תביעת נזיקין בגין פגיעת חלק צמיג ממשאית ברכב

התובע נאלץ לעצור בכביש סואן, צר, ללא שוליים, תוך שחסם חלק מהכביש וגרם להפרעה ממשית לתנועה במקום.

אם נאמר אחרת, נוציא בכך ממסגרת תחולת חוק הפיצויים סקטור רחב של נפגעים - נהגים ומשתמשי רכבים, שאין להוציא מכלל אפשרות כי נאלצו במהלך נסיעותיהם - ולו בשל ביש מזל - להחליף צמיג מדי שבוע, הגם שאין עסוקם בתחום מכונאות הרכב.

גם סעיפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], אליהם מפנה חוק הפיצויים (בסעיף 4(א) לחוק הפיצויים), אינם כוללים בחובם את סעיף 64 לפקודה, העוסק בשאלת הקשר הסיבתי-המשפטי.

אשר לקשר הסיבתי המשפטי - ביציאת התובע מהמשאית לשם טפול-דרך, הוא חושף את עצמו לסיכונים שונים שבכללם הסיכון כי ייפגע מהמשאית עצמה, מרכיב מרכיביה, או שייפגע מרכבים חולפים.

מסקנתי זו מבוססת על המידע שנתגלה במהלך החקירה הנגדית, ולפיו התובע הגיש למל"ל - ענף נפגעי עבודה, שתי תביעות בגין תלונותיו על כאבי גב כתוצאה מתנאי עבודתו, כאשר התביעה הראשונה התייחסה לארוע מיום 2.5.2010, מספר חודשים לפני התאונה הנדונה, והתביעה השנייה התייחסה לארוע מיום 3.8.2014, שבמסגרתה התובע אף מסר כי הוא נאלץ להעסיק עובדים שכירים ותקף את החלטת וועדת הרשות לעניין הפעלת תקנה 15, שסרבה להפעיל את התקנה בעקבות תביעותיו בגין הפגיעות כאמור.

...

טענת הנתבעת, לפיה בהינתן העובדה כי התובע נהג לטפל בצמיגי המשאית בתדירות גבוהה יחסית אזי יש לראות בטיפול הנדון כטיפול שנעשה "במסגרת עבודתו", דינה להידחות.

בשקלול כל האמור לעיל, ובהינתן טיב הנכות הרפואית הצמיתה, מהותה, שיעורה, בהינתן גילו של התובע ואופי עבודתו, שוכנעתי כי שיעור הפגיעה בכושר עבודתו עקב התאונה, ולכל היותר, זהה לשיעור הנכות הרפואית.

גובה הפיצויים: לאור כל האמור, אגש כעת לחישוב נזקי התובע.

בבחינת למעלה מן הצורך, ולמען הזהירות בלבד, ואף אם הייתי מניחה כי הפגיעה בכושר עבודתו של התובע עקב התאונה מגיעה לכדי 40% - קביעה מופרזת בנסיבות העניין – עדיין התביעה נבלעת בתגמולי המל"ל. לסיכום אני מורה על דחיית התביעה, כשבנסיבות, איני עושה צו להוצאות.

וזו עיקר עדותו של נהג רכב התובעת בבית המשפט: "זה היה כביש 6, לכיוון צפון קצת אחרי מחלף נחשונים עקפתי משאית התחלתי לעקוף אותה. יש שלושה נתיבים אני באמצעי לפני המשאית נשמע קול חבטה ברכבי אישתי ואני נבהלנו, שאלה מה קרה וראיתי משהו שחור חולף מעבר לשמשה. נדלקו לי מנורות ברכב, עצרתי בצד הדרך יצאתי החוצה לראות מה קרה למה הרעש, ראיתי את החלק קדמי נפגע. עצר לידי סייר של כביש 6. אמר לי מה קרה שמעתי חבטה אמר לי שנפגעתי מצמיג, נגשתי אחור לכיוון משאית כדי לקחת פרטים נגשתי לנהג המשאית אמרתי לו שנפגעתי מצמיג הוא בא לרכב לראות מה קרה ואז החלפנו פרטים בנינו" (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 14-9).

ראיתי להטיל את האחריות המלאה לגרימת התאונה על כתפי נהג המשאית, תוך זקיפת אשם תורם בשיעור של 20% לחובת נהג רכב התובעת, אשר אינו מקים עילת תביעה נגדית לנתבעים, או מי מטעמם, וזאת מן הטעמים המצטברים שיפורטו להלן.

