תביעת נזיקין בגין פגיעה מאופניים חשמליים

לטענת המדינה, נוכח ההלכה הפסוקה לפיה פעולות חקיקה, לרבות תקנות המשנה אינן מצמיחות עילת תביעה בנזיקין, ולנוכח ההלכה הפסוקה לפיה אין האזרח יכול לתבוע המדינה בנזיקין בשל אי שינויו של מצב חוקי המכביד עליו, הרי שדין התביעה שבפנינו להדחות על הסף.

ראוי לציין כי בעיניין לוי נקבע כי: "נקודת מוצא מקובלת היא כי מעשי החקיקה, בין חקיקה ראשית ובין חקיקה משנית, אינם מקימים חובת זהירות כלפי הנפגעים מהם. לא יהא זה מרחיק לכת לקבוע שאין לאפשר לאזרח שניפגע מחיקוק חוק או חקיקת משנה לתבוע את המדינה בנזיקין ... עולה מכך, כי לא בגין כל מעשה (או מחדל) מוטעה של השילטון הוא חב חובת זהירות כלפי הפרט שניפגע כתוצאה ממנו. בהחלט קיימים מעשים, אשר למרות שהם גורמים נזק, אין בגינם חובת זהירות נזיקית (להבדיל מציבורית, מדינית או מוסרית), מנימוקים שיובהרו בהמשך".(שם, בעמ' 73).

לא למותר לציין כי תאונות שבהן רוכבי אופניים חשמליים קיפחו את חייהם או פגעו במשתמשים בדרך, הפכו לאחרונה לתופעה מדאיגה וקיים צורך למצוא הסדר ו/או פיתרון לתופעה זו הן דרך חקיקת חוקים וחקיקת משנה והן דרך הצבת הנחיות ברורות לעניין זה. מכאן הצורך בצרוף המבקשת להליך זה הן לשם הבירור העובדתי והן בשל הדיון המשפטי.

...

לטענת המדינה, נוכח ההלכה הפסוקה לפיה פעולות חקיקה, לרבות תקנות המשנה אינן מצמיחות עילת תביעה בנזיקין, ולנוכח ההלכה הפסוקה לפיה אין האזרח יכול לתבוע המדינה בנזיקין בשל אי שינויו של מצב חוקי המכביד עליו, הרי שדין התביעה שבפנינו להידחות על הסף.

ראוי לציין כי בעניין לוי נקבע כי: "נקודת מוצא מקובלת היא כי מעשי החקיקה, בין חקיקה ראשית ובין חקיקה משנית, אינם מקימים חובת זהירות כלפי הנפגעים מהם. לא יהא זה מרחיק לכת לקבוע שאין לאפשר לאזרח שנפגע מחיקוק חוק או חקיקת משנה לתבוע את המדינה בנזיקין ... עולה מכך, כי לא בגין כל מעשה (או מחדל) מוטעה של השלטון הוא חב חובת זהירות כלפי הפרט שנפגע כתוצאה ממנו. בהחלט קיימים מעשים, אשר למרות שהם גורמים נזק, אין בגינם חובת זהירות נזיקית (להבדיל מציבורית, מדינית או מוסרית), מנימוקים שיובהרו בהמשך".(שם, בעמ' 73).

אשר על כן, ועל יסוד האמור לעיל אני סבור כי דין הבקשה להידחות.

התוצאה, איפוא, היא שאני דוחה את הבקשה ללא צו להוצאות; בשלב הזה.

התביעה ובעלי הדין המדובר בתביעה כספית לתשלום פיצויים בסך 519,500 ₪ בגין גניבת אופניים חשמליות ממחסן שהושכר לתובעת ע"י הנתבעת והנמצא באיזור תעשיה מילואות בעכו, אשר נפרץ, לטענתה, במהלך סוף השבוע שבין 11.12.14- 13.12.14.

לחילופין, ועל אף שחברת המוקד אינה נתבעת בתיק זה, הרי שלנתבעת היה ידוע היטב כי חברת המוקד אינה פועלת או מתיימרת לפעול כמבטח, וכי דמי המנוי ששילמה מהוים תשלום תמורת השירותים שנתנו לה בלבד, ולא תמורת דמי ביטוח נגד פגיעה ו/או נזק כלשהוא לרכושה.

סעיף 15 לפקודת הנזיקין קובע כי העושה חוזה עם אדם אחר שאינו עובדו או שלוחו, על מנת שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהיה חב על עוולה שתיצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה למעט אם היתקיים אחד מ- 5 החריגים המנויים בסעיף הנ"ל. לא הוכח שהתקיים חריג בס' 15 לפקודת הנזיקין שיש בו כדי להטיל על הנתבעת חבות בנזיקין בגין רשלנות חב' השמירה ו/או הסייר מטעמה לארוע הפריצה.

...

