תביעת נזיקין בגין פגיעת אוטובוס ברכב חונה

דיון: סעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק") מגדיר מהי תאונת דרכים ובאילו נסיבות תוכר תאונה כתאונת דרכים כדלקמן: " "תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שארע עקב היתפוצצות או היתלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם ארעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השמוש ברכב המנועי; שימוש ברכב מנועי מוגדר: "שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הדרדרות או היתהפכות של הרכב או היתנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד;"

ראה (רע"א 9084/05 אג"ד בע"מ נ' ינטל, [פורסם בנבו] בפסקות 11-10 (29.10.2007) וכן וכן רע"א 2457/19 פלונית נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, ניתנה ביום 3.6.19): "10.במקרה דנן, המבקשת עלתה לאוטובוס כדי לוודא את המוכנות לנסיעה וכדי לאסוף את רשימות הנוכחות, שעה שהנהג המתין מחוץ לרכב. בנסיבות אלה, עלייתה לאוטובוס וירידתה ממנו לא היו קשורות לייעודו התחבורתי ולא חשפו אותה לסיכון תעבורתי, ולכן אין מיתקיים לגביה התנאי של "למטרות תחבורה". הטענה שפעולותיה נועדו לאפשר את נסיעתם של התלמידים אינה רלוואנטית, שכן אין בה כדי לשנות את העובדה שהשימוש הנידון אינו כרוך בסיכון תעבורתי.

היות שכך, נוכח הדרך הפרשנית שהציעה הפסיקה במקרה של היתנתקות מרכב חונה, מצאתי מקום לקבוע, כי בנסיבות המקרה שלפניי, ההתנקות הנה בהקשר התעבורתי ומכאן ושעה שאין מחלוקת בנוגע ליתר רכיבי הגדרת תאונת דרכים, יש לקבוע, כי התובעת נפגעה בארוע המהוה תאונת דרכים ובשים לב לייחוד העילה הקבוע בסעיף 8 לחוק, דין התביעה שלפני להדחות.

מכל מקום, דומה, כי גם אם תנתן החלטה סותרת בעילה לפי החוק שתוגש כנגד בעל המשאית, דומה, כי לא ייסתם הגולל על תביעת התובעת, שכן תוכל לתבוע את בעל המשאית בעילה הנזיקית .

...

במקרה דנן, ברור, כי האופן בו הועמסו המוצרים, כשהם נשענים על הדלת, שממילא מבחינת הנהג לא אמורה היתה להיפתח, היא זו שהביאה בסופו של דבר לנפילת המוצרים.

היות שכך, נוכח הדרך הפרשנית שהציעה הפסיקה במקרה של התנתקות מרכב חונה, מצאתי מקום לקבוע, כי בנסיבות המקרה שלפניי, ההתנקות הינה בהקשר התעבורתי ומכאן ושעה שאין מחלוקת בנוגע ליתר רכיבי הגדרת תאונת דרכים, יש לקבוע, כי התובעת נפגעה באירוע המהווה תאונת דרכים ובשים לב לייחוד העילה הקבוע בסעיף 8 לחוק, דין התביעה שלפני להידחות.

אני מורה אפוא על דחיית התביעה.

התביעה מופנית בתאונה הראשונה כלפי קרנית, מאחר ופרטי הרכב והנוהג בו לא ידועים ולחילופין כנגד מעבידת התובעת באותה עת ואילו לגבי התאונה השנייה התביעה מופנית למבטחת האוטובוס ממנו נפגעה התובעת ולחילופין כנגד בעליו ומעסיקת הנהג.

תאונת דרכים – אקדמת מילים בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק הפיצויים הגדרת תאונת דרכים בחוק היא כדלקמן: "תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שארע עקב היתפוצצות או היתלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם ארעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השמוש ברכב המנועי; הפסיקה קבעה כי יש לבחון את ההגדרה לפי תורת השלבים.

כאמור לעיל לא אביע את דעתי בעיניין זה שכן הצורך בכך התייתר ומסיבה שו גם לא המתנתי להתייחסות קרנית לשאלה זו. אחריות בנזיקין – התאונה הראשונה לאחר ששקלתי טענות הצדדים בעיניין זה אני סבור שאין להטיל אחריות בנזיקין על המעבידה בגין הארוע נשוא כתב התביעה.

...

מאחר והתובעת טוענת לנכות רפואית החלטתי לפצל את שאלת החבות משאלת הנזק.

הנוסף אני קובע שהתאונה השנייה אינה מהווה תאונת דרכים וכפועל יוצא מכך יש לדחות את התביעה כנגד תבעים 2 – 3 בעילה לפי חוק הפיצויים.

מאידך אני קובע כי הנהג וקווים אחראיים לנזקי התובעת על פי פקודת הנזיקין ככל שאלו יוכחו בהמשך.

