הרקע והצדדים להליך
המבקשת היתה תלמידת בית ספר בשנת הלימודים תש"ע. באחד משיעורי הספורט ניחבלה לאחר שנתקלה בשולחן אגב ריצה.
לציין כי לבד מבקשת אישור התובענה כייצוגית נגד כלל, הגישה המבקשת תביעת נזיקין נגד בית הספר, עירית אשדוד ומדינת ישראל בגין התאונה – ת"א 8670-07-15.
על כן בהיעדר תשתית עובדתית המבססת ולו ראשית ראייה לטענות המבקשת נראה, על פניו, כי הטענות 'הקבוצתיות' נטענו בעלמא, וכל שנותר הוא המקרה הפרטי של המבקשת, שאכן, פנתה להליכים פרטניים עת הגישה תביעה נזיקית בגין הנזק שניגרם לה.
לא רק זאת אלא שמהתצהיר מטעם כלל שצורף לתגובת המשיבה לבקשת האישור עולה במפורש כי: "המשיבה נעזרת במומחים רפואיים שונים ממכונים רפואיים ומרפאות מבוזרות, ומותר לציין כי אין, ולא היה קיים מעולם, אצל המשיבה נוהג ו/או נוהל ו/או מדיניות לפיהם על המומחים לדחות בשיטתיות תביעות" (סעיף 13 לתצהיר), מכאן שלא רק שהמבקשת לא הצביעה על איזושהי ראייה שיכולה לבסס טענה ל"שיטה" או ל"קביעה שרירותית של שעורי נכות" אלא שגם אין מדובר ב"רופא החברה" שקובע 'באופן שרירותי' או 'באופן רוחבי/ עיקרוני' את הנטען על ידי המבקשת, והמשיבה נעזרת ברופאים חצוניים רבים ובלתי תלויים, וממילא אין קביעה של המשיבה, ולא הוצג אחרת, כי בכל מקרה בו מייחס הרופא מטעם המשיבה 50% ומטה למצב רפואי קודם, נקבע שלא מיתקיים קשר סיבתי, כנטען על ידי המבקשת.
...
בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, די בקביעה זו כי לא שוכנעתי שקיים סיכוי סביר שהשאלות שהעלתה המבקשת תוכרענה לטובת חברי הקבוצה כהגדרתה בבקשת אישור התובענה הייצוגית, כדי לדחות את בקשת האישור, כך גם אומר, למעלה מהצורך כי ממילא נובע מהחלטתי כי אף התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות אינו מתקיים.
סוף דבר
ראיתי לדחות את בקשת האישור זאת לאחר שבחנתי את שאלת התקיימותם של התנאים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות והגעתי למסקנה שאין להיעתר לבקשת אישור התובענה הייצוגית משלא מצאתי את בקשת האישור מתאימה להתברר כייצוגית.
אין בקביעה זו כדי להביא למסקנה שטענות המבקשת אינן ראויות לבירור כשלעצמן, אלא שהליך התובענה הייצוגית בהעדר תשתית ראייתית מינימאלית לקיום הליך שכזה, אינו האכסניה המתאימה לבירורן, ונכון היה למבקשת שתפעל לבירורן בהתאם להלכת פלוני.
