בנוסף, הסמיכות המתוארת גורמת למטרדי רעש, שכן רעש בוקע מתוך הדירות המצויות בסמיכות בבניין הסמוך, ורעשי המזגנים המותקנים על הקיר המצוי מול קיר הבניין בו מצוייה דירת המשיבים מוסיפים אף הם רעשים.
לצורך בחינת הקשר הסיבתי בין הפגיעה לנזק, נעשית איבחנה בין נזק עקיף לבין נזק ישיר, ובאשר לנזק העקיף נקבע בסעיף 31 לפסה"ד:
"...פגיעה עקיפה היא פגיעה שהקשר הסיבתי בינה לבין הנזק לערך המקרקעין רחוק יותר. מקרה טיפוסי הוא כאשר תכנית מוחלת על מקרקעין סמוכים, ומאפשרת חסימת נוף, אויר או אור, או גורמת לרעש ולמטרדים נוספים (נמדר, עמוד 207; עניין ברעלי, עמוד 474). הפסיקה הכירה בכך שככלל קמה חובת פיצוי גם בגין פגיעה עקיפה במקרקעין (ראו עניין טויטו, פסקות 14-19 והאסמכתאות הרבות שצוינו שם); יחד עם זאת נקבע כי ככל שהקשר בין התכנית ובין הפגיעה הוא עקיף יותר, כך תפחת ההצדקה לתשלום פיצויים מכוח הסעיף..."
ההסדר הקבוע בסעיף 197 לחוק התיכנון ובניה מחייב, ואין לפנות לדרך חלופית- בהליך אזרחי (סעיף 36 לפסק הדין):
"...שעה שקבע המחוקק הסדר ספציפי המסדיר כיצד ניתן לקבל פיצוי בשל פגיעה על-ידי תכנית, שוב לא ניתן לפנות לאפיק האזרחי הרגיל לצורך קבלת אותו פיצוי. לפיכך, אין לראובן זכות לבחור אם לתבוע את הועדה המקומית בהליך נזיקי רגיל או בהליך על-פי סעיף 197; הוא חייב לילך בדרך השנייה, זו שהמחוקק התוה באופן ספציפי, תוך עריכת איזונים הנוגעים לנסיבות המיוחדות המאפיינות פיצוי מעין זה. דיני התיכנון והבנייה מסדירים במספר רב של הקשרים את האופן שבו יש לתקוף את החלטות רשויות התיכנון ולהשיג עליהן, תוך עריכת איזונים שונים בין האינטרסים של הפרט מזה ושל הצרכים התכנוניים מזה. לא ניתן לעקוף
לשאלה האם ניתן לתבוע נזקים שלא ניתן לתבעם במסגרת סעיף 197 לחוק התיכנון והבניה השיב בית המשפט במסגרת פסק הדין (סעיף 45 לפסה"ד):
"הובהר עד כה שניתן לתבוע פיצוי בגין ניזקי התכנית גם על נזקים עקיפים, המשקפים במצבים רבים את המטרדים שעתידים להתרחש עם ממושה של התכנית. מכאן עולה השאלה אם ניתן לתבוע נזקים אלו במסגרת תביעה נזיקית על יסוד דיני המטרדים, במצבים שאינם 'מכוסים' על-ידי סעיף 197. לגישתי, התשובה העקרונית לשאלה זו היא בשלילה."
ובסיפא לסעיף 50 הוסף:
"...לפיכך, ככל שמדובר במטרד הנובע במישרין מן התכנית (כגון רעש הנובע מתכנית המאשרת סלילת כביש או הקמת מיפעל, וזאת כאשר התכנית מפורטת דיה וניתן להסיק ממנה כבר בעת אישורה כי תיגרום למטרדים אלו), לא ניתן לתבוע תביעת נזיקין בגין הנזקים בעטיו של המיטרד בפועל לאדם המשתמש בנכס הניזוק."
ולסיכום נקודה זו קובע בית המשפט במסגרת סעיף 65 לפסה"ד:
"..מן הדיון לעיל עולה כי נזק שניתן לתבעו במסגרת סעיף 197, לא ניתן לתבעו במסגרת הליך נזיקי בחלוף תקופת ההתיישנות; וכן כי נזק שסעיף 197 לא מעניק פיצוי בגינו, לא ניתן לתבעו בהתבסס על עוולת המיטרד, ככל שמדובר במטרד הנובע במישרין מן התוכנית, אלא אם כן התובע כלל אינו זכאי לבוא בשערי הסעיף. לעומת זאת, ניתן לתבוע בתביעה נזיקית פיצוי עבור נזק שסעיף 197 אינו מעניק פיצוי בגינו, אם העוולה הנזיקית אינה עוולה קניינית, אלא מבוססת על היתנהגות מעוולת של המזיק, כגון רשלנות או הפרת חובה חקוקה. אמנם, ככל שמדובר ברשלנות במסגרת הליך התיכנון, הכלל הוא כי יש להעלות טענות על כך במסגרת הליך ההיתנגדות, ורק במצבים חריגים תותר העלאת טענה ממין זה במסגרת הליך נזיקי מאוחר."