חמישית, כידוע, הכלל שעניינו הדבר מעיד על עצמו, המצוי בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], דורש את התקיימותם של שלושה תנאים מצטברים: האחד, צופה אל התובע ודורש את אי ידיעתו או אי יכולתו לדעת את נסיבות קרות הנזק, השני צופה אל הנתבע ודורש את שליטתו המלאה בנכס שגרם לנזק והשלישי צופה אל נסיבות המקרה ודורש כי יתיישבו יותר עם המסקנה, כי הנתבע לא נקט בזהירות סבירה מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה ובהתקיימותם של שלושת התנאים המצטברים - על הנתבע הראיה להוכיח כי לא התרשל, התרשלות שיחויב בגינה.

...

חמישית, כידוע, הכלל שעניינו הדבר מעיד על עצמו, המצוי בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], דורש את התקיימותם של שלושה תנאים מצטברים: האחד, צופה אל התובע ודורש את אי ידיעתו או אי יכולתו לדעת את נסיבות קרות הנזק, השני צופה אל הנתבע ודורש את שליטתו המלאה בנכס שגרם לנזק והשלישי צופה אל נסיבות המקרה ודורש כי יתיישבו יותר עם המסקנה, כי הנתבע לא נקט בזהירות סבירה מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה ובהתקיימותם של שלושת התנאים המצטברים - על הנתבע הראיה להוכיח כי לא התרשל, התרשלות שיחויב בגינה.

משעבר הנטל אל כתפי הנהג הנתבע יש לשאול האם זה האחרון הצליח להוכיח, כי לא התרשל? אני סבורה כי התשובה לכך היא שלילית.

התוצאה לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ברובה, ומחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת סכום של 14,885 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה כחוק מיום 10.6.19 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

אין חולק, כי התאונה ארעה במקום הנקרא "רכוז" - שטח בו נמצאים משרדי הנתבעת ובו מרוכזים גם הציוד, רכבי הצמ"ה ורכבי העבודה שלה, בעת שהם אינם עובדים באתרי העבודה; בשטח ה"רכוז" מבוצעות ברכבם עבודות תיחזוקה, לרבות נקיון, תידלוק, מילוי אוויר בצמיגים וגירוז החלקים הנעים, כולל זרועות הרמסע.

לשיטתן, בעת שהתובע מילא אוויר בצמיגי המשאית, זרוע הרמסע של המשאית כבר היתה פתוחה לצורך גירוזה על ידי נהג המשאית; כאשר התובע עבר מאחורי המשאית לצורך המשך מילוי האוויר בצמיגים, הוא לא שם לב לזרוע הפתוחה ונתקל בה, ומכאן שהתאונה ארעה באחריותו הבלעדית, ומבלי שיש בה כדי להקים על הנתבעת חבות בנזיקין.

בכתב התביעה טען התובע כי ביום 6.8.2019, במהלך עבודתו, משך את גלגל הניפוח אל צמיג המשאית על מנת שנהג המשאית ינפח את הצמיגים; באותה העת זרוע הרמסע של המשאית לא היתה מקופלת כראוי והיתה פתוחה מעט ובלטה החוצה כמטר וחצי מאחוריה.

ראשית, לעניין ההדרכה; הגם שבכתב התביעה נטען בשם התובע כי לא קיבל הדרכה לגבי שיטת העבודה ונהליה, התובע עצמו שלל זאת בעדותו: לדבריו, מנהל הנתבעת הוא זה שלימד אותו את העבודה (פרוט' I, עמ' 4, ש' 20 ואילך), והסביר לו כיצד לעבוד, לשים לב, להזהר לא להפגע מכלי הרכב הרבים שנמצאים ב"רכוז" - מחפרונים, בובקטים וכדומה (שם, עמ' 7, ש' 33 ואילך; עמ' 8, ש' 3 ואילך).

אציין, כי לא הוצג תעוד רפואי כלשהוא המעיד כי התובע מצוי במעקב אורתופדי או נוטל טפול תרופתי בעקבות פגיעתו בתאונה, ולמעשה מאז השלמת טפולי הפיזיותרפיה שעבר, בחודש מרס 2020, אין כל תעוד רפואי נוסף בתחום האורתופדי עד היום, תקופה כבת שלוש שנים ומחצה.

...

לחילופין טענו הנתבעות, כי גם אם תתקבל התביעה, הרי שיש להשית על התובע אשם תורם בשיעור של 100%; כפועל יוצא טענו הנתבעות, כי סכום הפיצוי, לאחר ניכוי אשם תורם, "נבלע" בתגמולים שקיבל התובע מהמל"ל, כך שגם מן הטעם הזה דין התביעה להידחות.

ואולם, כאמור, דברים אלו הם למעלה מן הצורך בלבד, שעה שקבעתי כי דין התביעה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

לפנים משורת הדין, לאור נסיבותיו של התובע, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

לטענת התובעת, ביום 14.2.21 בסביבות השעה 14:30, כאשר התובע התבקש על ידי נהג משאית להזיז את רכבו מכניסה לאתר ביניין, הגיח רכב הנתבעת, עקף את המשאית ופגע בחלקו הימני קדמי של רכב התובע וגרם לו נזק.

