מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת נזיקין בגין פגיעת גוף בקטין בפעילות צופים

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2017 בשלום הרצליה נפסק כדקלמן:

בפניי תביעת התובע, יליד 1997, לפצוי בגין נזק גוף, שארע לו עקב נפילה ביום 23.10.09 (להלן- יום הארוע) בעת היותו נער צעיר בן 12, במהלך פעילות במסגרת תנועת הצופים, היא הנתבעת 1.
פעם העיד התובע כי נפל בשל סדק שהיה בכביש, פעם העיד כי נפל כתוצאה מכביש משובש, בכתב התביעה נכתב כי התובע נפל כתוצאה מאריח או מרצפת שבורים, בדו"ח הפגיעה נכתב כי התובע נפל כתוצאה מכביש רעוע ואבנים קטנות פזורות, בפני דר' קובו ציין התובע כי רגלו נתקלה בחפץ, בפני דר' פרנקל ציין התובע כי הוא נפל כתוצאה מ"מפגע".
בע"א 7008/09 אל רחים נ' קאדר (פורסם בנבו, 7.9.10), נכתב כך: "בשנים האחרונות ועל רקע המגמה הגוברת והולכת להאחדה של הכללים לפיצויים בגין נזקי גוף, מסתמנת גישה לפיה קיימת מעין חזקה כי שיעור הנכות הרפואית משקף גם את שיעור הנכות התפקודית, וליתר דיוק, משקף את הפסד כושר ההישתכרות... וכך נאמר ע"י המשנה לנשיאה השופט ריבלין בע"א 9873/06 כלל נ' פפו (פורסם בנבו), 22.3.09 :"ככלל, קיים קושי להעריך את הנכות התפקודית של קטין וכאשר אין אינדיקאציות סותרות, קביעת שיעור הנכות הרפואית היא הדרך הנכונה. אכן, ברגיל הדברים אמורים במקרה שבו לכל רכיבי הנכות הרפואית קיימת משמעות תפקודית"".
בעיניין ת.א (מחוזי ירושלים) 29349-12-12 ר.ר נ' שירותי בריאות (פס"ד מיום 17.8.16 ), נקבע ע"י בית המשפט (כב' הש' א. דראל), כי אכן יש מקום לשקול את שינוי שיעור הריבית הנוהגת בתביעות הנזיקין על מנת להתאימם להיוון הנוהג בהתאם לתקנות המל"ל. ואולם בסופו של הדיון המשפטי, מצא בית המשפט לקבוע כי אין להפחית את שיעור הריבית ל- 2%, וזאת מכיוון ש"התשתית שהונחה באותו הליך אינה מספיקה לקבלת החלטה כזו, אף שהשינוי נראה לכאורה מתבקש.
...
אני סבור כי דרישת התובע מוגזמת, מאידך אין מקום לא לפסוק מאומה כטענת הנתבעת.
ההודעה לצד שלישי נדחית.
הנתבעת תשלם לצ"ג הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 10,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הצדדים: תביעה בגין ניזקי גוף שנגרמו לטענת התובעת, עקב שתי נפילות במהלך פעילות ספורטיבית ובהיותה תלמידה אצל הנתבע 1 (להלן: "בית הספר").
(ב) התובעת והוריה היו חסרי ידע או מיומנות הדרושה לאיבחון פוטנציאל של פגיעה גופנית עתידית עקב פעילות פיזית כתוצאה מהפציעה בתאונה הראשונה.
אולם גם אם אותו נער היה מעיד ומעדותו ניתן היה ללמוד על כוונת זדון מצדו, עדיין היה בכך כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין הנזק להתנהלות המורים [השווה לע"א 44983-02-18 מדינת ישראל נ' ע' ר' (קטין) ואח' במסגרתו ביטל בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק דין של בימ"ש קמא שהטיל אחריות על מורה לחינוך גופני בגין תאונה אירעה תלמיד במהלך שיעור ספורט כיתתי תוך כדי משחק כדור, פסקה 31 לפסה"ד].
רוצה לומר, גם לו היו מספר רב של מדריכים אשר עומדים וצופים ומשגיחים על קבוצת המשחקים, עדיין נוכח טיבו של המשחק תאונה כגון זו מושא התביעה יכולה הייתה להתרחש.
