כניסת מנויים
מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת נזיקין בגין פינוי מאוחר של חנות

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

תביעת נזיקין של אדם שניפצע במהלך ניסיון משטרתי לזהותו ולעוצרו.
לדבריו, ביום הארוע 14.09.2012 הוא שהה מחוץ לבית העסק אך נקרא על ידי אחיו להגיע למקום לאור הגעתו של פקח ערייה אשר דרש את פינוי המדרכה מהארגזים שהונחו שם ובקש את פרטי התובע על מנת לתת לו דו"ח על כך. התובע היתנגד לקבלת הדו"ח ואין מחלוקת כי עמד פעם אחר פעם בסירובו להזדהות בפני כל אחד מגורמי אכיפת החוק שהוזעקו אחד אחרי השני למקום – פקח הערייה, שוטרי מג"ב, שוטר משטרת ישראל ותגבורת משטרתית נוספת שהגיעה לאור הדרדרות הארוע.
בסיום חקירתו ביקש להוסיף "שכתוצאה מזה ששוטרים דרכו את הנשקים שלהם וכיוונו את הנשקים עלי , שמתי את היד על הנשק שלי פרטי שזה אקדח גלוק , לא שלפתי ולא דרכתי ולא טענתי." על פי הודעת פקח הערייה שי חיים הצטברו בפקוח העירוני תלונות רבות על כמות של סחורה שנמצאת מחוץ לתחום המקורה של חנות 'מיגוון' וזאת על אף שהחנות הוזהרה פעמים רבות בעבר.
השוטר פנה לשוחח עם התובע ואחיו והסביר להם שעליהם להזדהות ולקבל את הדו"ח, עליו יוכלו לערער מאוחר יותר, אך הללו עמדו בסירובם.
...
אין בידי לקבל את טענות התובע.
לא ברור כיצד ציפה התובע שהאירוע יסתיים ואולי לא בכדי התובע מתעלם כליל מסוגיה זו. אין בידי לקבל כי תגובת השוטרים להתנהלותו החמורה של התובע צריכה להיות אדישות, התעלמות וויתור לאזרח פורע חוק, נושא נשק, המסרב להישמע להוראות השוטרים, מסרב להזדהות, מתחמק מהם בכוח, הודף את ניסיונותיהם להגיע אליו וכל העת לכל הפחות מניח את היד על נשקו.
אשם תורם לטענת התובע יש לבחון האם הוא תרם לכך שהשוטר היורה ירה בו. כמפורט לעיל בפסק דין זה, אני סבורה כי לתובע יש אחריות מכרעת להידרדרות האירוע והסלמתו.
בנסיבות אלו אני מורה על דחיית התביעה.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

טענתה של התובעת בכתב התביעה בקליפת אגוז, היא כי התובעת ובעלה המנוח היו בעלים כדיירים מוגנים בהתאם להוראות חוק הגנת הדייר (נוסח משולב) תשל"ב-1972 (להלן: "חוק הגה"ד") של חנות מספר 34 בתחנה המרכזית בב"ש (להלן: "החנות").
כמתואר לעיל, הנתבעות העלו ארבע טענות שונות לסילוק על הסף, שיש לידון בהן אחת לאחת: מעשה בית דין הנתבעות טענו, כי מדובר בתביעה כספית לפצוי בגין פינוי שלפי הטענה נעשה שלא כדין, אולם פינוי התובעת מהחנות נעשה כדין, כפי שנקבע בהליכים קודמים, והדבר מהוה פלוגתה פסוקה, כמתואר בהשתלשלות העניינים להלן: הנתבעת 3 (להלן: "הנתבעת") הגישה תביעת פינוי לבית משפט השלום בת"א במסגרת תיק ת"א (של' ת"א) 30589-08-10.
צר הדבר שהתובעת לא תיקנה את כתב התביעה לתביעה נזיקית הנוגעת לאופן הפינוי (להבדיל מהצידוק בעצם הפינוי).
עוד הודגש, כי הגבלת תביעה לסעד של אכיפה בלבד, איננה מאפשרת הגשה מאוחרת יותר של תביעה כספית, אלא אם ניתן היתר לפיצול סעדים.
...
אשר על כן אני קובע כי הסמכות המקומית נתונה לבית המשפט המוסמך בתל אביב.
סיכומו של דבר לנוכח כל האמור לעיל אני מקבל את הבקשה ומורה על דחיית התביעה על הסף, עקב קבלת הטענה המרכזית של השתק פלוגתה.
התובעת תשלם הוצאות הבקשה לנתבעות בסך 8,000 ₪.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

