תביעת נזיקין בגין תאונה בין רכב פרטי למשאית פינוי אשפה

מדובר בתביעת תיחלוף (שבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנידון.

גרסת התובעת באשר לנסיבות היתרחשות התאונה בסעיף 4 לכתב התביעה נרשם כך: "להלן נסיבות היתרחשות התאונה: ביום 29.06.2014, בשעה 16:30 או בסמוך לכך, בכביש 6, עת נסע הרכב המבוטח הגיח לפתע הרכב הפוגע במהירות אדירה וכתוצאה מאי שמירת מרחק פגע עם חלקו הקידמי בחלקו האחורי של הרכב המבוטח וגרם לו לנזקים". בהודעה שמסר נהג משאית התובעת במישטרה ביום התאונה 29.6.14 (ההודעה צורפה לכתב ההגנה) נרשם כך: "בנסיעה בכביש 6 בין קרית גת למאחד לכיוון דרום הבחנתי בראי שרכב מסוג יונדאי מגיע במהירות בלי לסטות בכונה עקיפה ניסיתי לסטות ימינה לכיוון השולים אך הרכב פגע בי מאחור". בטופס ההודעה על התאונה שנימסר לתובעת ושצורף לכתב התביעה (הטופס נושא תאריך 3.7.14 אך אינו נושא חתימה של ממלא הטופס) נרשם כך: "בזמן נסיעה בכביש 6 רכב צד ג' נסע אחרי וניכנס בנתמך קרור מאחור ונגרם נזק בחלק האחורי, רציני. ולצד ג' נגרם נזק מקדימה. הנוסעים שהיו ברכב הפרטי פונו ע"י אמבולנס". גרסת הנתבעת באשר לנסיבות היתרחשות התאונה בסעיף 4 לכתב ההגנה נרשם כך: "מוכחש מכל וכל הנטען בסעיף 4 לכתב התביעה. הנתבעת תטען להתרחשות שאינה בשליטת הנהג מטעמה וככזו מנתקת את הקשר הסיבתי בין נהיגתו ובין נסיבות היתרחשות התאונה. הנתבעת תטען כי ארגז שניתק או הועף ממשאית חולפת בכביש 6 פגע בעוצמה בשמשת רכב הנתבעת וגרם לניפוצה מה שהביא לאובדן שליטה על הרכב פגיעה במעקה הפרדה ולאחר מכן פגיעה קלה ברכב התובעת". בהודעה שמסר נהג הפרטית במישטרה ביום התאונה 29.6.14 (ההודעה צורפה לכתב ההגנה) נרשם כך: "כתוצאה מפגיעת ארגז שעף ממשאית חולפת על השמשה הקדמית של רכבי גרם להתנפצות השמשה. ובעקבות זה לא ראיתי דבר כתוצאה מפגיעת רסיסים בפני ובשמשת הרכב הרכב סטה לעבר מעקב בטיחות למרות זאת הצלחתי להשתלט על ההגה וניסיתי לרדת לשוליים מצד ימין אז פגעתי במשאית קרור מאחור מס' המשאית 4954131 כתוצאה מכך ניפתחו כריות האויר. _ (מילה לא ברורה) המקרה אני, אישתי, בני וגיסתי נפגענו קשה מאוד חברה של גבעתי ביניהם קצין ושני חיילים עזרו לנו בפנוי ובטיפול שלנו עד הגעת אמבולנס לאחר 40 דקות מרגע הארוע". בטופס ההודעה על התאונה שנימסר לנתבעת ושצורף לכתב ההגנה (הטופס נושא תאריך 30.6.14 ונחזה להיות חתום ע"י נהג הפרטית) נרשם כך: "היינו בכביש 6 בנסיעה, ממולנו חלפה משאית שנפלה ממנה ארגז או לבנה על השימשה הקדמית נפצה אותה, הלקוח סטה לעבר גדר בטיחות ועף על משאית שהגיע _ (מילה לא ברורה) בניסיון להשתלט על ההגה". בדו"ח חקירה פרטית שנערך עבור הנתבעת ושצורף לכתב ההגנה נרשמה עדות מפורטת מיום 14.4.15 שגבה החוקר הפרטי מנהג הפרטית (הנתבעת לא צרפה, משום מה, את טופסי העדויות עצמם שמסרו נהג ונוסעת הפרטית לחוקר הפרטי).

