תביעת נזיקין בגין רשלנות חיילים בשירות

סעיף 6(ב) לחוק מעגן הוראת פטור/חסינות לפיה "אין" המדינה "אחראית בנזיקים על מחלה או החמרת בתקופת שרותו ועקב שרותו ...". הורתה של הוראת הפטור / החסינות בכלל "ייחוד העילה", אשר בבסיסו מונח הסדר ממצה בגדריו של חוק הנכים באשר לזכויותיהם של מי שנחבלו או חלו "תוך ועקב" שירותם הצבאי, בהתאם לאמור בדברי ההסבר להצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 2), התשל"א – 1971, ה"ח 945: "טעם הפטור הוא, שכל אלה זכאים לתגמולים ולשיקום לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום), תשי"ט – 1959... ואין זה מן הדין שיהיו זכאים לקבל מאוצר המדינה גם תגמולים ושקום וגם פיצויים" וע"א 303/75 מדינת ישראל נ' אילן רפאל, פ"ד כט(2) 601 צויין ש: "ההצדקה לפטור זה מאחריות היא בכך, שעבור חבלות או מחלות שנגרמו לחייל בתקופת שרותו הצבאי עקב שרותו הצבאי חייבת המדינה לשלם תגמולים לפי חוק הנכים הנ"ל" ובע"א 3349/13 זהבי נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון ( 12.10.15)) נפסק ש: "הוראה זו המקנה למדינה פטור מאחריות בנזיקין מקיימת יחס של "כלים שלובים" עם ההוראות המקנות לנפגע סעד בגדר חוק הנכים, במובן זה שהזכות לקבלת סעד על פי חוק הנכים "מרוקנת" את יכולתו של הנפגע לתבוע את המדינה בנזיקין" מכאן למדים על כי אין לתובע אופציה לבחור לתבוע בנזיקין ועליו להיסתופף תחת חוק הנכים.

התובע אינו טוען כי הזיהום כשלעצמו היתרחש עקב השרות הצבאי אלא שהטיפול שקבל היה רשלני ואת תביעתו הוא מפנה כנגד קופת חולים הכללית ולא לצבא.

...

פועל יוצא מכך שייחוד העילה חל בעניינו ודין התביעה להתברר במסגרת חוק הנכים.

לנוכח כל האמור לעיל אני מקבל את הבקשה ומורה על סילוק התביעה על הסף.

כמו כו הנני מחייב את התובע בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 1,800 ש"ח. המזכירות תמציא החלטה זו בדואר רשום לצדדים.

(בעיניין נתבעת 2) בפניי בקשת נתבעת 2/מדינת ישראל, משרד הבריאות (המרכז הרפואי לגליל מערבי-נהריה) לסלק את התביעה נגדה על הסף מחמת ייחוד העילה בהתאם לסעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב- 1952 שקובע פטור מאחריות המדינה בנזיקים בשל פגיעה שארעה תוך ועקב השרות הצבאי.

בתביעה שלפני עותר התובע לפצותו בשל ניזקי גוף שנגרמו לו עקב רשלנות רפואית בטיפולים שקבל אצל הנתבעים במהלך השרות הצבאי המתבטאים באי גילוי גידול באשכיו בזמן אמת שהביאה לכורח לבצע כריתה של האשכים.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, ויישמתי את הוראות החוק והפסיקה הרלוואנטיים נחה דעתי כי יש לסלק את התביעה על הסף נגד המדינה מחמת עקרון ייחוד העילה הקבוע בסעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים לפיו: אין המדינה אחראית בנזיקים על חבלה שנחבל חייל בתקופת שרותו ועקב שירות.

...

בתגובתו טוען התובע כי יש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף, מאחר והיא הוגשה בחוסר תום לב ושיהוי רב. עובדות התביעה היו ידועות לנתבעת 2 לפני הגשת כתב התביעה ולאחר הגשתו, ואף נוהל משא ומתן במשך כשנה לסילוק התביעה מחוץ לכותלי בית המשפט עד שביום 16/07/2020 הודיעה ב"כ נתבעת 2 לב"כ התובע כי היא מוציאה את התיק לעו"ד חיצוני לצורך הגנה ולאחר מכן שינתה המדינה את עמדתה.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, ויישמתי את הוראות החוק והפסיקה הרלוונטיים נחה דעתי כי יש לסלק את התביעה על הסף נגד המדינה מחמת עיקרון ייחוד העילה הקבוע בסעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים לפיו: אין המדינה אחראית בנזיקים על חבלה שנחבל חייל בתקופת שירותו ועקב שירות.

לסיכום, התביעה בגין נזק גוף שנגרם לתובע, לפי הטענה, בעקבות התרשלות בגילוי של מחלתו בזמן אמת.

לאור האמור לעיל והגם שסעד של סילוק על הסף הוא דרסטי, נראה כי המקרה נמנה על אותם מקרים חריגים שבהם מוצדק לסלק את התביעה נגד נתבעת 2 על הסף, וכך אני מורה.

הנתבעת מפנה בבקשתה לסעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים המקנה לטענתה למדינה חסינות מפני תביעות נזיקין במקרים בהם נגרמה לחייל מחלה או חבלה או החמרה במהלך השרות הצבאי ובעקבותיו, וזאת מכוח כלל ייחוד העילה לפיו ככל שהנפגע ניחבל או שמחלתו נגרמה או הוחמרה בתקופת שרותו הצבאי, עליו למצות ההליכים בגין טענותיו בפני קצין התגמולים על דרך הגשת תביעה בהתאם לחוק הנכים וכי אין לו עילת תביעה נזיקית נגד המדינה.

