תביעת נזיקין בגין רשלנות ומצגי שווא של עיריית ירושלים

בית דין איזורי לעבודה בירושלים סע"ש 11223-05-18 20 נובמבר 2018 לפני: כב' השופטת יפה שטיין התובע יונתן לובל ע"י ב"כ: עו"ד ביניש איבצן הנתבע אליהו בוחבוט ע"י ב"כ: עו"ד שמואל קזס פסק דין

לטענת התובע, הנתבע אישר לו תנאי שכר מפליגים בחוסר סמכות לעשות כן, וכי בשל רשלנות זו נידרש על ידי הערייה להחזיר את הסכומים העודפים, ונגרמו לו נזקים שונים.

הנתבע הוא זה שהציג בפניו מצג שוא בקשר לתנאי העסקתו ורשלנותו היא שהביאה לחריגות השכר.

בעניינינו – מדובר בתביעה שעיקרה עילה נזיקית – בגין רשלנות הנתבע אשר פעל ע"פ הנטען תוך חריגה מסמכות (ועוגמת נפש הנובעת בשל החריגה מהסמכות).

...

לאור כל האמור ובהתאם לתקנה 45 (א)(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991 מתקבלת הבקשה לסילוק על הסף מחוסר סמכות עניינית.

סוף דבר: הבקשה לסילוק על הסף מחוסר סמכות עניינית מתקבלת.

כזכור, התובעות השתיתו תביעתן על עוולת הרשלנות, הקבועה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין – זאת בשל מצגי שוא רשלניים, נטענים ביחס למצבן המשפטי והתכנוני של החלקות, עובר לרכישת הזכויות בהן.

לשם ביסוסה של עוולה זו יש להוכיח שלושה יסודות מצטברים – חובת זהירות (מושגית וקונקרטית); התרשלות (הפרת חובת הזהירות) וקיומו של קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק שניגרם [ע"א 243/83 עריית ירושליים נ' גורדון, פ"ד מח(3) 45].

בהנתן כזאת, נפלא ממני הכיצד ניתן לחשב את הנזק שניגרם לתובעות בגין הסתמכותן על המצג הרשלני, עת נתון אחד במשוואה לא הוכח – קרי, שווייה של יתרת שטח החלקות לאחר גריעת שטח ההפקעה? בהיעדר תשתית ראייתית בדבר הפרישי השווי כאמור – אין מנוס מלקבוע כי הנזק שניגרם לתובעות בגין מצג השוא, הנו שוויים של השטחים שהופקעו מהמקרקעין (1995), אשר הפכו זה מכבר לקניינה של הערייה.

אני קובע, איפוא, כי המועד הקובע לשומת הנזק שניגרם לתובעות, בגין הסתמכותן על מצג השוא הרשלני לצורך רכישת המקרקעין על ידן, הנו יום הגשת התביעה המקורית – 29/10/07.

...

ההודעה לצד שלישי, כנגד צד ג'3 – נדחית בלא לעשות צו להוצאות.

בהעדר התגוננות, אני מחייב את צד ג'2 (הגברת מיירס) לשלם לנתבעת 3 (המודיעה) סך של 108,484 ₪, כשסכום זה נושא הצמדה וריבית מיום 29/10/07 ועד התשלום בפועל.

לאור התוצאה אליה הגעתי, ובהתחשב בסכום שנפסק ביחס לסכום שנתבע בכתב התביעה המתוקן – אני מחייב את הנתבעת 3, לשלם לתובעים, יחדיו, הוצאות ושכר טרחת עורך דינם, בסכום כולל של 25,000 ₪, כשסכום זה נושא ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

סכום הקרן לתשלום ליום 12.4.2010 עומד על סך של 225,419 ₪ וכשהוא משוערך הגשת התביעה מדובר בסכום של 252,535 ₪ שהשבתו מתבקשת בגדרי הליך זה. בכתב התביעה ביססו התובעים תביעתם על עילת מצג שוא רשלני, הפרת חובה חקוקה (אף שלא ציינו כנדרש בתקנה 74(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מהו החיקוק אשר הפרתו מהוה עילה לתביעה), וכן עשיית עושר ולא במשפט.