אביא חלק ממנה: "...ואני כ-100 מ' אחרי מחלף קריית גת נוסע בנתיב השמאלי, לפני נוסעת משאית עם מכולת זבל ובנתיב הימני נסעה משאית שאותה אנו עוקפים, מהירות בערך 110 קמ"ש ואז תוך כדי הנסיעה הבן שלי צועק עף לנו ארגז ואיך שהוא אמר אני מרגיש פצוץ בשמשה הקדמית שהתפוצצה לגמרי, למעשה הארגז נפל מהמשאית שנסעה לפני, אני בתגובה וכולי דם ומשקפיים נישברו לא שמתי לב והאוטו לקח שמאלה ופגע במעקה ברזל ואיך שפגעתי שברתי הגה ימינה לעצור בצד ואז לא ראיתי ונכנסתי בפינה השמאלית אחורית של המשאית ואז מצליח לעצור...המשאית שממנה נפל הארגז לא זוכר ולא יכול לתאר אותה, הארגז שלה כחול והארגז שנפל זה ארגז עץ בצבע חום ואחרי שפגע בי עף עוד איזה 100-200 מ'...אצלו מכה בטמבון אחורי ואני צילמתי את זה והעברתי לך את התמונות. את הארגז שכחתי לצלם...בזמן התאונה אני עירני, לא מדבר בטלפון ומה גם שיש דיבורית..". הכרעה לפיה עדיפה גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעת אנמק את מסקנתי הנ"ל בדבר העדפת גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעת, וממילא בדבר הוכחת העידר כל גורם זר מיתערב: · מצאתי את עדות נהג משאית התובעת מהימנה, סבירה ומשכנעת יותר מאשר עדויות נהג ושתי נוסעות הפרטית.

מהרשום בהודעה במישטרה עולה שנהג משאית התובעת ראה את הפרטית עובר לתאונה ובעקבות זאת ניסה לברוח ולסטות לימין הדרך, ואילו במשפט עד זה העיד וחזר והעיד (בעקביות רבה) כי כלל לא הבחין בפרטית עובר לתאונה וממילא לא ניסה לברוח ממנה.

...

אני סבור ש"השמטה" זו אינה מקרית, אלא משקפת את המציאות כהווייתה, מציאות שבה אכן לא הייתה קיימת כל משאית חולפת.

· הוכח היעדר כל חפץ שפגע בפרטית: כל עדי הנתבעת מסרו גרסאות בלתי עקביות ובלתי משכנעות לגבי צורת החפץ הנטען שפגע בשמשת הפרטית, באופן שמביא אותי למסקנה, שאף אחד מעדים אלה לא באמת ראה בעיניו את החפץ הנטען, ולמעשה, שלא היה קיים במציאות החפץ הנטען.

סיכום התביעה מתקבלת במלואה.

התובעת 2 הנה בעלת הפרטית, שתובעת את ההפסדים שנגרמו לה בשל הפעלת פוליסת ביטוח המקיף אצל התובעת 1 (דמי הישתתפות עצמית ודמי כינון).

אין חולק כי התאונה מתרחשת כאשר המשאית בתנועה לאחור במטרה להכנס למעבר המחבר בין כביש של רחוב באשדוד לבין מיתחם פנימי/אחורי ומגודר של ביניין קופת חולים שהמשאית ביקשה להכנס אליו לצורך פינוי אשפה (המעבר נעשה על גבי המדרכה במקום), וכאשר הפרטית עומדת בעצירה מוחלטת במקום חניה בכביש (ליד המדרכה והמעבר), כשהיא בלתי מאוישת.

מחובת נהג המשאית היה לקחת בחשבון את הפרטית החונה בסמיכות מקום, וניכר מדבריו שלא עמד בחובה זו, משלדבריו כלל לא הבחין בפרטית בעת נסעה לאחור במטרה להכנס לאותו מעבר, כאשר הפרטית הייתה לדבריו בשטח "המת" שלו מימינו.

ממכלול הנסיבות די ברור, שלנהגת הפרטית היה צריך להיות ברור שחסימה חלקית כזו צפויה להקשות על מעבר רכבים באותו מעבר, ולכן להמנע מחניה כך. שאלת היריבות ניתוח מכלול הטענות והראיות מביא אותי למסקנות הרלוואנטיות הבאות: המשאית הייתה בבעלות הנתבעת 2 במועד התאונה.

לשאלת הבעלות במשאית אין רלוואנטיות בנסיבות, מאחר שחבות בנזיקין לא מוטלת על בעל הרכב המזיק, כאשר ידועים פרטי הזהות של הנהג המזיק עצמו.

...

נהג המשאית העיד על כך שהוא נהג בה בזמן התאונה, מבלי להכירה ומבלי להיות מיומן בנהיגה עליה וגם מבלי להכיר את זירת התאונה, ועובדות רקע אלה מבססות גם הן את המסקנה שנהג המשאית התרשל באופן נהיגתו במשאית במועד התאונה.