עוד נקבע כי גם נזק גוף שארע לחייל מחמת רשלנות רופאים, שהחייל הופנה לטיפולם על ידי הצבא, ואשר לא איבחנו במועד את מחלתו, כדין כל פגיעה אחרת שארעה לחייל תוך ועקב שרותו, באופן שיזכה את החייל לתגמולים אך לא יזכה אותו בפצוי נזיקי מטעם המדינה בגין הנזקים שנגרמו לחייל בשל רשלנות זאת (ר' למשל ע"א 289/59 קצין התגמולים נ' כהן (31.7.1960)).

...

גם אם אין בנתון זה כדי להשפיע על ההכרעה בבקשת הסילוק על הסף לגופה, מקובלים עליי הסברי הנתבעת להשפעת נתון זה על הגורם שקיבל לידיו בסופו של דבר את הטיפול בהגשת הבקשה ואת העיכוב שנגרם כתוצאה מכך – עיכוב שיכול היה להיחסך לו היו ידועים פני הדברים מלכתחילה.

ואולם גם בהתעלם מכך שלא ברורה משמעות "הזניחה" הנטענת (קרי האם תביעת התגמולים עודנה תלויה ועומדת אם לאו), גם בהתעלם מכך שטענתה זו של התובעת בתגובתה לא נתמכה בתצהיר, וגם בהתעלם מכך שהנתבעת ציינה כי למיטב ידיעתה תביעת התגמולים של התובעת עדיין תלויה ועומדת, הרי גם לו הייתה טענת ה"זניחה" נכונה עובדתית, וגם לו הייתה תביעת התגמולים מתבררת ונדחית לגופה - עדיין לא היה בכך כדי להוביל לדחיית בקשת הסילוק על הסף שבפניי.

סיכום אשר על כן, דין הבקשה להתקבל, ואני מורה על סילוקה של התביעה שבפניי על הסף לפי תקנה 41 (א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018.

המערערת סבורה כי טענת המשיב שלפיה הפורום המתאים להתדיינות שכזו הנו תביעת נזיקין רגילה הנה אבסורדית, משום שהגשת תביעת נזיקין הייתה מאלצת אותה ואת המנוח לוותר על זכויות פנסיוניות (פנסיית נכות ופנסיית שארים), כך שהיה עליה לבחור בין קבלת זכויות פנסיוניות לבין קבלת פיצוי אזרחי/נזיקי בעקבות הטיפול הרשלני המיוחס לבית החולים.

המשיב מוסיף ומציין בסיכומיו כי אינו חולק על כך שלאור פס"ד אשר ניתן על ידי ביהמ"ש המחוזי בת"א (ע"א (מחוזי ת"א) 835/84 שלמה מלמד נ' קצין התגמולים מיום 7.3.1986) הרי שחיילים אשר קיבלו טפול רפואי רשלני זכאים לקבל תגמולי פיצוי במקרים הרלוואנטיים, משום שמדובר בזכות אשר מהוה חלק מתנאי השרות וכל זאת בכפוף לכך בכך שהטיפול ניתן במסגרת מערך הרפואה הצבאי, ובכלל זאת גם במקרים שבהם החייל מופנה על ידי גורם צבאי לצורך המשך טפול על ידי גורמי רפואה אזרחיים.

...

מן המקובץ לעיל עולה כי לא הוצגה בפני וועדת הערר הוראה מנהלית שמכוחה מחויב הרופא המשטרתי להתערב בנוגע למהות הטיפול אשר ניתן לשוטר אשר מאושפז בבית חולים או ביחס לטיבו, אלא רק נוהג משטרתי שמכוחו רופאי המשטרה מבקרים שוטרים אשר מאושפזים בבתי חולים ומסייעים בידם ו/או בידי בני משפחותיהם בשעתם הקשה ותו לא (ראה גם : ג' טדסקי, "המנהג במשפטנו הנוהג והעתיד", משפטים (כרך ה), תשל"ג, עמ' 9 ; דר' דליה אבן, תחולת עיקרון התקדים המחייב על בתי דין, משפטים (כרך ח'), עמ' 250) שעה שחובה זו מוטלת על פי הוראות המשטרה על מפקדו הישיר של השוטר המאושפז.

אשר על כן, אין מקום לקבוע כי עצם הגעתו של הרופא לבית החולים מעידה על כך חריגה מטיפול שהינו חלק בלתי נפרד מתנאי השירות של המנוח ומכאן שכלל הטענות אשר נוגעות לתפקודו המקצועי של דר' קלם נדחות.

סוף דבר : לאחר בחינת הנחיות בית המשפט המחוזי, לא מצאנו לקבל את הערעור.

היינו, במקרים בהם קמה למדינה חסינות מפני תביעות, מחיל סעיף 7ב חסינות זו גם על מי שבגללו הייתה המדינה אחראית בנזיקין, כאשר בהגדרה זו נכלל על פי חוק הנכים גם כל מוסד רפואי אליו נשלח החייל על ידי הצבא לשם קבלת טפול רפואי בגין פגיעה במהלך השרות ועקב השרות, שכן על פי חוק הנכים, אחראית המדינה לפצות את הנפגע גם על נזק שניגרם לו בגין רשלנות המוסד הרפואי שטיפל בו. מאיסוף התעוד הרפואי בעיניינו של התובע עולה כי הוא הוכר באגף השקום של משרד הבטחון כסובל מהנכות בגינה הוגש כתב התביעה ובגינה אף קיבל מאגף השקום מענק חד פעמי בסך של 54,000 ₪.

...

מכאן הרי המדובר באותה עילת תביעה, ובשל יחוד העילה, דין טענת התובע בענין זה, להידחות.

לאור המפורט לעיל, אני קובעת כי אין לתובע עילת תביעה בנזיקין כנגד מדיטון.

סוף דבר אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעת 1, מחמת ייחוד העילה.