בעיניין זה יוער, כי במסגרת חוות דעתו, הפנה המוחה מטעם התובע לפסיקה קודמת לפסק הדין בעיניין רות קטן, פסיקה אשר אינה רלוואנטית עוד.
...
המבקשת טענה בבקשתה, כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית, שכן היה על המשיבים להגיש תביעה במסלול הקבוע בסעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה").
והחריג לכלל בסיפא לסעיף 39 לפסה"ד:
"לסיכום, אפוא, יֵאמר כי הכלל הוא שמי שיכול היה לתבוע פיצוי במסגרת סעיף 197 ולא עשה כן, הריהו מנוּע מלתבוע אותו פיצוי בתביעה נזיקית; ואולם, בנסיבות המתאימות, כאשר הניזוק מראה כי מחדלוֹ מלתבוע במסגרת סעיף 197 נובע מן העוולה הנזיקית הנטענת, יהא זה מוצדק להורות על הארכת מועד ההתיישנות, כמובן בכפוף למכלול נסיבות העניין." (הדגשות לא במקור).
לשאלה האם ניתן לתבוע נזקים שלא ניתן לתבעם במסגרת סעיף 197 לחוק התכנון והבניה השיב בית המשפט במסגרת פסק הדין (סעיף 45 לפסה"ד):
"הובהר עד כה שניתן לתבוע פיצוי בגין נזקי התכנית גם על נזקים עקיפים, המשקפים במצבים רבים את המטרדים שעתידים להתרחש עם מימושה של התכנית. מכאן עולה השאלה אם ניתן לתבוע נזקים אלו במסגרת תביעה נזיקית על יסוד דיני המטרדים, במצבים שאינם 'מכוסים' על-ידי סעיף 197. לגישתי, התשובה העקרונית לשאלה זו היא בשלילה."
ובסיפא לסעיף 50 הוסף:
"...לפיכך, ככל שמדובר במטרד הנובע במישרין מן התכנית (כגון רעש הנובע מתכנית המאשרת סלילת כביש או הקמת מפעל, וזאת כאשר התכנית מפורטת דיה וניתן להסיק ממנה כבר בעת אישורה כי תגרום למטרדים אלו), לא ניתן לתבוע תביעת נזיקין בגין הנזקים בעטיו של המטרד בפועל לאדם המשתמש בנכס הניזוק."
ולסיכום נקודה זו קובע בית המשפט במסגרת סעיף 65 לפסה"ד:
"..מן הדיון לעיל עולה כי נזק שניתן לתבעו במסגרת סעיף 197, לא ניתן לתבעו במסגרת הליך נזיקי בחלוף תקופת ההתיישנות; וכן כי נזק שסעיף 197 לא מעניק פיצוי בגינו, לא ניתן לתבעו בהתבסס על עוולת המטרד, ככל שמדובר במטרד הנובע במישרין מן התוכנית, אלא אם כן התובע כלל אינו זכאי לבוא בשערי הסעיף. לעומת זאת, ניתן לתבוע בתביעה נזיקית פיצוי עבור נזק שסעיף 197 אינו מעניק פיצוי בגינו, אם העוולה הנזיקית אינה עוולה קניינית, אלא מבוססת על התנהגות מעוולת של המזיק, כגון רשלנות או הפרת חובה חקוקה. אמנם, ככל שמדובר ברשלנות במסגרת הליך התכנון, הכלל הוא כי יש להעלות טענות על כך במסגרת הליך ההתנגדות, ורק במצבים חריגים תותר העלאת טענה ממין זה במסגרת הליך נזיקי מאוחר."
בעניין זה יוער, כי במסגרת חוות דעתו, הפנה המוחה מטעם התובע לפסיקה קודמת לפסק הדין בעניין רות קטן, פסיקה אשר אינה רלוונטית עוד.
סוף דבר:
לאור האמור לעיל, הנני מורה על סילוקה של התביעה על הסף, וחיובם של המשיבים בהוצאות בסך של 2,500 ₪ אשר ישולמו לידי המבקשת באמצעות בא כוחה בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