סיכום התביעה מתקבלת, באופן חלקי, נגד הנתבע 1.

התביעה נדחית נגד הנתבעת 2, תוך חיוב התובעות לשלם לנתבעת 2 הוצאות משפט בסך 500 ₪ (כפי שכר העד שנפסק) וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

אין להוציא מכלל אפשרות, כי המפגע נגרם ממשאית פרטית או מרכב חולף אחר.

לדבריה, אין כל קשר בין התאונה לבין מעשה או מחדל שלה.

הנתבעת טוענת עוד, כי התובע לא פרש עלי כתב התביעה, האם הקטנוע היה מבוטח, בעת התאונה, בביטוח מקיף ובכלל זה, האם שולמו לו פיצויים כלשהם בגין הנזק שניגרם לקטנוע עקב התאונה.

התובע לא הציג לעיוני ראיה כלשהיא, ממנה ניתן ללמוד, מהו המפגע שגרם לתאונה ואיזה סוג רכב יצר מפגע זה. טענתו של התובע, לפיה הגורם ליצירת המפגע, הנו משאית לפינוי אשפה, הנמצאת בשירות הנתבעת, לא הוכחה כלל, ונותרה כטענה עלומה.

כאמור, אין הערייה יכולה לחוב בנזיקין בגין כל כתם שמן בדרכים שבתחום שיפוטה, אלא אם כן, גרמה או תרמה במעשיה או במחדליה להיווצרותו, או שלא פעלה בסבירות למניעתו או להסרתו, כאשר נודע לה על קיומו.

...

נציגת הנתבעת הטעימה, כך: "כל הקבלות התקבלו בוועדת הביטוחים, מדובר בכספי ציבור ואין כל הוכחה שהאחריות של העיריה. הרבה משאיות עוברות ברחוב ולפנים משורת הדין הסכמנו להשתתף במחצית הסכום. לגבי הבגדים הרכיבים לא הוכחו". דיון והכרעה לאחר שעיינתי במסמכי התיק ושמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות.

בנסיבות העניין, לא מצאתי כי התובע הרים נטל זה. לא הוכח לי ולא שוכנעתי, כי הנתבעת התרשלה כלפי התובע, במעשה או במחדל.

סוף דבר אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

האם מבטחת הרכב הפוגע חבה בפצוי הצד השלישי בגין נזקיו? רקע וטענות הצדדים משאית לפינוי אשפה של התובעת עמדה ביום 24.11.17 בשעות הבוקר המוקדמות ברחוב ביישוב ג'סר א-זרקא ונפגעה ממיניבוס של הנתבעת, אשר בוטחה על ידי איילון.

עולה כי היה פער זמנים ומרחק משמעותי בין הירי לבין התאונה על רקע ממצאים אלו, יש לבחון האם פטור פאיז, וכפועל יוצא איילון, מאחריות לקרות התאונה מאחר ונגרמה כתוצאה מהירי.

הטענה היחידה הראויה לבירור היא טענה כי הירי הוא גורם זר מיתערב שניתק את הקשר הסיבתי בין רשלנות הנהג לתאונה, כאמור בסעיף 64(2) לפקנ"ז. בת"ק (תביעות קטנות ראשל"צ) 45005-05-13 אלון בסרגליק נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ, 05.11.2013, נקבע כי סטיית רכב עקב התפרצות ילד לכביש לא פוטרת את הנהג מאחריות מחמת גורם זר מיתערב, לאור הצורך לצפות סכנות מעין אלה.

כפי שקבע בית המשפט העליון בע"א 576/81, אילן בן שמעון נ. אלי ברדה, פ"ד לח(3)1 [1984], בסעיף 7 לפסק הדין: "מבחניו של קשר סיבתי זה קבועים בסעיף 64(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], לפיהם לא תוטל אחריות על אדם, אם "אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק". "הסיבה המכרעת" נקבעת על-פי אמות מידה משפטיות, אשר במרכזן עומדים שלושה מבחנים חלופיים.

