תביעת נזיקין בגין פגיעה מרוכב אופניים בעמודי מתכת

זוהי תביעה בגין נזק גוף שניגרם לרוכב אופניים.

בצומת התקינה העיריה עמודי מתכת נמוכים, המיועדים למנוע חדירת מכוניות לנתיב האופניים.

ברור גם שאין היא נושאת באחריות מוחלטת ואוטומטית בכל פעם שמפגע כזה נוצר ומישהו נפגע, בטרם היה סיפק בידה לגלות את קיומו ולטפל בו. במקרה שבפני שני "מועמדים" לתפקיד המפגע הטעון טפול: מערכת התאורה ועמודי החציצה בין דרך העפר ושביל הרכיבה.

קל להבהיר זאת, על ידי "היפוך תפקידים": אילו ניתקל התובע לא בעמוד נמוך מברזל, אלא בילד נמוך בשר ודם – האם יכול היה לפטור עצמו מחבות בנזיקין בטענה שזהו נתיב אופניים ומותר היה לו לנסוע במהירות שאינה מאפשרת בלימה? ענין אחר הוא הצבתם של אותם עמודים נמוכים בקצה נתיב האופניים.

עוד ביקש התובע פיצוי בסך 18% מהסכומים הללו בשל פגיעה ברכיב הפנסיוני בשכרו.

...

התוצאה היא שהתובע לא הוכיח דבר מכל ראשי הנזק שפורטו.

לסיכום: התביעה מתקבלת.

לפיכך תשלם הנתבעת לתובע 24,000₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ ואגרת המשפט.

לעניין החבות רקע כללי- התובע הגיש תביעה זו על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן:"הפקודה") ולחילופין על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן:" חוק הפיצויים").

מכל מקום בהחלטתי הורתי כי הנתבע 4 יגיש סיכומיו בנפרד אך הוא לא עשה כן. דיון משפטי- סעיף 1 לחוק הפיצויים מגדיר תאונת דרכים כ- " מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה, יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב היתפוצצות או היתלקחות של רכב...וכן מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי....". החזקה המרבה לעניין ניצול הכוח המכאני של הרכב, נועדה להחיל את חוק הפיצויים על תאונות הנגרמות בשל שימוש בכוח המוטורי של הרכב שלא למטרות תחבורה, אלא למטרות חקלאיות או תעשייתיות ומכוונת לכל אותם המקרים שבהם הרכב הוא "רב תכליתי". זהו רכב אשר על פי ייעודו המקורי הוא מיועד לא רק לנסיעה- הייעוד התעבורתי- אלא גם לפעולות נוספות- שאינן נופלות לגדר ההגדרה הבסיסית- המנצלות את כוחו המכאני של הרכב.

התובע העיד בפני החוקרת ביום 26.7.2009 כי "תפסתי את השרשרת של המנוף והכנסתי את הוו לתוך האוזן של המשפך. כאשר מנופאי הוריד את השרשרת. היא לא הייתה במרכז של המשפך (בגלל ששרשרת של צד שמאל הייתה מתוחה ושל צד ימין הייתה רופפת). מספר שניות לאחר שעשיתי חיבור שמעתי צליל (מתכת למתכת) והסתכלתי למעלה, ראיתי שזרוע של המנוף התחילה לרדת, היה רעם כמו פצוץ או מכה הרגשתי שקרה לי משהו ברגל ...." (עמוד 3) וכן ר' בהמשך " בזמן הרמת המשפך נתפס הוו הקטן ומשך את הזרוע של המנוף בלחץ מסוים ובתוך שניות וו השתחרר , הזרוע עלה למעלה ומשך את כל המשפך ..." (עמוד 4) עדותו נגבתה ימים ספורים לאחר התאונה ובעודו בבית החולים.

...

סיכום- לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי יש לסווג את התאונה כתאונת דרכים עליה חל סעיף 8 לחוק הפיצויים בדבר ייחוד עילה.

פועל יוצא, הנני דוחה את התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-2.