בטופס ההודעה על תאונה שצרפה התובעת, צוין כך: "נזק – פגיעה בגלגל ימני של הרכב" בהערות קצין הבטיחות בתעבורה צוין כך: "צמיג חסר \ קדמי ימין". בחוות דעת השמאי מטעם התובעת נקבע כי הרכב נפגע וניזוק בצד ימין קדמי, המגן הקידמי ניזוק והיה טעון שפוץ.

סעיף 3 לפקודת הנזיקין מורה אותנו כדלקמן: "הדברים המנויים להלן בפקודה זו הם עוולות, ובכפוף להוראות הפקודה – כל הנפגע או הניזוק על ידי עוולה שנעשתה בישראל יהא זכאי לתרופה המפורשת בפקודה מידי עושה העוולה או האחראי לה." במקרה דנן מתקיימת ההלכה שניתנה בעיניין ברע (י-ם) 159/95 אלדן השכרת רכב (1965) בע"מ נ' עופר שנהב, על ידי כב' השופטת א' פרוקצ'יה: " עיקרון יסוד בדיני הנזיקין הוא כי בדרך כלל אחראי אדם לעוולתו שלו בלבד ואין הוא אחראי לעוולות הזולת. חריג לכך ניתן למצוא ברעיון האחריות השילוחית בנזיקין של מעביד למעשי עובדו (סעיף 13 לפקודת הנזיקין) בחבות שולח למעשיו של שלוח המועסק בעשיית מעשה למען השולח (סעיף 14 לפקודה) ובכפוף לתנאים מסויימים, בחבות בעל חוזה למעשי הצד השני לחוזה אשר אמור לעשות למענו מעשה פלוני (סעיף 15לפקודה) ותו לא. המקרה שלפנינו אינו ניכנס בגדר אף אחד מן החריגים לכלל כי אין אדם אחראי לעוולות הזולת. " כך לדוגמה, בעיניין אלדן קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה כי האחריות לתאונה מוטלת על הנהג הפוגע וכיוון שהנהג הפוגע לא נתבע ונתבע רק בעל הרכב, אזי דין התביעה להדחות: "האחריות הישירה לנזקם של המשיבים מוטלת על הנהג הפוגע ואפשר שקיימת גם אחריות על חברת ביטוח המבטחת אותו מפני נזקים צפויים לצד ג'. לנהג הפוגע לא נימסרה הזמנה כדין, והוא לא נכח בדיון, ואילו חברת ביטוח לא צורפה כצד לתביעה. בנסיבות אלה אין מנוס מלבטל את פסק הדין שניתן כנגד המבקשות, בהיעדר אחריות מצדן". בתיק דנן, הנהג הפוגע הוא אינו הנתבע, ודי בטעם זה בכדי לדחות את התביעה, אך למעלה מן הצורך אפרט את יתר נימוקיי; כמו כן, לאחר עיון בכתב התביעה, בפרוטוקול הדיון וכן בראיות שצרפו הצדדים, ניכר כי ישנן סתירות מהותיות בעדותו של העד מטעם התובע בשעה שתיאר את אופי התאונה.

...

מנגד, טוענות הנתבעות כי יש לדחות את התביעה, מעצם היותה טורדנית וקנטרנית.