הנתבעת הפניתה לבע"פ 482/83 מדינת ישראל נ' סלים יוסף סעיד, פ"ד לח(2) 533 (1984)בעמ' 544 לפסק דינו של כב' השופט בייסקי: " ואולם גורם התאונה העקרי (וייתכן אף הבלעדי) היה לכתחילה, ונשאר עד הסוף, חסימת נתיב הנסיעה המיועד למכונית הפרטית, שחסם המשיב, במצב זה נמצא נהג המכונית הפרטית במלכוד שיצר המשיב; ייתכן, כי הסטיה שמאלה לא היתה שקולה ואולי אף פזיזה, כשלא נותר רווח מספיק לעבור באמצע, בין המשאית לבין המונית; אבל גם המשך נהיגה ישרה בנתיב המיועד למכונית הפרטית, בהכרח היה מביא להיתנגשות חזיתית בנה לבין המונית, שנסעה באותו נתיב בכיוון הנגדי. במצב דברים כזה, בשעת דחק של מלכוד, אין מדקדקים עם נהג, שלא נותרה לו בחירה חופשית לפעולה שקולה, גם כאשר המעשה שעשה, בכורח הנסיבות ובהחלטה רגעית, לא היה בו למנוע את התאונה, שהבסיס לה הונח על-ידי המזיק הראשון (ע"א 18/66 [7], בעמ' 167)". דברים אלו אינם מובילים למסקנה כי בנסיבות העניין חל פטור מאחריות בגין הירי.

...

אמנם הירי היה הטבעת הראשונה בשרשרת הנסיבות שהובילה לתאונה, אולם התאונה התרחשה בגין רשלנות הנהג בכך שבחר להמשיך לנהוג במצב זה. (למסקנה דומה בה פעל נהג באופן לא אחראי לאחר ששמע ירי השווה, ת"א (שלום תל אביב-יפו) 210544/02 אלדן השכרת רכב בע"מ נ' כהן מיקי, 06.06.2005) גם אם אבחן המקרה בראי גורם זר מתערב, פער הזמנים והמרחק בין הירי לתאונה במבחן השכל הישר אינו מצדיק לפטור הנהג מאחריות, שכן בחירתו לנהוג במצב בו היה היא שגרמה לתאונה.

לאור כל האמור לעיל, נהג הנתבעת אחראי ברשלנותו לקרות התאונה, וכפועל יוצא חבה איילון מכוח ביטוח האחריות לנזקי צד שלישי.

סוף דבר אני מחייב את הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת 128,179 ₪ בצירוף הוצאות התובעת בגין אגרה ושכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪.

לתמיכה בטענותיה במישור הרפואי, צרפה התובעת לכתב תביעתה חוות דעת שנערכה ביום 27/2/18 על ידי ד"ר צבי גורן, בה מצא להעריך את נכויותיה הצמיתות בגין התאונה לפי הבאות: 15% נכות צמיתה לפי סעיף 35(1)(ב-ג) מותאם לתקנות המל"ל; 5% נכות בגין צלקת מכערת בקדמת הברך מימין לפי סעיף 75(1)(א-ב).

שירותי הניקיון ניתנים על-פי דרישתה של הערייה מעת לעת ומנקים את כל הרחובות דרך מעבר זה כולל מעבר זה. כן, ביקש הנתבע 7 להדגיש כי השטח נמצא בטיפול הערייה מכורח חובתה לפנות את הפחים של כל הבניינים הנמצאים בפנים ברחבה ומשאית פינוי האשפה ופינוי הגזם עוברת יום יום דרך השביל שהתובעת טוענת שמעדה בו. מעבר לכך, נטען כי בנגוד לטענת הערייה, השטח אינו שטח פרטי וזהו איזור כניסה לבניינים נוספים ולחניותיהם, כשכולם נכנסים עם הרכב או רגלית דרך מעבר זה. כן, נטען כי באם התובעת נפלה ונחבלה, פגיעתה אינה קשורה כלל בעבודות ניקיון שבוצעו אלא פועל יוצא של היתנהגותה הרשלנית והתעלמותה מהסיכונים הטמונים בהליכה בשטחים צבוריים.

כבר בפתח הדברים יוער כי התובעת אמנם טענה בסעיף 35 לכתב תביעתה (ושבה וחזרה על טענה זו בסעיף 24 לסיכומיה) שיש להחיל בנסיבות את הכלל לפיו "הדבר מדבר בעד עצמו" (לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין), אולם יובהר מיד כי לא מצאתי לקבל טענה זו בדבר תחולת הכלל.

מחנים פה את הרכבים, אבל זו לא חנייה, זה כניסה לבתים.

...

התביעה כנגד הנתבעים 2-9 נדחית כשבנסיבות העניין ונוכח אי הבהירות שהתעוררה בעניין האחריות לשטח בו מצוי גוש הבטון, איני עושה צו להוצאות.

נוכח דחיית התביעה כנגד הנתבעת 9, ההודעה לצד שלישי שהגישה האחרונה כנגד חברת גוליבר אנרג'י בע"מ, נדחית, ללא צו להוצאות.

יצוין כי ממילא ספק אם היה מקום להיעתר לפסק דין כנגדה, נוכח העדר הגשת עדכון לגבי מעמדה המשפטי עד היום (בזיקה לנטען כל ידי ב"כ הנתבעת 9 בדיון הקד"מ מיום 16/1/22).