תביעת נזיקין בגין קריסת רצפה באתר בניה

מלבד הסכנה הבטיחותית הנגרמת מכך, השיפועים בתוך הדירות כל כך קצוניים ומשמעותיים שחפצים המונחים על הריצפה כגון: עגלת תנוק, בקבוקי שתיה וכדומה מתגלגלים למקום הנמוך בדירה.

בכתב התביעה נטען לגבי הנתבעים כדלקמן: הנתבעות 1 ו- 2 – חברת י. שושן בניה ויזמות בע"מ וחברת אל. ג'י גליל בע"מ, הן החברות שיזמו את הפרויקט, שיווקו ומכרו את הדירות לתובעים, ונקראו יחד בהסכם המכר "המוכרות". הנתבעת 2 הייתה בעלת היתר הבניה ונרשמה בהיתר כבעלת הזכויות בנכס.

הנתבעת 3 – חברת ח'אלד אבראהם חברה לבניין בע"מ, היא החברה שביצעה את עבודות הבניה בפועל באתר.

נטען כי התובעים "לא העלו על דעתם כי מיטב השקעותיהם, מיטב רכושם ירד לטמיון בשל רשלנות נזיקית של הנתבעים כולם יחד וכל אחד לחוד". התובעים הוסיפו וטענו, כי עלות דמי השכירות המבוקשים כעת נאמדת בסכום של כ- 1,050,000 ₪ לשנה לכלל התובעים (כ- 42,000 ₪ למשפחה), וביחס לסכום התביעה העומד על סך כ- 40,000,000 ש"ח, אף אם תימשך התביעה עשרים שנים, לא ייגרם לנתבעים נזק כלשהוא מקבלת הבקשה, שכן הסכום הסופי שייפסק להם יעלה על דמי השכירות שהם ישלמו עד סיום ההליך.

בנסיבות אלה הטלת חיוב כספי על הנתבע מס' 4 כבר בשלב זה ובטרם הובררה חבותו תיגרום לקריסתו מבחינה כלכלית ולנזק בלתי הפיך.

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

הנני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים 1, 7 ו- 8 הוצאות הבקשה בסכום של 4,000 ₪ וסכום זהה לכל אחת מקבוצת הנתבעים שלהלן: הנתבע מס' 4, לקבוצת הנתבעים 2, 9 ו- 10 ולקבוצת הנתבעות 5 ו- 6.

נטען כי התביעה מוגשת לנוכח הדרדרות שחלה וסדקים נוספים שנפערו בבית ובמגרש, וזאת ככל הנראה בעקבות הגשמים הרבים שירדו, ואשר החלישו עוד יותר את המדרון והקיר ואשר עלולים אף לגרום לקריסה של מפלס המיגרש.

חווה"ד של מהנדס ביניין משה מלכה (להלן: מלכה) מיום 4.6.17: לפי חוות הדעת, שניתנה לאחר קבלת חוות דעתו של דוד וחוות דעת הצדדים, וביקור באתר בינואר 2017, אוששה הטענה כי ביצוע החציבה במדרון הדרומי בוצע בנגוד לתכנית הבצוע של המהנדס ראובן חזי מצוות התיכנון של החברה המפקחת על הפרוייקט, שצורפה לדו"ח של פורמנסקי כנספח א', והיא בגדר חריגת בניה וסטיה מהיתר.

נטען כי ניתן לסבור כי מדובר בתביעה נזיקית במהותה אולם בחר התובע לבקש לפצל הליכים ולתבוע סעד הצהרתי בלבד, זאת על אף שכבר בסוף שנת 2014 ידע להעלות את טענותיו הכספיות ואף הזמין שמאי למתן חוות דעת על נזקיו.

דוגמה להתייחסות מגמתית של מומחי הנתבעות ניתן לראות בהתייחסותם לבניה של התובעים של ריצפת מרפסת, הנשענת בקצה הדרומי על גבי קיר התמך, כשהם מאדירים את העומס הנגרם בשל בניה זו על הקיר (לדוגמא במכתביהם נספח 35 שנכתבו לבקשת הנתבעות בתגובה לבקשה לצוו מניעה זמני), בעוד שמומחה בית המשפט קבע כי אין מדובר בעומס משמעותי כלל.

...

נטען כי גם דין סעדים חדשים אלו להידחות.