עילת הפינוי נסמכת על סעיפים 17-16 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 ועל סעיף 29 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
המוכר לא הצהיר שהוא הבעלים של החנות, אלא שהוא מחזיק בה, ואך ברי שהמוכר לא יכול היה להעביר לקונה יותר זכויות מאלו שהיו לו. ממילא לא הוצגה כל ראיה אחרת המעידה על בעלות של מר כהן בקרקע או זכות להרשם כבעלים, והליך ההסדר מבטל כל זכות שקדמה לו. יתר על כן, הוצג נסח רישום הסטורי שקדם להליכי ההסדר, ולפיו רשומה רשות הפיתוח כבעלת הקרקע (לפני הליכי ההסדר הייתה זו חלק מחלקה 64 בגוש שומה 7034 מיום 25.6.1973).
הנתבעים טענו כך על רקע פסק דין שניתן בעיניינו של מחזיק אחר בחלק מהחלקה דנן, אשר תביעת פינוי נגדו נדחתה (בשלב העירעור) לאחר שבית המשפט המחוזי קבע שלא עלה בידי הערייה להוכיח שהיא זכאית להרשם כבעלת המקרקעין או בעלת מקור חוקי אחר להחזיק בהם, ולכן אין לה מעמד להגיש תביעת פינוי מכוח סעיף 16 לחוק המקרקעין (ע"א (מחוזי ת"א) 18805-10-19 חמאדן נ' עריית תל אביב-יפו (22.10.2020)).
הואיל ומעמד הנתבעים הוא של בני רשות מכללא אשר בוטלה לכל המאוחר במועד המצאת כתב התביעה הראשון, אין מנוס מהמסקנה שיש מקום להורות על סילוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין.
...
המחלוקת שנותרה להכרעה, בסופו של דבר, נסבה על השאלה אם עלה בידי התובעת ("העירייה") להוכיח שהיא זכאית להחזיק במקרקעין מושא התביעה, ולכן בעלת מעמד לדרוש מהנתבעים לסלק את ידם מהם ולשלם בגינם דמי שימוש ראויים.
אני קובע אפוא שהחל ממועד זה ידעו הנתבעים או היו צריכים לדעת על ביטול הרשות, ומאז עמד לרשותם פרק זמן של 12 חודשים להתארגנות ולפינוי שבמהלכו אין מקום לחייבם בדמי שימוש.
על כן אין מנוס מלקבל את התביעה.
סוף דבר מכל המקובץ לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

שלוש שנים לערך, לאחר הגשת התביעה, פתחו התובעים תיק הוצאה לפועל לפינוי הנתבעת, על בסיס פסק דין שניתן 18 שנים קודם לכן ע"י כב' השופט מילנוב, ובהתעלם מכל יתר ההליכים המשפטיים שהתקיימו מאוחר לו. הנתבעת ביקשה ממני עיכוב הליכי הוצאה לפועל עד לסיום ההליך הנוכחי, סברתי שעליה להגיש תביעה נפרדת לפסק דין הצהרתי בענין נפקותו המעשית של פסק דינו של כב' השופט מילנוב, וכך עשתה (החלטתי מיום 9.9.21, ות.א. 38604-10-21).
דיון והכרעה מה בין עילת תביעה נמשכת לבין הפרת חוזה ככל שמדובר בהסגת גבול, הרי שזו עילת תביעה חוזית ונזיקית, שמתחדשת כל זמן שהסגת הגבול נותרה בעינה.
איש מהתובעים אינו מתגורר בבנין, והטענה המופיעה בכתב התביעה, לפיה הפסידו דמי שכירות בהשכרת דירה נוספת וחנות בשל סגירת החצר נזנחה ולא הוכחה.
בנוסף, משסוגיית מעמדה של הנתבעת נדונה באופן מפורש בפסק דין מאוחר של כב' השופט רובין, הרי שפסק הדין השני שהוא חלוט אף הוא, הוא זה שרלוונטי, ולא אמרה אגבית, בלתי מחייבת, שלא הוותה חלק מהסוגיות שבמחלוקת שנידונו בפסק דינו של כב' השופט מילנוב.
...
סוף דבר אני דוחה את תביעת התובעים ומקבלת את תביעת הנתבעת, הנתבעת לא הפרה את חוזה השכירות ולא קמה עילת פינוי נגדה.
פסק דינו של כב' השופט מילנוב לא התיימר להכריע בזכויותיה העתידיות של הנתבעת אם תתגרש, ולכן הוא אינו יוצר עילת פינוי עתידית, ואינו מאפשר פינויה על סמך פסק דין זה. בכל מקרה, המצב המשפטי העדכני כפי שנקבע בפסק דינו של כב' השופט י.רובין הוא זה שמקבע את זכויות הצדדים, ולפיו לנתבעת זכות לדיירות מוגנת בדמי מפתח על כל המושכר ולכן התביעה לתשלום דמי שכירות בגין מחצית הנכס נדחית.
אני מורה לתובעים לסגור את תיק ההוצאה לפועל שפתחו נגד הנתבעת.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

התובעים התגוררו בבית הוריו של התובע בשכונה, ברחוב דרך נמיר 760 תל אביב או ברחוב הנשיאים 27 תל אביב (המדובר באותה כתובת אך שמות הרחובות שונו) וניהלו במבנה על שטח, שהוקצה להם בסמוך לביתם בגבעת עמל, חנות תכשיטים.
תגובת הנתבעות בכל הנוגע להתיישנותה של התביעה, הרי שהתובעים טוענים כי לאורך השנים שחלפו ממועד הפינוי בשנת 2014 לא ויתרו על פיצוי בגין פינוים, וככל שניתן להבין מטענתם חל לכאורה כלל הגילוי המאוחר הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות.
התובעים לא הציגו ולו טעם אחד מדוע לאורך תקופה של 8 שנים ממועד הפינוי ועד להגשת התביעה, לא בחרו לפנות לערכאות או הצביעו על סיבה ממשית שמנעה מהם לעשות כן. לא ניתן לטעון לגילוי מאוחר של הנזק הנטען, שלטענת התובעים הוא מועד קבלת מכתבן של החברות ביום 17.2.2022, נספח 9 לכתב התביעה, אז התחוור להם לטענתם כי אין בכוונת החברות לפצותם.
בהתייחס לטענת התובעים לפיה לא ניתן להקיש מעניין כהן לעניינם, שכן שם סולקה התביעה על הסף מחמת היתיישנות העילה הנזיקית ולא החוזית, טוענות הנתבעות, שגם במקרה הנידון המדובר בתביעה "כספית ונזיקית" ולא חוזית, ומשכך למעשה גם לעמדת התובעים ובהתאם לעניין כהן - דין התביעה סילוק מחמת היתיישנות.
...
דין הטענה להידחות.
דין הטענה להידחות.
סוף דבר אני מקבלת את בקשת הנתבעות ומורה על דחיית התביעה נגדן.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו