תביעת נזיקין בגין קריסת מגבה במוסך

הוא תובע את הנתבעות משום שהנתבעת פעלה "ברשלנות רבתי תוך חריגה מסטאנדארט סביר של היתנהגות ומקצועיות, ותוך הפגנת זילזול וחוסר יחס ראוי ללקוחותיה ולקוחות חברות הביטוח ותוך הפרת חובותיה על פי דיני החוזים והנזיקין כאחת". התובע טוען גם כי נעלמו מן הרכב 80 ₪ שהיו שם, שאת העלמותם הוא מייחס לנהג הגרר, אך בהעדר כל ראיה לטענה זו, לא אדון בה כלל.

לטענתן, אין זה מאשמתן "כי ברכבו של התובע נתגלתה תקלה שהצריכה את גרירתו למוסך וכי בשל היותו שומר שבת נאלץ לעזוב את רכבו והגרירה הסתיימה ביום א". דיון בדיון שהתקיים ביום 29.1.17 נשמעו עדויות התובע, עד מטעמו מר יוני רייכנברג ועד הנתבעת מר אבו קעוד אחמד, שהוא טכנאי השרות שהגיע לרכב ביום 10.7.16 על מנת לנסות ולאפשר לתובע להסיע את רכבו ישירות למוסך.

הכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, שמעתי את עדויותיהם ואת עדיהם, עיינתי במסמכים שהוגשו והאזנתי להקלטות שצרף התובע, אני מוצאת כי יש לדחות את התביעה, באשר טענותיו של התובע בכתב התביעה אינן מגובות בראיות שהוא עצמו הגיש לתיק בית המשפט וכפי שיפורט להלן.

...

הכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, שמעתי את עדויותיהם ואת עדיהם, עיינתי במסמכים שהוגשו והאזנתי להקלטות שצירף התובע, אני מוצאת כי יש לדחות את התביעה, באשר טענותיו של התובע בכתב התביעה אינן מגובות בראיות שהוא עצמו הגיש לתיק בית המשפט וכפי שיפורט להלן.

עולה כי תביעתו של התובע נדחית ככל שהיא מסתמכת על דיני החוזים.

אני דוחה את תביעתו הנזיקית של התובע, הן מאחר שקבעתי כי לא הוכח שהנתבעת פעלה בהתרשלות או זלזול והן משום שהתובע לא נקט ולו צעד כדי להוכיח את חובותיהן של הנתבעות על פי דיני הנזיקין והפרתן של חובות אלה.

סוף דבר התביעה נדחית על כל חלקיה.

התובעת הגישה תביעה לפי פקודת הנזיקין, זו התביעה שלפניי.

על פי העדויות ביחס לשטח חניית מכונית היוקרה- שגובו גם בתמונות – מדובר במיגרש כורכר שחלקו מידרון משופע, עם אבני חצץ עליו.

כך גם עלו מספר נקודות שאינן זהות לעדותה של הגב' תובל, נציגת רכב הנגב, כך למשל הגב' תובל העידה שהלכה עם הבן התובעת ובעלה לכיוון המכונית בעוד שאלו כולם העידו, מבלי ששמעו זה את עדותו של זה, כי היא הגיעה למקום עם המכונית ממקום אחר (כשהתברר לאחר מכן מעדות מנכ"ל רכב הנגב- שיש במקום מוסך ומכון שטיפת הרכב).

...

לאחר שמיעת עדויות הצדדים והמומחים מטעמם (מומחי הבטיחות) ולאחר שבחנתי את התמונות של המגרש כפי שהוגשו לעיוני, שוכנעתי כי מגרש משופע (כפי המופיע בתמונות), עם אבני כורכר וחצץ, שאינם מהודקים לכדי מצע אחיד, אינו המקום למסירת מכוניות ולהזמנת קהל רוכשים, ויכול להוות סכנה לנפילה.

סיכומו של דבר: נחה דעתי כי התובעת הלכה ללא תשומת לב מספקת ובכך תרמה תרומה לקרות האירוע.

הנתבעות תשלמנה לתובעת, יחד ולחוד, סך של 85,218 ₪, בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחת עורך- דין בשיעור של 20% בצירוף מע"מ כדין והוצאות משפט בסכום של 5,000 ₪.