נטען כי גם לו יסבור בית המשפט כי חוות דעת מומחי בית המשפט תומכות בעמדת התובעים, הרי גם במקרה זה נוכח העמדות המקצועיות של אשל ושל מהנדס המועצה, ובהצטרף אל חזקת חוקיות ותקינות המינהל, הרי למצער כפות המאזניים מעוינות, ומשכך דין התביעה להידחות.

לפיכך אני קובעת כי חציבת המדרון בתלילות וללא דיפון מהווה עוולת הסרת תמיכה ממקרקעין ביחס למגרש, לפי סעיף 48 א לפקודת הנזיקין.

במסגרת עבודתו כאמור, ביום 3.5.2016, התובע עסק בתיקוני שפכטל בתיקרה שגובהה כ- 2.50 מ', בבית פרטי ברח' הסתוונית 3 בנהריה (להלן – אתר הבניה או האתר), כשלצורך ביצועה סיפק לו הנתבע סולם מעץ שיש לו שני זרועות המייצבים אותו, בן ארבעה שלבים וגובהו 1.5 מ' (להלן – הסולם).

התובע טען כי הסולם קרס מחמת היותו ישן, רעוע ומסוכן וכי לפני התאונה הוא התריע מספר פעמים על כך בפני הנתבע, אך לשוא.

הנתבע הגיש את המוצגים הבאים: שאלון שהופנה מטעמו לתובע ותצהיר תשובות התובע (מוצגים נ/1 ו- נ/2); תעוד רפואי עבור התובע (מוצג נ/3); תמונות הסולם והאתר (מוצג נ/4); תעודות רפואיות לנפגע עבודה (מוצגים נ/5 ו- נ/6); הפניית התובע לפיזיותרפיה (מוצג נ/7); טופס תביעה לקביעת דרגת נכות (מוצג נ/8); תצהיר של הנתבע (מוצג נ/9) ותצהיר של מר אילן שטרית (מוצג נ/10).

דיון והכרעה על יסוד העדויות שהובאו לפניי ולאור התרשמותי הישירה מהעדים, שוכנעתי כי התובע הצליח להוכיח את הממצאים העובדתיים הבאים: · בעת התאונה התובע עבד בתיקוני שפכטל בתיקרה שגובהה כ- 2.5 מ'; גובהו של התובע 1.70 עד 1.80 מ'; גובה הסולם 1.5 מ'; התובע עמד על השלב השלישי בסולם, היינו בגובה כ- 1.1 מ' מהריצפה; · הסולם שימש כמשטח עמידה לבצוע העבודה בתיקרה, כשהתובע היה מניע את גופו מצד לצד בזוית 45 מעלות ומשתמש בשתי ידיו; · תוך כדי ביצוע העבודה, אירעה תזוזה פתאומית של הסולם והתובע איבד את שיווי משקלו ונפל (ראו: סעיפים 6-7 בכתב התביעה).

יתרה מכך, לאור העובדה כי ענייננו בתביעה לפי פקודת הנזיקין, דומה כי ניתן להעריך את הפצוי הראוי בגין כאב וסבל מבלי להדרש להכרעה מדויקת בשאלת שיעור הנכות הרפואית (נזכיר, הפער הוא בין 24% ל- 20%).

...

סבורני כי הטענה לא הוכחה כדבעי.

מחומר הראיות עולה כי התובע נסע פעמים רבות לטיפולים, כך שסבורני כי חרף היעדרן של קבלות, ניתן להעריך את שווי ההוצאות.

לסיכום אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע פיצויים בסך של 88,700 ₪ בצירוף 23.4% בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של 720 ₪ (הסכום המשוערך להיום בגין אגרת פתיחה).

לטענתו, נפגע בתאונת עבודה שארעה ביום 20.6.12 (להלן: "התאונה") במהלך ותוך כדי עבודתו אצל הנתבע 1 (להלן: "הנתבע" או "המעביד"), באתר עבודה הנמצא בנהריה והשייך לנתבעת 3 (להלן: "אתר העבודה"), שהייתה הקבלן הראשי של אתר הבניה, במועד הרלוואנטי.

לחלופין טוען התובע 2, כי הלית ביצעה כלפי התובע עוולה של הפרת חובה חקוקה בהתאם לסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ועוולת הרשלנות בהתאם לסעיפים 35, 36 לפקודה.

