תביעת נזיקין בגין תאונה במרכז גימלאים

על פי תקנה 45(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 בית הדין רשאי בכל עת לדחות על הסף תובענה נגד נתבע, בין היתר, מן הטעם של "מעשה בית-דין". בעיניין בר"ע (ארצי) 24381-09-18 טרה הנדסה ובניה בע"מ נ' בריאו ברקאת, ניתן ביום 21.1.19, נקבע: "מקובל להניח כי בין התנאים להיווצרותו של השתק עילה, המקים מחסום דיוני מפני תביעה נוספת, יש לכלול את התנאי לפיו פסק הדין ניתן לגופו של עניין, אולם "אין נפקא מינה כיצד התבררה התובענה בפועל, לאמור, אם היתדיינות ממצה בין הצדדים בכל פלוגתא ופלוגתא ... או אם ... פסק הדין מאשר הסכם פשרה, שאליו הגיעו הצדדים בכוחות עצמם" (נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי 303 (1991); ע"ע (ארצי) 40752-06-13 סועאד – חברת דואר ישראל בע"מ. [פורסם בנבו] פסקה 7 א. (16.7.2014) – "גם פסק דין המאשר הסכם פשרה יוצר מעשה בית דין מסוג השתק עילה"; ע"ע (ארצי) 28399-11-16 הסתדרות הגמלאים בישראל – תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל [פורסם בנבו] .

ההליך בבית משפט השלום עניינו תביעה נזיקית בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מהתאונה.

...

לטענת הנתבעת, דין התביעה שלפנינו להיות מסולקת על הסף בשל קיומו של מעשה בית-דין, שנוצר עם סיום הדיון בשתי התביעות האחרות, בהסכמי פשרה שקיבלו תוקף של פסק דין.

למעלה מהדרוש יצויין שלא הובאה כל חוות דעת רפואית או אחרת בנושא זה. התביעה ברכיב זה נדחית אף היא.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

לאור מחדלי הנתבעת באי העברת הכספים לקרן הפניסה במועד, אנו קובעים כי כל צד ישא בהוצאותיו.

רקע וטענות בפניי תביעת נזיקין.

התובעת, גמלאית, ילידת 1943, טוענת שביום 1/7/011, כשערכה קניות בסניף של הנתבעת, נפלה כתוצאה מהחלקה על "שלולית מים, שמן או נוזל אחר", כדבריה.

עקב התאונה התובעת נאלצה להוציא הוצאות רבות בגין טיפולים רפואיים, פיזיותראפיה, עזרים אורתופדים – כדוגמת מקבע כתף בו נאלצה לעשות שימוש בסמוך לאחר התאונה, תרופות, דמי ביקור אצל רופאים, עלות ביקורים אצל רופאים פרטיים וכיו"ב. לתצהירה של התובעת צורפו קבלות מעטות כנספח ו'.

במסמך רפואי מיום 03.10.11 מהמרכז הרפואי "בלינסון", כשלושה חודשים לאחר מועד התאונה, עולה כי התובעת סבלה מעצירת שתן וכי הרופא המליץ טפול עד חלוף בעיה הגבית.

משכך, ולאור כל האמור דורשת התביעה בסיכומיה פיצוי בסך כ- 380,000 ₪, בעקבות נזקיה שנגרמו כתוצאה מהתאונה שנגרמה כתוצאה מרשלנותה של הנתבעת, וללא כל אשם תורם מצד התובעת (יצויין שבתחשיבי הנזק נדרשו רק 100,000 ₪).

...

התובעת לא הציגה נתונים מרואה חשבון, מסמכים מהורים שרשמו את ילדיהם לגן או כל מסמך אחר אותו יכולה היתה בנקל להציג על מנת להוכיח טענותיה, ולכן דין דרישתה בראש נזק זה להידחות.

התובעת לא הוכיחה כי נגרמו לה הוצאות כלשהן ומטעם זה דין דרישתה לפיצוי בגין ראש נזק זה להידחות.

בנסיבות אלה ובהיעדר ראיות להוצאות כלשהן, דין דרישתה לפיצוי בגין כך להידחות.

אי לכך ולאור כל האמור לעיל, מצאתי לנכון לדחות את התביעה.