מכלול הנימוקים שפורטו בסוגיה א' לעיל, הביאו למסקנה כי התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות בכל הקשור לבחירת ספקי השמירה והמוקד שיספקו את שירותי השמירה לתובעת ו/או בנוגע לטענת התובעת בדבר ביצוע רשלני מצדם ו/או מצד הסייר של תפקידם כשומרי המתחם בו מצוי המחסן.

סוף דבר מכל האמור לעיל נחה דעתי לקבוע כי התובעת לא הוכיחה את עילת התביעה נגד הנתבעת, ולכן דין התביעה להידחות.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בסך 15,000 ₪, תוך 30 יום.

תביעה זו הוגשה במתכונת שונה במקצת מן התביעות האחרות שהוגשו ועסקו במעמדם של האופניים החשמליים בזיקה לחוק הפיצויים, שכן כוונת בא כוח התובעים הייתה לקבוע פיצוי לאותם נפגעים, בין אם מכוח חוק הפיצויים ובין אם מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") כשהמעוולת היא המדינה.

בהתאם למוצג 30 למוצגי התביעה, תזכיר הצעת החוק, עולה כי הצורך בעתודות נועד בין היתר למקרה של נפילת חברת ביטוח כפי שהיה בעיניין "הסנה". כך או כך, העודפים שהצטברו הושבו בהתאם לאותה הוראת תיקון מס' 25 לחוק ומכאן שבקופת קרנית אין עודפים מהותיים לכסוי הפצוי של נפגעי אופניים חשמליים.

בכל אלה מוצא ב"כ התובעים כי יש להכיר בהתנהגות רשלנית של משרד התחבורה והמפקח על הביטוח ומכאן שיש מקום לחייב את המדינה בפצוי אותם נפגעים שנפגעו בשל התרשלות אותם גופים.

...

על כן, ברוח ההלכה בפרשת לוי, גם אם אני סבורה כי אופניים חשמליים הם כלי רכב מנועי כהגדרתם בחוק ואף אם אני סבורה כי היה נכון להגביל את השימוש בהם לגילאים שבהם ניתן לקבל רישיון נהיגה על אופנוע ואזי לחייב ברישוי, רישום וביטוח חובה, אין בכך כדי להצדיק במקרה זה הטלת אחריות על המדינה.

אין בידי לקבל את טענת ב"כ התובעים כי התנהלות הגורמים במשרד התחבורה והמפקח על הביטוח עולה כדי חוסר סבירות קיצונית שתביא להטלת אחריות.

סוף דבר מכל דבריי שלעיל באתי לידי מסקנה כי דין התביעה כנגד המדינה מכוח פקודת הנזיקין להידחות.

בתביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה, עליה חתם הנפגע ביום 19.10.14, מסר "בתאריך 28.5.14 עת רכבתי על אופניים חשמליים, בחזרה מהעבודה ברח' בר אילן (ריינס) בעיר הרצלייה, נפלתי מעדתי על קרסול ימין, ברך ימין, כף-רגל ימין דומננטית". עוד מסר את פרטי עורך דינו המייצג אותו בתביעתו זו אל המל"ל, וכן במענה לשאלה "האם הגשת או הנך עומד להגיש תביעה לפצויי נזיקין בגין המקרה?" ענה – "לא" (מוצג ח' למוצגי התובע).

...

אתה אומר עכשיו בתנועה? אני אגיד מה היה: אני ראיתי רכב עומד, רציתי לסטות לעקוף מצד ימין על הכביש הרכב היה נראה לי שהוא מצטמצם המרחק לעברי בין המדרכה ראיתי שאני לא יכול להמשיך בימין נאלצתי לעלות על המדרכה.

משהגעתי למסקנה חד-משמעית זו, הרי שאיני מוצא הצורך, כמו גם ההצדק, לדון בנזק שנגרם לנפגע כתוצאה מהתאונה, נזק בר שיפוי לו טוען התובע, כמו-גם בכימותו.

התובענה נדחית.

התביעה הוגשה לפצוי לפי פקודת הנזיקין באשר לנזקיה של התובעת עקב פגיעה מאופניים חשמליים ע"י רכב הנתבע ביום 5.2.2015, בהמשך לקביעתי בפסק הדין מיום 18.10.18 לפיו האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבע ולכן הנתבע חייב לפצות את התובעת בגין נזקיה.

...

בנסיבות אלו נחה דעתי כי עזרה כזו היא עזרה מוכרת ע"י הדין בתור ברת פיצוי, אפילו לא הוציא בגינה הניזוק הוצאות, ואפילו הקרוב המסייע לו לא נפגע בהכנסתו שלו כתוצאה מהושטת הסיוע.

בהיעדר פרטים מדויקים ראוי להעריך זאת בסכום גלובאלי, הנני מחייב אפוא, את הנתבע לשלם לתובע בגין ראש נזק זה לעבר ולעתיד סך של 15,000 ₪.

סוף דבר אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 205,000 ₪ (במעוגל).