התובע 2 מפנה בעיניין זה לסעיף 18 לכתב התביעה ולפקודת הבטיחות בעבודה, תקנות הבטיחות בעבודה וחוק התיכנון והבנייה.

" כמו כן, לשאלת בית המשפט השיב התובע כך: "למה בשום מקום לא קראנו שנפלת מפיגום שקרס ואני משיב שאני כל הזמן סיפרתי להם שנפלתי מחדר המדריגות. הסברתי להם בדיוק מה קרה." (שורות 16-17 לפרוטוקול הדיון מיום 6.2.19).

למעלה מן הצורך יש לציין, כי הנתבע העיד בבית המשפט, כי עובר למועד קרות הארוע, הוא פירק את הפיגומים, כך שאלה היו על הריצפה.

...

מכל האמור לעיל, לא השתכנעתי, כי יש ממש באמור בטופס באופן שמוכיח או מחזק את טענות התובע לפיהן נפל מפיגום.

בנסיבות אלה, נוכח כל האמור לעיל, ברי כי גרסת התובע לעניין נסיבות קרות האירוע לא הוכחה, ומוחלט אפוא לדחות את התביעה.

אני מורה לנתבעים, להעביר לעיון בית המשפט שומה של הוצאות תוך 15 יום והתובעים יגיבו על השומה תוך 15 יום לאחר מכן.

לדבריו, הוא "עבד על פיגום בגובה של כ 3 מ' ותוך כדי ביצוע נקוי קיר משאריות הברזל, קרס חלק מהפיגום והתובע נפל מגובה של כ 3 מ'" (סעיף 6 בכתב התביעה).

שכן, מנהל העבודה בעדותו לפניי היתייחס לפרט זה עת תיאר מה מסר לכוחות ההצלה והמשטרה שהגיעו למקום זמן קצר לאחר שהבחין בתובע שכוב על הריצפה: ביחס למישטרה, הוא העיד: "אני אמרתי למישטרה שהוא נפל. אמרו לי מאיפה נפל? לקחתי אותם למקום, אמרתי להם הוא טוען שהוא נפל מפה, מלמעלה וקרס, והפיגום קרס והינה הפיגום, לא קרס פיגום, לא קרס פיגום לא קרס כלום. הוא אמר וואלה אתה צודק, השוטר" (ש' 16-13, ע' 39).

בחוות הדעת שצרפה הנתבעת (של ד"ר לבני), נרשם בין היתר: "מר..., בן 33, פועל ביניין. נפגע בתאונת עבודה ביום 8.2.18. נפל מגובה של כשלושה מטרים ונחבל בקרסול ימין ובגב תחתון...". בחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט נרשם בין היתר: "ביום 8.2.18 נפל התובע בעת עבודתו כפועל ביניין...". לגירסת התובע קיימים חיזוקים ממספר כיוונים: ראשית: לפי הדו"ח הרפואי של מד"א אשר הגיע לאתר ופּינה את התובע, נרשם: "הגענו לחולה באתר בניה שוכב על קרש ניראה כאוב. לדברי מנהל עבודה נפל מגובה כ 3 מטר על אבנים...". מדובר ברשום סמוך לאחר היתרחשות התאונה על סמך דברים שמסר מנהל העבודה באוזני עורך המסמך.

על-יסוד האמור, נקבע בזאת כי הנתבעת חבה בנזיקין בגין התאונה.

...

לאחר ששמעתי את עדות מנהל העבודה לפניי, אשר העיד כי כך שמע את הדברים מפי התובע, לא מצאתי בעדותו כדי לסתור רישום זה, ולכן לא מצאתי לפקפק באמינות רישום ראשוני זה. שנית: לפי סיכום רפואי של בית החולים אלמקאסד בירושלים מיום 8.2.2018, בפתח הסיכום תואר: "FD from 3 m height, fell on hard ground". גם במסמך זה התלונות היו כאבים בקרסול ימין ובגב תחתון.

אין בידי לקבל טיעון זה של הנתבעת, משני טעמים: ראשית: הנתבעת חתומה על שני מסמכים לטובת התובע בנדון, הראשון מיום 8.2.2018 והשני (שבו הוספה ההערה לעיל בכתב יד) הוא מיום 12.6.2018.

סיכום לאור האמור, התביעה מתקבלת.