לפני היתנגדות לבצוע 13 שיקים על סך 16,666 ₪ כל אחד שנמסרו לתובע מכוח הסכם מיום 8.1.19 בינו לבין הנתבע לרכישת מניות "מוסך מרץ בת ים (1996) בע"מ" [להלן ובהתאמה "ההסכם" ו- "החברה"] על ידי הנתבע.

בנוסף, נטען על ידי הנתבע כי לאחר רכישת המניות וכניסתו לחברה התברר לו כי הוצגו לו על ידי התובע מצגים כוזבים, ובשל כך הגיש כנגדו תביעה נזיקית המתבררת בבית משפט המחוזי בתל-אביב, וכן הוגשה על ידו בקשה למתן צו פירוק לחברה.

למשל, כאשר הנתבע בהיחקרו בעצמו משמיט את היסוד לעובדות שהוא טוען להן [ראו ע"א 241/61 מנהיים ואח' נ' ניקולסבורג, פ"ד ט"ו 2425], או כאשר ההנחה העובדתית קורסת אל מול חומר הראיות כולו, כפי שהובא לפני בית המשפט, וזאת שעה שבחינתו של החומר אינה מצריכה כניסה לשיקולי מהימנות, ועת בית המשפט אינו נידרש להכריע בין גרסאות נוגדות, אלא עניין לו בגירסה אחת, המופרכת מעצמה, כאשר זהו הכלל - טענת הגנה שבתצהיר, המתבדית מניה וביה, אינה עילה למתן רשות להיתגונן [ע"א 469-87 בורלא נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ פ"ד מג(3) 113 (1989)], וכן לא ייתן בית המשפט רשות להיתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה מהבחינה המשפטית [ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721 (1988)].

...

מזיגה למקווה האמור לעיל הן של קביעות בית המשפט העליון מימים ימימה לפיה לשם הטלת ההתחייבויות של מסב על חותם בהתאם לסעיף 56 לפקודת השטרות, וזאת אף כלפי צד קרוב לשטר, די בכך שחתימתו של הלה מופיעה על השטר ואינו יודע בתור מה חתם ושהשטר שלם ותקין על פי מראהו, ואף יש ומשתיקים את הטענה שחתימה הנחזית כהיסב - לא לשם הסבה נחתמה, והן של האבחנה בין ערב למסב ולפיה הגנה שקיימת למושך השטר כלפי נושה, אין בה כדי להועיל למסב שהוא בגדר משפה [ראו ע"א 330-60 אטלס שירות נסיעות בע"מ נ' היטרמן ואח', פ"ד, טו, 793 (1961), ע"א 143-64 טננהויז נ' זילברשטיין, פ"ד יח(4) 450 (1964), ע"א 592-65 אברהם שלי נ' יונה בוכבזא, ו-2 אח', פ"ד כ(2) 608 (1966), רע"א 2209-19 ‏ ‏ נאור נ' ספירל זכוכית בע"מ (2019), שלום לרנר דיני שטרות 270-265 (מהדורה שנייה, 2007), יואל זוסמן דיני שטרות 211 (מהדורה שישית, 1983)], מנביעה את המסקנה כי אף לשיטת בית הלל – אין הגנת הנתבע יוצאת מאזור הדמדומים שבין הגנה קלושה וסתומה ובין הגנת בדים גרידא [וראו עניין דומה בו אישר בית המשפט העליון דחיית התנגדות על הסף תוך שימוש כבר בשלב זה באזמל של פרשנות השטר – ע"א 532-65‏ ‏ אלכסנדר גורוחובסקי נ' משה פוקס, ו-3 אח'‏, פ''ד כ(3) 164 [1966].

במכלול האמור לעיל חסד אני עושה עם עם הנתבע כשאני מורה כי תינתן לו רשות להתגונן כפוף להפקדת מלוא סכום השיקים בקופת בית המשפט עד ליום 7.10.21.

הקיר קרס בעקבות מכלול הנתונים כאמור, בהצטרף בלאי הדרגתי ומתמשך שהתרחש במשך שנים רבות.

התביעה לא גובתה בשום אסמכתא לשם ביסוסה.

