תביעת נזיקין בגין רשלנות בטיפול פיזיותרפי

حَسَنَةٌ يَقُولُواْ هَذِهِ مِنْ عِندِ اللّهِ وَإِن تُصِبْهُمْ سَيِّئَةٌ يَقُولُواْ هَذِهِ مِنْ عِندِكَ قُلْ كُلٌ مِّنْ عِندِ اللّهِ فَمَالِ هَؤُلاء الْقَوْمِ لاَ يَكَادُونَ يَفْقَهُونَ حَدِيثًا" (הקוראן הקדוש, סורת אלנסא –"הנשים", פסוק 8(7 רקע וטענות הצדדים בפני תביעת נזיקין בעילת רשלנות רפואית.

לאחר מכן שוחרר התובע לביתו עם המלצה והפניה לטפול פיזיותראפיה וריפוי בעסוק.

לשם הטלתה של חבות בנזיקין בגין רשלנות רפואית כלפי מטופל, יש להוכיח קיומם של יסודות העוולה, לפי סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין: חובת זהירות מצד המזיק כלפי הניזוק, הפרתה של החובה ונזק הנוצר כתוצאה מההפרה האמורה.

רשלנות רפואית במשפט העברי ובמשפט המוסלמי כשערך חשוב בחברה דמוקרטית [חיי אדם ושלמות גופו] יוצר פרדיגמה בו מתנגשים מצד אחד, הצורך של העלאת רף דרישת הזהירות מצד רופאים והחמרה כלפיהם ומצד שני חשש מתופעת הרפואה המתגוננת שיכולה להגרם כתוצאה מהחמרה זו, כשנקודת האיזון "מיתנדנדת" בין פסיקה לפסיקה בצורה קזואיסטית, וכשברור שגם הקדמונים היתלבטו בדילמות מסוג זה, ראוי לבחון כיצד המשפט העברי והמשפט המוסלמי מתמודדים עם סוגיה עדינה זו. הנושא של הטלת אחריות בנזיקין על הרופא שגרם נזק לחולה במהלך הטיפול נדון רבות בספרות ההלכה.

...

)Dr. Puteri Nemie Jahn Kassim , Medical Negligence in Islamic Law, 20 Arab L.Q. 400 (2006) 405) סוף דבר לדידי, נהגו הנתבעות לפי הפרקטיקה הנהוגה המקובלת והוסבר לתובע בדבר סיכויי וסיכוני הניתוח.

ליבי ליבי עם התובע, אך לצערי לא כל נזק הינו בר פיצוי על ידי מאן דהוא - ומכאן ועד להטיל אחריות על רופא או מוסד רפואי בגין טיפוליו, המרחק הינו רב. בידי נותר רק לאחל לתובע הרבה בריאות ואריכות ימים אך סבורני כי עליי לדחות את תביעתו.

כיוון שכך גם ראיתי לנכון לפתוח את פסק הדין בדברי הנביא, בכדי לנסות לנחם את התובע ולהסביר ש"כולו מִן אללה" כפי שצויין בסורת אלנסא "הנשים", פסוק 78, לקוראן ובתרגום חופשי: "...אם יקרה להם טוב, יאמרו זה מאלוהים, ואם יאונה להם רע, יאמרו זה מטעם אחר. אמור להם הכל מאלוהים, למה אנשים האלה לא מבינים וקולטים הנאמר? " לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית.

התובעת השלימה סדרה של 14 טפולי פיזיותראפיה עם שיפור חלקי בלבד במצבה.

לטענתן, הן לא התרשלו ולא הפרו חובות חקוקות כלפי התובעת וככל שהתאונה אירעה בנסיבות המתוארות בכתב התביעה, היא אירעה כתוצאה מרשלנותה ופזיזותה של התובעת.

הלכה פסוקה בעיניין זה היא כי תחולת הכלל המעביר את נטל השיכנוע אל הנתבע, מותנית בהוכחת שלושה תנאים מצטברים: כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה יכולת לדעת מה היו הנסיבות אשר גרמו למקרה שהביא לידי הנזק; כי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו; נראה לבית המשפט, כי מסתבר יותר שארוע המקרה שגרם לנזק, נגרם בשל רשלנות הנתבע מאשר שהמקרה ארע בהעדר כל התרשלות מצדו.

על מנת שיסודות עוולת הרשלנות הקבועה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין יתמלאו, יש להוכיח קיומן של חובת זהירות מושגית וקונקרטית מצד המזיק כלפי הניזוק, הפרת החובה על ידי המזיק, ונזק שניגרם לניזוק כתוצאה מן ההפרה (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(3) 113, בעמ' 122 (1982)).

...

משכך קבעתי, יש לדחות את תביעת התובעת.