דיון הסתמכות על האישור השגוי על-פי ההלכה המושרשת "רשות מקומית, המרכזת במחלקה ממחלקותיה אינפורמאציה ייחודית בנושא תיכנון ובינוי ערים, אשר עובדיה נוהגים לספק מידע בנושאים האמורים לציבור פונים, והם עושים זאת אגב מילוי תפקידם הצבורי, הרי עובדי אותה הרשות, ומכוחם הרשות המקומית עצמה, חבים חובה שלא להתרשל באספקת המידע המבוקש ולספק מידע אמיתי ומהימן, מקום שההסתמכות על אותו מידע צפויה ומסתברת בנסיבות העניין." (ע"א 209/85 עריית קרית-אתא נ' אילנקו בע"מ, פ"ד מב(1) 190, 204 (10.1.1988); וראו גם: ע"א 1540/97 הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה חולון נ' אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ, פ"ד נז(3) 374 379-378 (7.4.2003); ע"א 2413/06 מגדלי כספי רג'ואן ובנין בע"מ נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה ירושלים, פיסקה ל"ה לפסק דינו של כבוד השופט א' רובינשטיין (10.11.2009)).

"אמת המידה, המגוננת על אינטרס ההסתמכות, מבטיחה השגת תכלית זו. חריגה מאמת-מידה זו תעמיד את הניזוק במצב טוב יותר בעקבות ביצוע העוולה מאשר היה בו אילמלא בוצעה. בכך, יהיה כדי להעשיר את הניזוק. תוצאה זו חורגת ממטרת דיני הנזיקין של פיצוי הקרבן. יש בה גם יסוד של ענישה של המעוול. בהעדר שיקולים מיוחדים, אין לכך מקום בדיני הנזיקין." (שם, בעמ' 83ב-ג).

בעיניין זלסקי הביא כבוד השופט (כתוארו אז) ת' אור את דבריו של כבוד השופט מ' בן-יאיר לעניין זה בע"א 324/82 עריית בני ברק נ' רוטברד, פ"ד מה(49 102, 122 (18.7.1991), ומפאת שהדברים יפים לענייננו אביאם אף אני כלשונם: "אין אנו בוחנים את חובתה של הרשות לפצות את הניזוק במטרה להביאו למצב ששקול לקיומה של ההבטחה שניתנה שלא כדין (הטבת נזק שמקורו בתחום אינטרס הציפייה). אנו בוחנים את חובתה לפצות על-מנת להשיב את מצבו לקדמותו, למצב שקדם להיגד הרשלני (הטבת נזק שמקורו בתחום אינטרס ההסתמכות)." ברם במקרים של מצג שוא רשלני הפסיקה הכירה לא רק בפיצויים בעבור הוצאות שהוצאו עקב מצג השוא (פצויי הסתמכות "קלסיים") אלא גם בפיצויי הסתמכות בגין "אבדן הזדמנויות אלטרנאטיביות". "דהיינו, הנפגע זכאי לפצוי על האפשרות החלופית שהוחמצה עקב הסתמכותו על המצג הרשלני. פיצויים אלה נובעים מעיקרון השבת המצב לקדמותו, ולפיכך הם באים בגדר 'פצויי הסתמכות'; אין הם 'פצויי קיום'." (ע"א 153/04 רובינוביץ נ' רוזנבוים, פיסקה ז(4) לפסק דינו של כבוד השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין (6.2.2006); ודוק, הגם שכבוד השופט רובינשטיין נותר בעיניין רובינוביץ בדעת מיעוט, לעניין האמור הייתה הסכמה גם של דעת הרוב, וראו: פיסקה 7 לפסק דינה של כבוד השופטת (כתוארה אז) מ' נאור; וראו גם: ע"א 4948/13 הרכבי נ' אבני (15.3.2015)).