הנני מורה כי הנתבעים 4-5 יישאו בהוצאות הנתבעות 1 ו-2 בסך כולל של 10,000 ₪.

הוא רכב במסלול מיועד לרכיבת אופניים ואז (בעמ' 9, 11 לפר'): "עליתי על כסוי מתכת.... מדובר בכיסוי מתכת שהוא מכסה את הצנורות שעוברים על השביל, רואים אותו. הנפילה היתה על המדרך.. עליתי על הבמפר ונפלתי.". לדברי התובע רכב במהירות סבירה ולא הייתה לו אפשרות להתכונן מבעוד מועד לקיומו של המדרך שכן גם בתאורת יום היה מסווה לא כל שכן בלילה.

בע"א 2061/90, אילנה מרצ'לי נ' מדינת ישראל, משרד החינוך והתרבות ואח', פ"ד מז(1) 802 (1993), 808 חוזר בית המשפט העליון על שנקבע לא אחת כי: "חובת זהירות "מושגית" היא נגזרת ממדיניות משפטית, ועיקרה קביעת הקף החובה בנזיקין בסוגי אירועים אלה ואחרים: "משמעותה היא איתור הערכים והאינטרסים הנאבקים על הבכורה, מתן משקולות לערכים ולאינטרסים אלה, ושקילתם במאזניים של צורכי החברה. בסוגיות שונות הערכים והאינטרסים הרלוונטיים הם שונים, ומשקלם היחסי שונה...". במסגרת דיון זה כאמור יש לבחון את חובת הצפיות.

לאחר שהתובע חזר ושנה בתביעתו ובחקירתו כי המקום היה חשוך וללא תאורה לא עלתה הטענה מחדש בסיכומי בא כוחו הואיל והתובע הודה בחקירתו כי עמודי התאורה במקום פעלו לרבות זה הסמוך למדרך.

אין המקרה שלפני דומה לנסיבות פסה"ד שצוטט ע"י ב"כ התובע (ת.א.(הרצ) (116/02) שכן מדובר ברוכב אופניים מקצועי, עטור שבחים, בקיא ברכיבת יום ולילה וכי טרם מעבר על המדרך היה ער למעברם האחר של רוכבים אחרים ובחר בדרך הידועה רק לו, שתוצאתה בפגיעתו.

...

לסיכום לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: א. התביעה נדחית.

ב. ההודעות לצד ג' נדחות.

לנוכח כל האמור אינני עושה צו להוצאות.

בנסיבות האמורות, הגיונית ומשכנעת עמדתו של התובע כי לא יכול היה להבחין ברוכב האופניים הפוגע משום שהאחרון לא נשא פנס דולק בחזיתם.

בכוחן של התובענות המוגשות בגין עילה מעין זו להיות כלי לתיקון פגמים והפקת לקחים אשר עולים בקנה אחד עם יסודות המשטר הנזיקי במדינתנו (ראו: דפנה ברק ארז משפט מנהלי- משפט מנהלי כלכלי 390 (כרך ג, 2013).

במקרה זה נדונה תביעה בעקבות נזק גוף שניגרם לרוכב אופניים אשר ניתקל בעמודי מתכת נמוכים, המיועדים למנוע חדירת מוכניות לנתיב האופניים.

...

בראי כל הנתונים העומדים לפניי אני סבור כי פיצוי בסך כולל של 100,000 ₪ ישקף נכונה את נזקי התובע בראש נזק זה. ניידות לעבר ולעתיד: הפגיעה בברכו של התובע מקשה עליו את הניידות.

[footnoteRef:74] על כן אני סבור כי נכון לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה אשר ישקף את היזקקותו לסיוע בניידות למחוזות חפץ הרחוקים משמעותית מביתו.

אני סבור כי מתקיים קשר סיבתי בין השכרת הדירה לתאונה אך למשך ארבעת החודשים הראשונים לאחר התאונה, או אז היה התובע תחת שיקום כמתואר לעיל.