סוף דבר, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעות הוצאות משפט בסך של 1000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 3500 ₪.

לטענת התובע, התאונה אירעה בשל רשלנותה של הנתבעת והפרת חובות חקוקות, בכך שלא נתנה לו הדרכה לפני תחילת עבודתו ולא סיפקה לו אמצעי בטיחות שנועדו לשמור על שלומו וביטחונו בזמן עבודתו על הגג.

שאלת האחריות התובע מבסס את תביעתו בשאלת האחריות על שתי עוולות: האחת, עוולת הפרת חובה חקוקה בהתאם לסעיף 63 לפקודת הנזיקין, והשנייה, עוולת הרשלנות בהתאם לסעיפים 35, 36 ו- 41 לפקודת הנזיקין.

יחד עם זאת, המומחה מטעם הנתבעת אישר בחוות דעתו כי התובע טופל בבית החולים עקב שברים בחוליות הגב וכי עמוד השידרה קובע במחוך ייעודי למשך כשלושה חודשים ובהמשך טופל בטיפולי פיזיותראפיה.

...

יש לקחת בחשבון כי מדבור בפגיעה בשיעור של 20% ולכן אני סבור כי ניתן להסתפק בפסיקת הפסדים בראש נזק זה על דרך האומדנה הן לעבר והן לעתיד (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז, פד"י כ"ח (1) 277).

סוף דבר בשים לב לאמור לעיל יש לחייב את הנתבעות לשלם לתובע פיצויים כדלקמן: נזק לא ממוני .

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע סך של 328,920 ₪.

התביעה שלפני היא תביעה נזיקית שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים בגין רשלנות רפואית בטיפול שניתן לתובע ע"י שתי נתבעות בהיותו קטין לאחר פציעה בכף ידו הימנית.

לאחר אישפוז של 3 שבועות שוחרר ביום 15.10.12 עם המלצות טיפוליות כמו פיזיותראפיה ורפוי בעסוק.

...

אני סבורה כי יש לקבל את טענות התובע באשר לבסיס שכר לנוכח גילו של התובע, אולם בהתחשב בעיסוקיו בעבר הקרוב, הפוטנציאל התעסוקתי כמתואר על ידו, וההשפעה התפקודית כתוצאה מהנכות בזיקה לאשמה של הנתבעת, אני מוצאת כי יש לפסוק לו פיצוי גלובאלי לראש נזק זה בסך של 500,000 ₪.

המסקנה היא אפוא שמכלל הנזק בסך של 670,000 ₪ יש לפסוק לתובע פיצוי על פי אחריות הנתבעת (בשיעור 20%) ובניכוי אשם תורם (30%).

לסיכום לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובע סך של 93,800 ₪ בצירוף הוצאות בגין אגרה וחו"ד מומחה וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 22,000 ₪.

מונחת לפניי תביעה נזיקית בגין רשלנות רפואית נטענת בבצוע ניתוח פיסטולוטומיה (FISTULOTOMY), ובניהול רשומה רפואית.

כמו כן קבע פרופ' קראוס כי ההפרעה בשליטה בסוגרים נמשכת עד עתה ואינה מגיבה לטיפולי פיזיותראפיה שמרניים.

...

לכן החלטתי לפצות את התובע בגין הפסדיו לעבר על דרך האומדנא – בסכום מתון של 20,000 ₪.

בנסיבות המקרה לא שוכנעתי כי התובע נעזר בבני משפחתו בסיעוד או בביצוע פעולות בסיסיות, שכן הוא העיד לפניי כי הוא מתלבש ומתרחץ לבד, ונועל את נעליו לבד – אם כי לפעמים במהלך ביצוע אותן פעולות הוא פולט גזים ולא נעים לו, כך שכל הפעולות הבסיסיות הנ"ל מבצע התובע באופן עצמאי ומלבד ההגבלה שהוא לא סוחב דברים או לא מרים דברים כבדים בשל החשש האמור לפליטת גזים, התובע לא הצביע על עזרה ספציפית של בני משפחתו, גם לא ביחס לקניות שאשתו נהגה לעשות בלא קשר לניתוח [ראו עמ' 30 לפרוטוקול, שורות 25-34; וכן עמ' 30 שורות 1-8].

לסיכום חלק זה, עולה כי הפיצוי לו זכאי התובע בעקבות נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה הינו כדלקמן: · הפסדי שכר לעבר 20,000 ₪ · הפסדי שכר לעתיד 16,500 ₪ · הפסדי פנסיה 4,380 ₪ · הוצאות רפואיות ונסיעות 20,000 ₪ · עזרת צד ג' 20,000 ₪ · כאב וסבל 200,000 ₪ --------------------------------------------------- סה"כ : 280,880 ₪ סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הריני מקבלת את התביעה.