סעיף 3 לפקודת הנזיקין מורה אותנו כדלקמן: "הדברים המנויים להלן בפקודה זו הם עוולות, ובכפוף להוראות הפקודה – כל הנפגע או הניזוק על ידי עוולה שנעשתה בישראל יהא זכאי לתרופה המפורשת בפקודה מידי עושה העוולה או האחראי לה." במקרה דנן מתקיימת ההלכה שניתנה בעניין ברע (י-ם) 159/95 אלדן השכרת רכב (1965) בע"מ נ' עופר שנהב, על ידי כב' השופטת א' פרוקצ'יה: " עקרון יסוד בדיני הנזיקין הוא כי בדרך כלל אחראי אדם לעוולתו שלו בלבד ואין הוא אחראי לעוולות הזולת. חריג לכך ניתן למצוא ברעיון האחריות השילוחית בנזיקין של מעביד למעשי עובדו (סעיף 13 לפקודת הנזיקין) בחבות שולח למעשיו של שלוח המועסק בעשיית מעשה למען השולח (סעיף 14 לפקודה) ובכפוף לתנאים מסויימים, בחבות בעל חוזה למעשי הצד השני לחוזה אשר אמור לעשות למענו מעשה פלוני (סעיף 15לפקודה) ותו לא. המקרה שלפנינו אינו נכנס בגדר אף אחד מן החריגים לכלל כי אין אדם אחראי לעוולות הזולת. " כך לדוגמה, בעניין אלדן קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה כי האחריות לתאונה מוטלת על הנהג הפוגע וכיוון שהנהג הפוגע לא נתבע ונתבע רק בעל הרכב, אזי דין התביעה להידחות: "האחריות הישירה לנזקם של המשיבים מוטלת על הנהג הפוגע ואפשר שקיימת גם אחריות על חברת ביטוח המבטחת אותו מפני נזקים צפויים לצד ג'. לנהג הפוגע לא נמסרה הזמנה כדין, והוא לא נכח בדיון, ואילו חברת ביטוח לא צורפה כצד לתביעה. בנסיבות אלה אין מנוס מלבטל את פסק הדין שניתן כנגד המבקשות, בהעדר אחריות מצידן". בתיק דנן, הנהג הפוגע הוא אינו הנתבע, ודי בטעם זה בכדי לדחות את התביעה, אך למעלה מן הצורך אפרט את יתר נימוקיי; כמו כן, לאחר עיון בכתב התביעה, בפרוטוקול הדיון וכן בראיות שצירפו הצדדים, ניכר כי ישנן סתירות מהותיות בעדותו של העד מטעם התובע בשעה שתיאר את אופי התאונה.

מכל המקובץ, התביעה תידחה.

התובעת תשלם לנתבעות הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ וזאת תוך 20 יום ממסירת פס"ד זה. ניתן היום, ב' אדר א' תשפ"ד, 11 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.

אולם, המחלוקת מתפרשת על כמה שאלות: איזה חלק פגע ברכב התובעות – האם צמיג משאית, קרעי צמיג או כל הגלגל; האם ישנו קשר סיבתי בין הישתחררות הצמיג או קרעי הצמיג או הגלגל לבין ניזקי רכב התובעות; האם ניתן לראות בהשתחררות הצמיג מהגלגל כ'כוח עליון'; האם יש לתובעת 1 אשם תורם כלשהוא; ומהו הקף הנזק שניגרם לרכב התובעות לרבות הפסדיהן של התובעות.

התרשלות אני סבור כי נסיבות המקרה ניכנסות לגדרי הכלל 'הדבר מעיד על עצמו', המנוי בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), בזו הלשון: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שארוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה." לצורך החלת הכלל בענייננו, שלושה תנאים מצטברים צריכים להתקיים, כפי המתואר להלן: "הראשון צופה על התובע ודורש את אי-ידיעתו או אי-יכולתו לדעת את נסיבות קרות הנזק. השני צופה על הנתבע ודורש ממנו שליטה מלאה על הנכס שגרם לנזק. השלישי צופה על המקרה ודורש כי נסיבותיו יתיישבו יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה. בהתקיים שלושת התנאים, "על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי המקרה שהביא לנזק התרשלות שיחוב עליה". ראו: ע"א 7692/09 אמג'ד מרעי נ' בית החולים המשפחה הקדושה (28.2.2011).

אמנם, אני מקבל את גרסת נהגת רכב התובעות כי היא נבהלה בעקבות פגיעת צמיג המשאית ברכבה במהלך נסיעתה ולכן הייתה בלחץ ולכן לאחר שעצרה את רכבה לא חשבה להעביר את ידית ההילוכים למצב של חניה.

אף על פי שלא צפויה התייקרות הפרמיה בפוליסה או הפסד הנחת העדר תביעות מאחר שרכב התובעות הוכרז כאבדן מוחלט, ניתן בזה היתר לפיצול סעדים ביחס לנזקים או הפסדים עתידיים ככל שייגרמו, אם ייגרמו.

...

אמנם, אני מקבל את גרסת נהגת רכב התובעות כי היא נבהלה בעקבות פגיעת צמיג המשאית ברכבה במהלך נסיעתה ולכן הייתה בלחץ ולכן לאחר שעצרה את רכבה לא חשבה להעביר את ידית ההילוכים למצב של חניה.

יחד עם זאת, אני סבור כי כנהגת בעלת רישיון נהיגה כדין היה על נהגת רכב התובעות לפעול על פי כללי הזהירות ולא לצאת מרכבה לפני שהיא מעבירה את ידית ההילוכים למצב של חניה, דבר שהיה מונע את המשך הנסיעה ופגיעה במעקה הבטיחות.

סיכום אשר על כן, תשלם הנתבעת לתובעות את הסכומים הבאים: סך של 71,054 ₪, שהינו 85% מסכום התביעה המוכח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 25.07.2022 ועד למועד התשלום המלא בפועל.