התאונה ארעה כאשר שק כבד נפל מעל מלגזה הנהוגה על ידי נתבע מס' 3, ואשר השמוש בה בוטח במועד התאונה על ידי נתבעת מס' 4, על רגלו הימנית של התובע.
התביעה הוגשה במקורה בשתי עילות חלופיות, נגד מעבידתו של התובע ומבטחתה בביטוח חבות מעבידים (נתבעות מס' 1 ו - 2), בעילה על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], ונגד נתבעים מס' 3 ו - 4 בעילה על פי החוק.
ביום 10.10.2012 החל התובע לעבוד אצל נתבעת מס' 1; בטופס התביעה לדמי פגיעה שהגיש התובע ציינה המעבידה, נתבעת מס' 1, כי שכרו עבור 11 ימי עבודה היה 3,226 ₪, קרי, 293 ₪ ליום; ואילו בחודש נובמבר 2012, ב - 16 ימי העבודה עד לפגיעתו בתאונה, הישתכר 4,794 ₪, קרי, 299 ₪ ליום.
לוועדות הרפואיות של המל"ל מסר כי פוטר, ובעדותו מסר כי עקב הכאבים שסבל בשל פגיעתו וההגבלות בתפקודו נאמר לו כי "זה לא יכול להימשך ככה"; עם זאת, הוא לא הציג מכתב פיטורים ולא העיד מטעמו נציג של המעסיקה לתמיכה בטענה זו. מכל מקום, מחודש מאי 2013 ועד לחודש ינואר 2020 (כולל) לא עבד, טענה הנתמכת בדו"ח רציפות הביטוח שהציגו הנתבעים.
אשר לדבריו של מוסטפא בדבר היות אביו מוכר סיטוני לחנויות; אעיר, כי טענת ב"כ הנתבעים בפני מוסטפא, לפיה כביכול מסר לחוקרת כי אביו עובד בסיטונות מזה שלוש שנים, אינה מבוססת, שכן לא מצאתי בתמליל כל היתייחסות למשך הזמן בו עבד התובע בסיטונות בכלל, ושלוש שנים בפרט.
...
ביום 3.9.2019 נעתר כב' השופט יואב פרידמן, שדן בשעתו בתיק, לבקשה והורה על מינויו של ד"ר גבריאל נירנברג כמומחה מטעם בית המשפט.
מצאתי את עדות התובע בעניין זה משכנעת ואמינה ואני מקבלת אותה.
