העדים, התרשמתי ממהימנותם, לא הצלחתי להגיע למסקנה חד משמעית באשר לנסיבות קרות התאונה ולכן, גם כאן הגעתי למסקנה, מקום שהמאזניים שקולות, כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה הדרוש וכי דין התביעה להדחות גם מטעם זה.
לאור האמור, ולאחר שבחנתי ושקללתי הטענות המשפטיות, כמו גם הטענות העובדתיות- הראיות והעדויות, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להדחות.
...
לעומת זאת עדותן של העדים מטעם הקטין נמצאה מהימנה ולא נסתרה ולפיכך יש לדחות את התביעה ולחייב בהוצאות.
דיון והכרעה
דין התביעה להידחות.
די באמור בכדי להביא לדחיית התביעה אך אציין כי גם לאחר ששמעתי את העדים, התרשמתי ממהימנותם, לא הצלחתי להגיע למסקנה חד משמעית באשר לנסיבות קרות התאונה ולכן, גם כאן הגעתי למסקנה, מקום שהמאזניים שקולות, כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה הדרוש וכי דין התביעה להידחות גם מטעם זה.
לאור האמור, ולאחר שבחנתי ושקללתי הטענות המשפטיות, כמו גם הטענות העובדתיות- הראיות והעדויות, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות.
