עיון בחוות הדעת מעלה כי זו כוללת 12 פרקים בהם: שלד ובניה, עבודות איטום ליקויי רטיבות, נגרות, מסגרות, עבודות אינסטלציה סניטרית וניקוז, חיפוי קרמיקה, מתקני חשמל ותקשורת, עבודות טיח וצבע, עבודות ריצוף, אלומיניום, עבודות אבן נסורה, עבודות פיתוח ושונות.
לחלופין ניתן היה לגלותם בשקידה סבירה, בתוך זמן קצר ממועד קבלת הדירה.
כמו כן, התביעה מתבססת על עילות נזיקיות ולפיכך בהתאם להוראת סע' 89 (ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], היום בו נולדה עילת התובענה הנו היום בו נתגלה הנזק, ובאם לא נתגלה, תתיישן התביעה אם לא הוגשה תוך 10 שנים מיום אירוע הנזק.
...
לפיכך, דין התביעה בכל הנוגע לריצוף להידחות, למעט לגבי ריצוף המרפסת.
בנוסף לעובדה שמדובר בליקויים גלויים, הרי שמקובלת עלי טענת הנתבעת בעניין זה כי אפשר בהחלט שליקויים אלה (בעיקר לעניין אדני השיש השבורים) אינם ליקויי בנייה כלל, אלא נזקים שאירעו משך השנים מאז איכלוס הדירה.
בנסיבות העניין אין מקום לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש, ולפי שלצורך תיקונים אלה אין צורך בעזיבת הדירה, אף אין מקום לפסיקת פיצוי ברכיב זה.
לסיכום אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 11,340 ₪ ומע"מ כחוק בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מיום עריכת חוות דעת המומחה.