...

קשה לקבל טענה זו לנוכח הניסוח הברור של הסכמת הצדדים ובפרט ההסכמה בגדרה על משיכת חוות דעת השמאים וכן תצהירו של הצד השלישי תוך ציון מפורש כי אלה אינם מהווים ראיות בהליך זה. בנסיבות אלה קיים גם קושי לאפשר לתובעים לחזור בהם מן ההסכמה המפורשת בדרך פרשנית כאמור בהינתן שלא ניתנה לנתבעת האפשרות לחקור את העדים הרלבנטיים בסוגיה זו. משכך טענת התובעים בסיכומיהם לפיה לא היו מוכרים את הדירה תמורת סך של 3,060,000 ₪ אילולא הייתה הנתבעת מאשרת בכתובים כי לא חל חיוב בהיטל השבחה נותרה נטולת בסיס ראייתי ומכאן דינה להידחות.

לאור כל האמור מסקנתי היא כי אף לוּ היו התובעים מסתמכים על האישור השגוי לא הוכח כי נגרם להם נזק שיש לפצותם בגינו.

סוף דבר התביעה נדחית.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 33096-07-14 בנברי לימיטד ואח' נ' תחנת מוניות"הפלמ"ח" בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת אפרת אייכנשטיין שמלה תובעת בנברי לימיטד ע"י ב"כ עו"ד צ. שטרסברג נתבעים 1.תחנת מוניות"הפלמ"ח" בע"מ (ניתן פסק דין)

לטענת בנברי הנתבע אחראי לנזקים הבאים, שנגרמו לה ישירות בשל רשלנותו והפרת חובת תום הלב, ובגינם עליו לפצותה: התשלומים ששילמה ביתר בעיסקה בסך 50,000 $ שעמדו לטענתה, בערכי מועד הגשת התביעה המתוקנת, על סך של 414,430 ₪ בערכי הגשת כתב התביעה.

ככל שהדבר נוגע לאובדן ריווחי דמי השכירות, טוען הנתבע כי בפסק הדין נקבע כי הוא חב בנזיקין, בגין מצג שוא רשלני ולא בעוולת התרמית, וחבות נזיקית מעין זו יכולה ליגרור, לכל היותר, חיוב בפיצויי הסתמכות בלבד, דהיינו השבת המצב לקדמותו, ואין לחייבו בגין ניזקי צפייה והפסדי רווחים שהם בגדר פצויי קיום, שאלו הפיצויים שלטענתו נתבעים ממנו, אף שהוא אינו ולא היה צד לחוזה בין בנברי למוניות הפלמ"ח. לבסוף טוען הנתבע כי בנברי העלתה טענות כבדות כנגד אלמוג במסגרת ההליך בראשיתו, בגדרן עמדה על כך כי לאלמוג אין זכויות בנכס, ולפיכך, היא מנועה כיום בשל השתק שפוטי לתבוע כספים אותם שילמה על פי הסכם עם אלמוג, אליו בחרה להגיע משיקוליה היא, בנגוד לטענותיה כפי שעלו נגדה עם הגשת ההליך במחוזי, והיה עליה לברר את הטענות ולא להגיע להסכם.

אוסיף, כי למעשה, ניתן להשקיף על רכיב זה כמו גם הרכיב של תשלום לעריית ירושלים, ככאלו שיש להפחית מן היתרה בסך 99,500$ שנותרה לתשלום, ובאופן זה יתוספו סכומים אלה לתוספת שנאלצה בנברי לשלם להשלמת הרכישה, אך התוצאה הכספית תהיה אותה תוצאה.

...