אין יסוד לטענת התובעת כי המשכירים המחו לה את זכויות התביעה שכן עפ"י סעיף 22 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] אין המחאת זכות בנזיקין.

עסקינן בנכס מבוטח המהוה מוסך בשטח של קרוב ל-500 מ"ר. ניתן לכאורה להסיק כי גם אם היתה התובעת מודעת לסייגים שבפוליסה, לא היה בכך כדי לשנות דבר ביחס לקיר הספציפי מושא התביעה, שקרס, ומכל מקוום התובעת לא טוענת אחרת.

...

כתב תביעה, המוגש כשהוא נטול כל אסמכתא בתמיכה לו, דינו להידחות ולו מטעם זה. לא זו בלבד שהגשת התביעה כשהיא נטולת אסמכתאות יוצרת קושי ראייתי לתובעת להוכיח את התביעה, אלא שהימנעות התובעת מצירוף האסמכתאות אף פועלת לרעתה של התובעת בנסיבות כאן.

לאור האמור – התביעה נדחית.

התובעת תשלם הוצאות בסך 4,500 ₪ לכל אחת מהנתבעות.

לפניי בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה על ידי גב' בלה אוריאן עמר (להלן: "המבקשת") כנגד קרסו מוטורס בע"מ ו-Nissan Motor Co. ltd.

כלי הרכב מסוג טידה נימסרו לכל הפחות שבע שנים לפני הגשת בקשת האישור וחלקם נימסרו 12 שנים לפני כן. בשל כך היצרן והיבואן של כלי הרכב אינם יכולים להיות אחראים לתקלות המתהוות שנים רבות לאחר מסירת הרכבים ובמיוחד לתקלות הנובעות מעצם השמוש בו. לטענת המשיבות גם אם היה קיים פגם סדרתי עילת התביעה של המבקשת ושל יתר חברי הקבוצה היתיישנה לנוכח חלוף תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 15 לחוק המכר התשכ"ח-1968 ולכן נשללות גם עילות נזיקיות.

שאלת היתיישנות העילות הנזיקיות בעקבות היתיישנות לפי חוק המכר נשאלת השאלה האם עומדת לחברי הקבוצה עילה בנזיקין או שגם עילה זו היתיישנה.

אך נתונים עובדתיים אלה לא מגובים בראיות קבילות, המומחה לא יצר קשר עם המפרסמים, ועל כן מדובר בעדות מפי השמועה (ראה: סעיף 124 בפסק הדין ת"צ (מחוזי מרכז) 23833-07-17 רגב ואח' נ' יפנאוטו- חב ישראלית לרכב בע"מ (04.01.2023)).

מעיון בטבלה שצורפה לבקשה (נספח 7 לבקשת האישור) עולה כי מדובר על רכבים שמרביתם מעל עשור על הכביש ונסעו בין 189,000 ק"מ ל-240,000 ק"מ. קיים קושי ראייתי לבסס את בקשת האישור על יסוד ראיה זו. לא ניתן הסבר על ידי המבקשת מדוע לא צירפה לבקשת האישור תצהירים מטעם בעלי הרכב שנימצא אצלם ליקוי דומה בצופר הרכב (לדוגמא מר מאיר בן שמעון), מטעם החשמלאי מהמוסך מאור עקיבא שביצע את תיקון המעקף בשנת 2015 שלטענתה מסר לה על ריבוי מקרים מסוג זה, ומדוע לא ביקשה להעיד אותם.

...

סוף דבר משעה ששוכנעתי כי לא בוססה כנדרש עילת תביעה כנגד המשיבות, לא מצאתי להידרש לבדיקת יתר התנאים הנדרשים לצורך אישור התובענה כייצוגית.

לנוכח כל האמור, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית.

לאחר שנתתי דעתי לכך שהתנהל בתיק זה הליך הוכחות שכלל חקירת מומחים ולצד זאת אף נתתי דעתי לכך שבהתאם לפסיקה יש להימנע מיצירת אפקט מצנן בהקשר של הגשת תובענות ייצוגיות ואף שקלתי את מכלול הנסיבות, אני סבורה כי מן הראוי לפסוק סכום כולל של הוצאות.