לאחר הכרעה בשאלה האם מדובר בתאונת דרכים אם לאו אני מורה ככל שהיא עומד על טענת נכות להביא חוות דעת מטעמה בתוך 60 יום מהיום.

פתח דבר לפני תביעת כספית, נזיקית על סך 51,110 ₪, בגין נזקים אשר נגרמו לרכב המבוטח על ידי תובעת ע"י פגיעת נתבע 1 ברכבה מבוטח הנתבעת 2.

עוד מסר בחוות דעתו כי נהגת התובעת המשיכה לנוע לעבר האוטובוס, בשים לב לנתיב הצר ממילא עד אשר הייתה ממוקמת במקביל לו. התובעת המשיכה בנסיעתה עד שהגיע לחלקו האחורי של האוטובוס ואז הבחינה בכלי רכב החונה מצד ימין שלה, הגורם לה קושי רב להמשיך בנתיב נסיעתה החליטה לסטות לעבר מסלול נסיעתו של האוטובוס.

התובעת ככל הנראה אינה העריכה את טווחי התנועה האפשריים ועל כן פגעה באוטובוס מצידו השמאלי אחורי וגרמה לנזק לה היא טוענת בעצמה.

...

לאחר שמיעת הצדדים בפני בית המשפט אני מעדיף את גרסת נהגת התובעת על פני גרסת עדי הנתבעים ועל כן דין התביעה להתקבל מן הטעמים הבאים: ע"פ חוות הדעת של חוקר תאונות הדרכים מטעם נתבעת 2- חוות דעתו הסתמכה בין היתר על האמור בטופס ההודעה של מקרה ביטוח מטעם כלי רכב של התובעת, על צילומים לכלי הרכב המעורבים אשר צולמו על ידי השמאי מטעם התובעת, בחינת מיקום הנזקים בכלי הרכב המעורבים ומהות הנזקים הנטענים וכן על מסקנות מאיסוף העדות שביצע ועל מסקנות משחזור האירוע.

לדוגמא מספר סתירות המעידות כי דין התביעה להתקבל הינם: נתבע 1 מר דוד גולן העיד כי- נסע לאט לאט.

אזי, כי זו אינה סתירה מהותית לדבר המחלוקת בנושא התביעה דנן, סוף דבר: לאור הנאמר לעיל, דין התביעה להתקבל.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 51,110 ₪ אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר העדה כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 11.7%.

בתביעתה של התובעת לתשלום דמ"פ במל"ל מיום 15.7.18 תארה כך התובעת את הארוע שארע לה: " נסעתי לאסוף ילד מביתו, ובזמן שהמתנתי שהילד יגיע לאוטו, יצאתי מהאוטו לסדר את כסא הבטיחות לילד, והרכב נסע בריוורס וניכנס בי, סגר את הדלת של האוטו עליי, ועם הגלגלים עלה על רגליי". בהודעה שמסרה התובעת במישטרה מיום 25.7.18, נכתב כך: "נסעתי לאסוף ילד מביתו...בזמן שהמתנתי לילד יצאתי מהרכב וסידרתי את כיסא הבטיחות, הרכב נסע בריוורס וניכנס בדלת של האוטו וסגר את הדלת עליי, ועם הגלגל עלה על רגליי". עדות הנתבע 1- נהג הרכב הפוגע וכך העיד הנתבע 1 (להלן- הנתבע) אודות התאונה: " במהלך נסיעתי בשעת בוקר, התחלתי בנסיעה לאחור וזאת על מנת לצאת מחניית הרכב הצמודה לביתי... אציין כי המדובר ברחוב הולנדי די צר והתמרון להכנס ולצאת מהחניה לא פשוט. בעת היציאה מהחניה הבטתי במראה ונסעתי לאט לאחור, כאשר לפתע שמעתי קול צעקה, ברגע זה עצרתי את רכבי ויצאתי לראות מה קרה. בשלב זה ראיתי את התובעת, במצב בין כריעה לעמידה בין דלת ימנית קדמית שהייתה פתוחה לבין מושב ימין קדמי. הנפגעת נראתה חבולה ובשלב זה הבנתי כי פגעתי עם רכבי בדלת רכבה של התובעת, וזו מחצה את התובעת בין דלת רכבה לבין הרכב" (סעיפים 3-7 לתצהיר הנתבע כן יעויין בעמוד 32 ש' 32 ).

כלומר, ככל שהפעולה הנדונה אשר הביאה לקרות הארוע הנזיקי מצויה בתוככי מיתחם השמוש ברכב – היינו, בין תחילתו של המגע הפיסי עם הרכב לבין עמידה יציבה מחוצה לו וסגירת דלתו (שאם לא כן, בכך מסתיים מסענו) – עלינו להמשיך ו"לחלץ" מבין הפעולות המבוצעות בגדר מיתחם זה את אותן פעולות אשר חיוניות במובן ה"פיסי" לכניסה לרכב או לירידה ממנו, ומהוות חלק טבעי ואינטגרלי משימושים מוכרים אלה.