משכך, הרי שלא היתקיימו כל תנאי סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח-1968 (להלן: "הפקודה"), ולא הוכח כנדרש קיומו של קשר סיבתי בין היתנהגות המזיק לבין קרות הנזק לניזוק.
התובעת מלינה, כי מורי בית הספר היתעלמו מנתוניה הפיזיים והרפואיים ושיבצו אותה למגמת ספורט, זאת על אף שידעו כי ניפצעה בעבר בברך שמאל (תאונה שניה) וכי בעקבות הפגיעה היא נעדרה מפעילות ספורט למשך למעלה משנה.
...
סיכומם של דברים ובהינתן כל האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי גם ביחס לתאונה השנייה התובעת לא הרימה את הנטל ולא הוכיחה שאכן הנתבעים חבים כלפיה.
סוף דבר: התביעה על כל חלקיה נדחית.
משזוהי התוצאה אליה הגעתי הרי שגם אין לי צורך ההודעה לצד ג' נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

" (תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, פג ע"א) בפני תביעת נזיקין בגין נשיכת כלב בהתאם לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה").
תקיפת כלב בסעיף 41 לפקודת הנזיקין נכתב בהאי לישנא: "41א. בתובענה בשל נזק לגוף שניגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן — הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצידו של הבעלים". בתובענה לפי סימן זה לא תהא הגנה לבעלים, אלא אם כן הנזק נגרם עקב אחד מאלה – (1) היתגרות של הניזוק בכלב; (2) תקיפת הניזוק את הבעלים, את בן זוגו, הורו או ילדו; (3) הסגת גבול של הניזוק במקרקעין של הבעלים.
בת"א 6850-06 א.נ.(קטינה) נ' אספניולי אלהאם (19.12.10) דחה בית המשפט את טענת ההיתגרות וקבע כי לא הוכח שהתובעת היתגרתה בכלב כשהטענה הייתה שהתובעת עשתה לכלב סימנים עם האצבעות, ובת"א (תל אביב-יפו) 47229-06 טישנקו איגור נ' בלומנפלד שלום (14.04.11), בו דחה בית המשפט את טענת ההיתגרות על אף שהתובע הפר את הוראת מעבידו שלא להתקרב לכלב הקשור וקבע שהקרבות אל הכלב ליתן לו מים לא תחשב כהתגרות ועל השאלה מהי היתגרות יש להשיב לפי פרשנות תכליתית ומבחן הסיכון.
כך שבמרחב העירוני הציפוף נמצאים הרבה כלבי תקיפה דרוכים הנכנסים לפעילות עקב גירויים שונים.
ניכוי המל"ל ההגנה טוענת כי בהתאם לחוות הדעת האקטוארית מיום 01.06.21 שהוגשה כראיה יש לנכות סך של 57,716 ₪ הכוללים דמי פגיעה וסכום מהוון של 36 תגמולי נכות מעבודה, לו זכאית התובעת לאחר שבחרה לקבל את גמלת הזיקנה וכי היא חשופה לתביעת המל"ל בשל כך. התובעת טוענת כי אין היא חייבת להוון את גמלת הנכות שכן יש לכך השלכות לענין החמרה עתידית של פגיעתה.
...
אין טענה להחמרה ספציפית כעת אלא שמירת זכות זו. מנגד זכות הנתבעת לנכות את הכספים המגיעים לתובעת מהמוסד לביטוח לאומי ומשקפים את הביטוח אותו שילמה במשך השנים ומשב"כ התובעת לא התייחס לאופן חישוב הניכוי הרעיוני שבחוות הדעת האקטוארית, אני מקבלו.
סוף דבר הן לפי החוק והן לפי המשפט העברי לנתבעים אחריות כלפי התובעת בגין נזקי הכלב שנגרמו לה. עם זאת, לא מדובר ב"מעוולים במשותף" שניתן לחייבם "ביחד ולחוד" בפיצוי לתובעת.
משכך את סכומי הפיצוי שפסקתי לעיל, ישלמו הנתבעים לתובעת לפי מידת האשמה לפי המפורט לעיל, 60% הנתבעים 1 – 3 ו- 40% הנתבעות 4, 5 בניכוי אשם תורם ותגמולי המלל ובצירוף הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%.