בית משפט השלום בהרצליה ת"א 9979-08-11 אסתר ואח' נ' בעמ ואח' בפני כב' השופט יחזקאל הראל – סגן הנשיא התובעת כהן ברקוביץ אסתר ע"י ב"כ עו"ד משה אפלמן ואח' הנתבעים 1.מדיק סנטר בע"מ 2.דב רוט 3.שרית רוט ע"י ב"כ עו"ד אילה ויזל צדדי ג' 1. חברת קוסמוטרייד (1987) בע"מ ע"י ב"כ עו"ד מיכל צרפתי 2. המרכז הבריאותי ד.ע. בע"מ 3. חיים אלון סוכנויות בע"מ ע"י ב"כ עו"ד שרית ששון פסק דין

לסיכום: לאור האמור לעיל, שוכנעתי כי דין תביעת התובעת בעילה הנזיקית להדחות, מהטעמים כדלקמן: לא עלה בידה להוכיח מדוע נישבר הכסא; לא עלה בידה להוכיח כי התאונה נגרמה בגין רשלנותם של הנתבעים; הנזק הראייתי שניגרם לנתבעים אינו מאפשר להם להיתגונן בפני ראיות התביעה.

התובעת נבדקה מטעם הנתבעים והצדדים השלישיים על ידי ד"ר אבינעם גורדין, אורתופד, אשר מצא כי לא נותרה לה נכות לצמיתות בגין התאונה.

בעת התאונה הייתה התובעת גמלאית כבת 59.

...

להלן המחלוקות העובדתית המקדמיות הנדרשות להכרעה בשאלת החבות: · האם הכיסאות נרכשו מהחברה? · האם הכיסא נשבר? · האם הוכח כי הכיסא והכיסא הנוסף הינם זהים? האם הנתבעים חבים באחריות כלפי התובעת מכח פקודת הנזיקין? · האם עובר לנתבעים הנטל להוכיח כי לא התרשלו? · האם יש בחוו"ד המומחית ביחס לכיסא הנוסף כדי לסייע לתובעת? · האם די בכך שהכיסא נשבר כדי להטיל חבות על הנתבעים? · לחילופין, האם דין התביעה בעילה עפ"י הפקודה להידחות בגין נזק ראייתי שנגרם לנתבעים? האם הנתבעים חבים באחריות כלפי התובעת מכח חוק האחריות? · האם נוכח המדבקה בלבד המודבקת על הכיסא הנוסף, יש לקבוע כי החברה הינה יבואנית הכיסא? · ברמת העיקרון- האם ליקוי בכיסא עלול לגרום לנזק גוף? · האם יש צורך במתן הוראות שימוש בכיסא? · האם ניתנו לתובעת הוראות טיפול ושימוש? היה ולא ניתנו- האם עסקינן במוצר פגום? · האם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה כי הכיסא פגום, מאשר עם המסקנה כי היה תקין? · האם עומדות לנתבעים ההגנות בהתאם לס' 4(א)(1) לחוק האחריות? · האם נגרם לנתבעים נזק ראייתי בגינו יש לדחות את תביעת התובעת? · האם יש להטיל על הנתבע והנתבעת אחריות אישית מכוח חוק האחריות? · האם החברה הינה "יצרן" כמשמעו בס' 1(2) לחוק האחריות? · האם הוכח ממי מהצדדים השלישיים, אם בכלל, נרכש הכיסא? אדון להלן בשאלות הנ"ל. האם הכיסאות נרכשו מהחברה ראיות וטענות הצדדים לטענת התובעת, בחודש מרץ או אפריל 2010 ערכה קניות עם בתה בנתניה לקראת חג הפסח במהלכן רכשה בחנות את הכיסאות תמורת 150 ₪ כל אחד.

בהחלטתי בישיבת יום 5.7.12 נעתרתי לבקשה, תוך שנקבע כי "ככל שיוברר בסופו של יום כי לא היה מקום לתיקון- יובא הדבר בחשבון בפסיקת ההוצאות". סוף דבר לפיכך, הנני מחייב את החברה (הנתבעת 1) לשלם לתובעת את הסך של 48,000 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4%.

הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעים 2-3, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסך כולל של 10,000 ₪.

הנני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לכל אחד מהצדדים השלישיים 2-3 הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.

לפניי תביעה לפיצויים לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת לאחר שנפלה במקום עבודתה.

רקע התובעת, ילידת 1951, מנהלת חשבונות במקצועה, כיום גמלאית בת 70.

