בתביעתו ביקש התובע לחייב את הנתבעת לפצותו בגין ניזקי ממון שנגרמו לשתי הדירות ונזקים נלווים נוספים, בסכום כולל של 273,217 ₪, כשסכום זה כולל: עלויות שפוץ הדירה בסכום של 235,922 ₪, שכר דירה שלא שולם עבור 8 חודשים בסכום של 12,800 ₪, הוצאות ותיקונים לדירה בקומה הראשונה בסכום של 18,300 ₪ ועלויות תיקון ששילם התובע לחברת החשמל עקב השריפה בסכום של 6,195 ₪.
התובע טען בכתב התביעה, בין היתר, כי הנתבעת התרשלה בכך שלא וידאה את תקינות המקרר, החזיקה מקרר לא תקין, לא הקפידה על איכות ותקינות מוצרי החשמל שהוחזקו על ידה בדירה, לא נהגה כפי ששוכר זהיר וסביר היה נוהג והתרשלה בשמירה על המושכר, החפצים שבו והדירות שסביבו.
העברת הנטל – האם כן?
סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] שעניינו "חובת הראיה ברשלנות לגבי אש", קובע כי :
"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבעיר האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה".
עפ"י הוראת הסעיף, על תובע הטוען להעברת הנטל, להוכיח שני תנאי מצטברים.
...
לאור מסקנה זו ודחיית התביעה גם בעילה הנזיקית, איני נדרשת לשאלת הנזק.
סוף דבר
לאור המקובץ, אני מורה על דחיית התביעה על כל ראשיה.
התביעה נדחית אפוא, ללא צו להוצאות.