בהליך תלה"מ (תלה"מ) שהוגש בשנת 2022 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

באותו עניין, ועל אף הכלל כי את הפסד ההישתכרות של קטין יש לחשב לפי השכר הממוצע במשק, והגם שהקטינה שם השתכייה למגזר שבו השכר המומצע נמוך יותר מהשכר הממוצע במשק, נקבע כי הקטינה תפוצה בהתאם לשכר הממוצע במשק (וראו גם: ע"א 8380/03 קרנית נגד עבדאלולי (פורסם בנבו, 8.12.05); ע"א 9980/06 עיזבון אטינגר נגד עירית ירושלים (פורסם בנבו, 26.1.09); וע"א 10670/05 אישי-ישיר חברה לביטוח בע"מ נגד מוסא אבו עגאג (פורסם בנבו, 20.1.09); ע"א 5368/06 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' עז' המנוח תאבת חוסאם ז"ל (נבו 10.05.2007()/ בית המשפט העליון ראה לסטות מעיקרון השבת המצב לקדמותו גם לטובת הערך של תקנת הציבור/טובת הכלל, הפעם כלפי מטה.
הדוגמה לכך היא פסק הדין ברע"א 1700/10 אבי רועי דוביצקי נ' ליאב שפירא (נבו 20.05.2010(, שם דובר בפירסום מתחזה בשם התובע ופוגעני שהציגו כמבקש שירותי מין מקטינות, ובנסיבות שבהן הוברר כי לא מוגשות תביעות בגין פרסומים מתחזים ופוגעניים כאלה, חרף העובדה שמפעיל האתר ציין כי מתבצעים מספר פרסומים כאלה ביום, אך הם מוסרים במהירות לבקשת הנפגעים.
בין היתר, מייחס הספר לשרנסקי פעילות כסוכן שירותי המודיעין הרוסיים, האמריקאיים, והישראליים; ייצוג בחשאי של האנטרס הערבי והפלשתיני; קשרים עם פושעים פליליים בעת היותו במחנות מאסר ובתי סוהר, פעילות כמלשין בשירות גופי הריגול הסובייטיים, וטיפוחו על ידם בכל השנים בהם הוחזק בבתי סוהר; כן מייחס הכותב לשרנסקי קשר למאפיה הרוסית; הספר מצייר את שרנסקי כ"בן טיפוחים" של השילטון הסובייטי, ושל שירותי הבטחון של ברית המועצות (הק.ג.ב.) כמו כן הספר מייחס לשרנסקי אופי נכלולי, התרפסות וכו').
היא קובעת: "תורמת לגישה זו גם התפיסה הרחבה ההולכת ומתפתחת בדבר ההכרה בחשיבות ביצורן של זכויות חברתיות בחברה המודרנית, העשויה לחזק את הצורך במתן משקל מסוים בהערכת הפצוי הלא ממוני גם למידת יכולתו הכלכלית של המזיק, לבל יידחק אל מתחת לקו העוני, וזאת בצד שיקולים רלבאנטיים אחרים לענין הפיצויים. ואמנם, שיקולים חלוקתיים אינם זרים לדיני הנזיקין" (פסקה 67 לפסה"ד; ההדגשה הוספה).
...
סבורתני כי אכן יש מקום להעתר לבקשת התובע ולתן פסק דין בהעדר התייצבות.
כפי שצויין בפתח הדברים, בנסיבות המקרה, מצאתי לפסוק לתובע סכום נמוך יותר מזה שעתר לו, מהנימוקים שיפורטו בהמשך, וכן להעתר לצווים שביקש.
נותר אפוא לקבוע את גובה הפיצוי שיש לפסוק לתובע, בהנתן מכלול האמור.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

אשר לנסיבות הכלכליות-הקושי בניהול כספי הפיצויים והשקעתם לאורך שנים רבות באפיקי השקעה בטוחים ונושאי ריבית קורלטיבית לריבית הנוהגת לצורך הוון הפיצויים, מתעורר בכל התיקים בהם מדובר בניזוקים צעירים או קטינים, במיוחד אלה הסובלים מנזק גופני חמור כך שיש צורך ביצירת תכנית ומסגרת תקציבית שתבטיח כי סכום הפיצויים אכן יוכל לספק את צרכיהם עד אריכות ימיהם.