בהקשר זה, מקובלת עלי מסקנת כב' השופטת אילני בהליך המקביל כי החזקה לא נמסרה במועד קודם, אף שאין מדובר באותם צדדים.

אני ערה לכך שזכות הביטול עמדה לבנברי לבטל את ההסכם בהודעה מוקדמת של 18 חודש, ככל שדמי השכירות ישולמו כסדרם, וכי בנברי הודעה למוניות הפלמ"ח ביום 1.6.2008 כי היא משתמשת באופציית הביטול המאפשרת לה להודיע על ביטול ההסכם בהודעה מוקדמת של 18 חודש, אך מאחר ודמי השכירות לא שולמו, אני מקבלת את טענת בנברי כי הביטול נעשה בהמשך בהיעדר תשלום, עם הגשת התביעה לבית המשפט המחוזי ביום 12.8.2008.

סוף דבר הנתבע ישלם לבנברי את הסכומים הבאים: סך השווה ל-50,000$ בערכם השקלי ליום 27.3.2012, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 27.3.2012 ועד לתשלום בפועל בגין התוספת החוזית שנדרשה בנרי לשלם.

בע"א 2413/06 מגדלי כספי רג'ואן ובנין בע"מ נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה – ירושלים, פסקה מ' (10/11/2009), קבע כי: "במקרה בו הנפגע מעוניין בהמשך קיום החוזה, ובוחר שלא להפעיל את סעד הביטול, אין הדבר שולל ממנו את הזכות לתבוע פיצויים בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מן ההטעיה, אם בגין חוסר תום לב במשא ומתן, ואם מכוח עילת תביעה נזיקית" (ההדגשות שלי –ס"י).

(ראו בעיניין זה היתייחסות בית-המשפט העליון לשאלת האחריות מכוח דיני נזיקין בשל הצגת מצגים רשלניים בשלב הטרום חוזי גם ע"א 481/81 טבוליצקי נ' פרלמן, לח(4) 421 (1984)).

עילת התביעה בשל מצג שוא רשלני מקורה בעוולת הרשלנות ומחייבת קיומה של חובת זהירות, הקיימת בכל מקום בו מוסר המידע צריך היה לצפות שמקבל המידע יסמוך ויפעל לפיו (ראו ע"א 3862/04 עריית פתח תקוה נ' נקר (13/2/2008) (להלן: "עניין נקר"); ע"א 666/09 בנק דיסקונט נ' מעריב (19/7/2011) (להלן: "עניין מעריב"); ע"א 2413/06 מגדלי כספי רג'ואן ובניו נ' מנהל מקרקעי ישראל (10/11/2009)).

כפי שציין השופט ת' אור בע"א 5610/93 זלסקי נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה, ראשון לציון (7/4/1997): "בדומה לעקרון הכללי בדיני הנזיקין, אמת-המידה שאומצה לפצוי בגין מצג שוא רשלני מיתמקדת בפצוי הניזוק, באופן שהוא יועמד במקום שהיה בו אילמלא נעשה כלפיו מצג השוא הרשלני. אמת-מידה זו אינה מגנה על מלוא אינטרס הציפיות של הנפגע. היא אינה באה להעמיד אותו במקום שהיה בו לו היה המצג אמיתי. היא מיתמקדת בהגנה על אינטרס ההסתמכות" (שם, פסקה 7).

...

באשר לטענת הנתבעים כי התובעים לא הוכיחו זכאותם לפיצויי הסתמכות משלא הביאו כל ראיה לעניין התשלום שבוצע על ידם בתמורה לרכישת הזכויות במקרקעין, אומר כי דינה להידחות.

באשר לטענת התובעים לפיצויי בגין עוגמת נפש, דינה להידחות מן הטעם שהיא נטענה בעלמא.

לאור המקובץ, הנני קובע כי שווי הפגיעה בערך המגרש, בהתאם לחוות-דעת המומחה מטעם בית המשפט, עומד על סך 77,700 ₪.