מאידך גם נקבע, כי חניה במקום מותר אשר יוצרת סיכון תעבורתי, תקים את החזקה, ואולם לא די בכך, יש צורך להוכיח כי התאונה ארעה בקשר סיבתי משפטי, עם החניה יוצרת הסיכון, וכדברי השופט ריבלין בספרו: " אומנם גם לשון החזקה החלוטה הזו (כמו גם החזקות המרבות האחרות) אינה דורשת קיום קשר סיבתי בין הפעילות לבין נזק הגוף שניגרם כי אם נוגעת לקשר שבין הגורם שהביא להתרחשות לבין ההתרחשות ('מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו'), אולם אין מנוס מאשר לפרש את כוונת החוק כאילו כוללת ההוראה גם דרישה לקשר סיבתי משפטי בין ההתרחשות לבין הנזק שניגרם לנפגע" ( א'  ריבלין תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה 3, תש"ס, עמוד 163 , הובא ברע"א 1953/03 הכשרת הישוב נ' אדרי, פ''ד נח(1) 817 כן יעויין בעיניין ע"א 4430/12 ‏ ‏ הכשרת היישוב בע"מ נ' אלעסווי (נבו 1.7.14), להלן- עניין הכשרת היישוב ).

במקרה הנידון שם, האוטובוס פגע ברכב שחנה בחניה האסורה, ואולם נקבע כי לא היה כל קשר בין הפגיעה לבין מקום החניה, אלא שהפגיעה הייתה אך ורק בשל רשלנות הנהג, היינו לא הוכח הקשר הסיבתי – משפטי בין החניה במקום האסור לבין התאונה.

...

הנתבעות לא מציעות לפסוק מאומה בגין ראש נזק זה. לאחר עיון בטענות הצדדים, ולאחר ששמעתי את עדות התובעת, עדות אימה דליה ואחותה שרית, ובשים לב לנכותה של התובעת, לגילה, לעזרה הניתנת ע"י בני משפחה, ולצורך לעזרה בעתיד, אני מוצא לפסוק על דרך האומדנה סך כולל, לעבר ולעתיד בשיעור של 15,000 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת כנגד הנתבעות 1-2.

התביעה נדחית כלפי הנתבעות 3-4.

תביעה בגין ניזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים מיום 03.03.20, בין רכב פרטי של התובע לאוטובוס של הנתבעים.

טענת התובע כי רק בעקבות הפגיעה של האוטובוס הוסט רכבו לנתיב השמאלי, אינה מתיישבת עם הגיונם של דברים ועם נסיבות שקדמו לתאונה: שני הנהגים אישרו כי במועד התאונה היה פקק תנועה וכי האוטובוס של הנתבעים ביקש להיכנס למפרץ החנייה, ומשכך אפילו הדרדר האוטובוס מעט לאחור, הרי שמהירות נסיעתו הייתה איטית, שכן עמד כשהוא מבקש להיכנס לתחנה ולכן לא שוכנעתי כי הפגיעה היא זו שגרמה למעבר חלקי של רכב התובע לנתיב השמאלי.

יחד עם זאת, אחריותה של הנתבעת כמעסיקתו של רמי, אינה גורעת, כמובן, מאחריותו האישית של רמי, שהיה באותה העת עובד הנתבעת (אשר כנגדו נותר פסק הדין מיום 24.10.19 על כנו), והשניים יישאו באחריות לתאונה ולתוצאותיה כלפי התובעת כמעוולים ביחד ולחוד בהתאם לסעיף 11 לפקודת הנזיקין.

...

טענת התובע כי רק בעקבות הפגיעה של האוטובוס הוסט רכבו לנתיב השמאלי, אינה מתיישבת עם הגיונם של דברים ועם נסיבות שקדמו לתאונה: שני הנהגים אישרו כי במועד התאונה היה פקק תנועה וכי האוטובוס של הנתבעים ביקש להכנס למפרץ החנייה, ומשכך אפילו הדרדר האוטובוס מעט לאחור, הרי שמהירות נסיעתו הייתה איטית, שכן עמד כשהוא מבקש להכנס לתחנה ולכן לא שוכנעתי כי הפגיעה היא זו שגרמה למעבר חלקי של רכב התובע לנתיב השמאלי.

בעניין זה לא הייתה מחלוקת כי הכביש בו נסעו הרכבים היה בעלייה, ולכן שוכנעתי מעדות התובע שהייתה מהמנה בחלקה לפיה אכן הייתה הדרדרדות מסוימת של האוטובוס, נראה שזו גם הסיבה שנהג הנתבעת סרב בתחילה למסור לתובע פרטים מלאים שלו והתובע נדרש להגיש בעניין תלונה במשטרה.

התוצאה: אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים הבאים: 12,026 ₪ (בעיגול) - 60% מהנזק הישיר כולל חלק יחסי של ירידת ירך.