המבקשים להפחית את שיעור ריבית ההוון טוענים כי בתנאים השוררים בשנים האחרונות אין אפשרות להשקיע את כספי הפיצויים בהשקעה בטוחה וסולידית הנושאת ריבית בשיעור של 3%, וכי הפער בין שיעור ריבית ההוון, המניחה תשואה ריאלית של 3% לבין התשואה שניתן לקבל בעת הזו על השקעות סולידיות, מעורר בעיתיות שהרי הנחת היסוד העומדת בבסיס הוון הפיצויים לעתיד היא כי הנפגע יוכל להשקיע את כספי הפיצויים בהשקעה בטוחה המניבה תשואה קורלטיבית פחות או יותר, לריבית ההוון, ראו לעניין זה מאמרו של מ' קליין: "אחרי 40 שנות מדבר פסיקתי "יש לחשב מסלול מחדש" שימוש במקדמי הוון אנאכרוניסטים בתביעות נזיקין כפגיעה קשה בניזוקים" (2016), וכן פסק דינו של כב' השופט קליין, בת.א. (שלום ת"א) 12411-05-12 ל' ז' נ' עריית חולון (2.5.2016), ות.א. (שלום ת"א) 15635-08-17 נ' ה' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (10.8.2016).
מעבר לכך שהשיקולים הנוגעים לשעור התשואה שניתן לקבל בהשקעת כספי הפיצויים, חלים בעיניינם של כל הנפגעים שנפסקים לזכותם פיצויים בגין ניזקי גוף, הרי שקביעת שיעור הוון שונה בהתאם לסיווג התביעה אינו מתיישב עם מדיניות שיפוטית ראויה המקדמת קביעת כללים וחזקות עבודה אחידות לצורך פסיקת הפיצויים (ע"א 5/84 יחזקאל נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(3) 374 (2005) וליתר פירוט בעיניין קביעת חזקות עבודה אחידות לפסיקת פיצויים ראו הסקירה שערך כב' השופט דראל בת.א. 53143-09-12 הנ"ל (פיסקה 202)).
אין לי אלא לחזור ולהצטרף לקריאה זו. ברוח הדברים האמורים אציין כי בדיון במרבית ראשי הנזק לא ראיתי להדרש לדיון מדוקדק בשאלת ההוצאות והעלויות החודשיות, במיוחד נוכח הקושי להעריך את הדברים באופן מדויק כשמדובר בנזקים הצופים פני שנים רבות לעתיד.
הוריו של הקטין העידו כי הם שואפים שבנים "יהיה בחברה רגילה עם בית משלו, עם מטפל שיעזור לו, לתווך בין מה שהוא רוצה, בקהילה הרגילה שלנו" (עדות האם בעמ' 24 לפרוטוקול), וכדברי האב: "כשאת שמה אותו בסביבה של אנשים משותקים ולא מדברים, אז אין אינטרקציה. יש אנשים אבל אין אינטרקציה. לעומת זה, אם הוא נמצא במסגרת חברה שיש אנשים, שיש מישפחה רחוקה יותר, שיש אנשים בריאים מסביבו, ויש לו מתווך ומטפל שמטפל בו ומאפשר לו לחיות חיים נורמאליים ושוויוניים כמו כל ילד, אז אני לא חושב שהוא יהיה לבד בבית, הוא יצא לפעילויות ויצא להצגות, מה שאנחנו עושים איתו היום" (עמ' 34-35 לפרוטוקול).
הלכה היא כי הפצוי בגין הוצאות ניידות ואחזקת רכב ייפסק בשים לב להוצאות עודפות הנגרמות לנפגע בשל נכותו, מעבר להוצאות הסבירות שהיה מוציא במהלכם הרגיל של החיים גם אילמלא הפגיעה.
...
לא שוכנעתי כי בתנאים השוררים כיום במשק, משקיע פשוט יכול להפיק תשואה קורלטיבית לריבית ההיוון הנוהגת בשיעור של 3% באפיקי השקעה בטוחים-ואפרט: אם נתייחס לאג"ח בעלות סיכון נמוך שאינן אג"ח ממשלתיות דוגמת אג"ח של בנקים או אג"ח של חברת החשמל, הרי שהתשואה בהן גבוהה בשיעור של כחצי אחוז בלבד מהתשואה על אג"ח ממשלתיות (עדות ד"ר שראל בעמ' 111 לפרוטוקול).
מקובלת עלי עמדתו של ד"ר חירותי שהסביר בעדותו כי מתבגר הסובל ממוגבלות ונכות גופנית קשה, נתקל בקשיים מיוחדים בגיל ההתבגרות המינית.
סוף דבר 136.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו