תביעת נזיקין בגין פגיעת רכב בהולך רגל על המדרכה

עסקינן בתביעת נזיקין לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע עקב פגיעה משלט שהוצב שלא כדין.

מדובר בשלט "שים לב הולכי רגל חוצים" אשר מטרתו היה להזהיר את הרכבים היוצאים מחניון הבניין הסמוך בדבר המצאות הולכי רגל במקום.

בעדותו בבית המשפט הסביר התובע כי הוא הלך "על המדרכה לכיוון היציאה מהרחוב, לכיוון הכביש" (עמ' 7, ש' 26- 27).

מעיון בפקודת העיריות עולה כי הגדרת "רחוב" או "דרך" – לרבות כביש, שדרה סמטה, משעול לרוכבים או לרגלים, ככר, חצר, טיילת, מבוי, מפלש וכל מקם פתוח שהציבור משתמש בו או נוהג לעבור בו, או שהציבור ניכנס אליו או רשאי להכנס אליו; במקרה דנן, מעיון בתצלומים שהוגשו, עולה כי העמוד עם השלט מצוי במדרכה המשמשת למעבר הולכי רגל מלבד מעבר דיירי הבניין.

...

בנסיבות אלה, אני סבור כי יש לפסוק את הסכום המגיע כפיצוי נאות בעד העזרה שניתנה על ידי אשתו של התובע על דרך האומדן ולפסוק סכום זה לטובת התובע (ראו: ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח' (פורסם בנבו, 27.12.73); ע"א 515/83 עגור נ' איזנברג ואח' (פורסם בנבו, 26.02.85); ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה (פורסם בנבו, 14.08.90)).

סוף דבר בשים לב לאמור לעיל יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים כדלקמן: נזק לא ממוני .

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 65,872 ש"ח בניכוי אשם תורם של 20%.

בית משפט השלום בפתח תקווה תא"מ 29597-02-16 אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ נ' נפתלי ואח' לפני כבוד השופטת עדנה יוסף-קוזין תובעת אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ נתבע נפתלי חיים מילר ב"כ התובעת – עו"ד ענבל יעקב ב"כ הנתבע - עו"ד יעקב מרגלית פסק דין

מסגרת משפטית בהתאם לסעיף 9(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], אין להגיש תובענה בנזיקין כנגד ילד שלא מלאו לו 12 שנים.

באותו מקרה נפגעה הולכת רגל מקטין בן 11 שרכב על אופניו על המדרכה.

...

בנסיבות אלה, שבהן טענת הנתבע נותרה עמומה, וכן בשים לב לשלב הסופי של ההליך, כאשר מדובר בתובענה בסדר דין מהיר משנת 2016, לא ראיתי להיעתר לבקשה.

סוף דבר בשים לב כך שהתובעת הייתה נכונה לבוא לקראת הנתבע במסגרת פשרה, ובהתחשב בנסיבות המיוחדות של מעורבות קטין והיעדר חברת ביטוח, לפנים משורת הדין הפיצוי יועמד על 2/3 סכום הנזק.

בהתאם, הנתבע ישלם לתובעת את הסך של 47,683 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה, בצירוף אגרת בית המשפט ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ש"ח. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים ניתן היום, כ"ח תשרי תש"פ, 27 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.

התובע פירט בכתב תביעתו המתוקן, כי ביום הארוע עמד רכבו בעצירה מוחלטת מול שער בית הספר העירוני ה' בתל אביב יפו, כאשר לפתע רכב בבעלות הנתבעת 1, בו נהג הנתבע 2, מ"ר 77-380-75 (להלן: "רכב הנתבעים") ביקש להכנס לחצר בית הספר ופגע ברכבו, תוך שאינו מעריך נכון את המרחק בין הרכבים (להלן: "התאונה" או "הארוע").

אציין כבר עתה כי החניה במקום מנוגדת לדין, מפריעה להולכי הרגל על המדרכה ומסכנת אותם.

בהנתן שכך, אין בעובדה כשלעצמה, כי הנתבעת 1 היא בעלת רכב הנתבעים כדי להקים חבות בנזיקין.

...

התובע ישלם לנתבעת 1 הוצאות ושכר טרחת עו"ד בגין התביעה העיקרית סכום של 2,500 ₪.

התביעה שכנגד נדחית.

התביעה כנגד הנתבע 2 מתקבלת באופן חלקי.

בע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תיכנון ובצוע נ' מוחמד יאסין [פורסם בנבו] (31.8.11), נדונה תביעת נזיקין עקב תאונת עבודה באתר בניה, בו הנתבעת השליכה את הסולם ממנו נפל התובע לפני תחילת ההליך המשפטי; בע"א 9328/02 מאיר נ' ד"ר לאור [פורסם בנבו] (22.4.04), נימנע ביצוע בדיקה רפואית שהיה בה אולי לאבחן הפרדות שיליה בתביעת רשלנות רפואית.

עוד טען התובע שהגלגל הימני הקידמי של הרכב הוא שפגע בו וכי כתוצאה מפגיעת הרכב, הוא נפל על הכביש וסחב את עצמו למדרכה.

בהקשר זה, אני מקבלת גם את טענת הנתבעת שאם התובע נפגע מרכב חולף שנסע במהירות ובגלל הפגיעה הוא נפל על הכביש כטענתו, ניתן היה לצפות לראות שריטות ושפשופים נוספים ברגלו לבד מהמכה הממוקדת בקרסול.

הוא רק ציין באופן סתמי שהתובע נפגע בתאונת דרכים כפי שצויין בפניו בכתב מינויו מבית המשפט מיום 20.10.2020, ואף ציין כי התובע נפגע כהולך רגל מפגיעת רכב "לדבריו" (עמ' 2 שו' 3 לחוות הדעת).

התובע לא הוכיח באופן הגיוני את אופן פגיעת הרכב ברגלו, לא באשר למיקום הפגיעה ברכב, ולא באשר למיקום הפגיעה רק בקרסול הרגל ללא מעורבות של שאר כף הרגל בהיתחשב בטענתו שהרכב עלה על רגלו.

...

לאור האמור, דין התביעה להידחות.

אציין כי גם אם התביעה הייתה מתקבלת בסופו של דבר, לא היה מקום לחרוג בנסיבות העניין משיעור שכר הטירחה הנ"ל כטענת התובע, שכן בהתחשב בדברי העד אזברגה לחוקר הנתבעת, הכחשתה של הנתבעת את החבות לא הייתה סתמית וחייבה את ניהול ההליך.

סוף דבר בהתאם לתוצאה אליה הגעתי, תביעת התובע לא הוכחה והיא נדחית.

לחלופין הוגשה התביעה כנגד אהוד שאיבות כתביעת ניזקי גוף לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

עוד טענה אהוד שאיבות, כי הנחת הצנור (שהנו חלק אינטגראלי מהמשאית) על המדרכה כשמנוע הביובית עובד מהוה "סיכון תחבורתי" שהיתממש וגרם לפציעתה של התובעת וזאת מכוח החזקה המרבה של "מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה מקום שאסור לחנות בו". לטענתה, המונח "חניה במקום שאסור לחנות בו" פורש בפסיקה על פי הסיכון התחבורתי שחניה כזו יוצרת.

ראשית, בע"א 10157/09 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' פטקין (29.6.2010), קבע בית המשפט העליון, כי במסגרת החזקה המרבה של תאונה "עקב פגיעה ברכב חנה במקום שאסור לחנות בו" הכוונה לפגיעתו של רכב ברכב חונה ולא לפגיעה של הולך רגל ברכב חונה (ר' פס' 8 לפסק דינו של כב' השופט ריבלין).

סיכום לאור כל האמור אני קובעת כי התאונה מושא תביעה זו איננה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד, באשר לא היתקיימו בעניינינו תנאי החזקה המרבה הקשורה למאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכאני של הרכב, וגם לא היתקיימה החזקה המרבה שעניינה מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו. בהתאם, התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית בזאת.

...

טענות הנתבעת 1 בכתב ההגנה טענה נתבעת 1, אהוד שאיבות, כי דין התביעה כנגדה להידחות מחמת "עקרון ייחוד העילה" משעסקינן באירוע המהווה "תאונת דרכים" כמובנו בחוק הפלת"ד. לחלופין, הוכחשו טענות התובעת, הוכחשה אחריותה של אהוד שאיבות לאירוע, והוכחשו הנזקים הנטענים על ידי התובעת.

במילים אחרות – גם לו חפצים היו נהגי/מפעילי ביוביות שלא לגרום לסיכון תחבורתי במסגרת עבודתם לשאיבת שפכים או מים – הדין אינו מאפשר להם לנהוג כן. מסקנה זו היא מרחיקת לכת וקיצונית ודומני שלא לכך כיוון המחוקק.

במילים אחרות, תאונה מן הסוג ובאופן שאירעה לתובעת דנן יכולה הייתה להתרחש באופן זהה גם אם הביובית כלל לא הייתה חונה על כביש אלא במגרש חניה מסודר, ולמעשה ללא כל תלות במיקום חניית הביובית, כך שגם לו הייתי נכונה לקבוע שמקום חניית הביובית יצר סיכון תחבורתי – עדיין אין קשר סיבתי משפטי בין חניה זו לבין המאורע התאונתי מושא תביעה זו. בשולי הדברים וטרם חתימה אוסיף כי לטעמי, המסקנה האמורה גם עולה בקנה אחד עם תכלית חקיקתו של תיקון מס' 8 לחוק הפלת"ד, שנועדה להביא לצמצום הגדרת המונח "תאונת דרכים" המזכה בפיצויים לפי החוק, כמו גם עם מגמת הפסיקה מן העת האחרונה לנקוט בגישה פרשנית מרוסנת ביחס להיקף המקרים שיוכלו לחסות תחת חוק הפלת"ד (השוו למשל לרע"א 3329/21 שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (02.11.2021); ור' סקירה נרחבת ומפורטת של התמורות הפסיקתיות והחקיקתיות של התוכן הניצק אל הגדרת "תאונת דרכי" בחוק הפלת"ד ברע"א 9136-17 פלוני נ' פלוני, פס' 20-14 לפסק הדין (4.3.2018)).

סיכום לאור כל האמור אני קובעת כי התאונה מושא תביעה זו איננה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד, באשר לא התקיימו בענייננו תנאי החזקה המרבה הקשורה למאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, וגם לא התקיימה החזקה המרבה שעניינה מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו. בהתאם, התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית בזאת.