לכן, משהוכרה אחריותו של המעסיק לארוע, הפסיקה אימצה גישה מקילה ביחס להתנהגותו של עובד, גם כאשר זה התרשל במהלך עבודתו (ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון, פ"ד מה(2) 593, 598 (1991); ע"א 5435/07 אבו ליל נ' נ.א.ע מהנדסים בע"מ (2009), פיסקה [י]; ע"א 4446/06 וולטון נ' המרכז הבהאי העולמי-חיפה (2009) פיסקה 7).

הפסדי שכר בעבר ניתן לחלק את תקופת העבר, עד מתן פסק הדין, למספר תקופות כדלקמן: תקופה 1: 10.7.14-31.10.14 (מהתאונה ועד ששבה לעבודתה, 3.6 חודשים) בתקופה זו התובעת היתה באי-כושר מלא (ולקראת סוף התקופה, גם בנכות זמנית בשיעור של 50%) ונעדרה מעבודתה, כך מהנתונים שבדוח רכוז משכורות שנתי לשנת 2014 (מיסמך 70 לתיק המוצגים של הנתבעות).

...

הנה כי כן, המחלוקות בין בעלי הדין משתרעות הן על שאלת החבות הן על שאלת הנזק, ולאחר שעיינתי בתיק בית המשפט, שמעתי את העדים וקראתי את סיכומי ב"כ הצדדים - דין התביעה להתקבל.

אך בסופו של דבר, התובעת מתגוררת בקומה הראשונה של בניין לא מעלית (עמ' 19 שו' 3-4) ובהיות הפציעה בקרסול, יש להניח, כי התקשה בעיקר בתקופת ההחלמה לצאת מביתה ונזקקה לעזרת הזולת כדי לנהל את משק ביתה (ניקיון, קניות וכד').

סיכום סכום הפיצויים סכום הפיצויים הוא כדלקמן: הפסדי שכר (בעבר) 40,000 ₪ ב. הפסדי שכר לעתיד -- פנסיה 5,000 ₪ עזרת הזולת (עבר ועתיד) 20,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד) 3,000 ₪ נזק לא ממוני 30,000 ₪ בניכוי תגמולי מל"ל (58,350 ₪) סה"כ ביניים 39,650 ₪ שכר טרחת עו"ד ומע"מ 9,279 ₪ סה"כ 50,000 ₪ (במעוגל) סוף דבר התביעה נגד הנתבעות מתקבלת.

ההודעה לצד שלישי נדחית.

המומחה האורתופדי מטעם בית המשפט קבע לתובע נכות רפואית צמיתה הקשורה לתאונה מושא התביעה בשיעור של 7.5% (זאת בנוסף לנכות בשיעור 2.5% בגין תאונה קודמת).

הפסד הישתכרות בעבר בענין הכנסתו של התובע לפני התאונה, הוא הגיש תלושים כגמלאי של שירות המדינה (ת/2), גמלה שמטבע הדברים לא נפגעה בעקבות התאונה.

אם תובע בנסיבות אלה מתחייב כי המשך ניהול התביעה נגד הנתבעים הנותרים יעסוק בשיעור חבותם בלבד, תוך שהוא מתחייב לנכות מהחבות את חלקם של הנתבעים שעימם נכרת הסכם פשרה – חלקם כפי שיקבע בית המשפט (שם, פס' 14), אזי בשונה מהכלל הרגיל לפיו כל נתבע שנימצא אחראי בנזיקין חייב כלפי התובע ב-100% מהאחריות (שם, פס' 17), הנתבעים הנותרים לא יחויבו מעבר לחלקם באחריות.

עולה מהעתק צו רישום הבית המשותף שצורף לחוות הדעת של המודד מטעם בית המשפט מר כמאל נואטחה (שהוגשה ביום 26.6.2019, ראו ע' 12-10), כי סך שטח הדירות (החנויות) במרכז המסחרי עומד על 6063 מ"ר. אמנם, כפי שכבר צוין, צו רישום הבית המשותף הוצא מספר חודשים לאחר התאונה מושא התביעה; אולם בהיעדר ראיות בענין גודל אחר של כלל שטח הדירות במועד התאונה, אתבסס עליו.

...

לאור כל האמור, נדחית ההודעה לצד שלישי נגד האגודה.

לאור זאת הנני קובע כי המדינה הרימה את הנטל להוכיח שהצדדים השלישיים מס' 5-4 חכרו והחזיקו במועד התאונה חנות בשטח הנזכר במרכז המסחרי.

סיכום ההודעה לצד השלישי נגד הצד השלישי 1 ההודעה לצד שלישי מס' 1 נדחית.