תביעת נזיקין בגין פגיעה ברכב עקב נהיגה רשלנית

בתגובה לבקשה, טען המודיע כי הוא כופר בבקשה וכי מאחר והנהג שנהג ברכב הפוגע נהג בפזיזות וברשלנות ובנגוד לחוקי התעבורה הבסיסיים ברור לכל בר דעת כי אם נתבע 2 היה עוצר או לפחות מאט ונותן זכות קדימה התאונה היתה נמנעת.

(א) מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה, לרבות תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף 3(א)(2) ובסעיף 3(ד) לפקודת הביטוח, לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, זולת אם נפגע בתאונה שנגרמה על ידי אדם אחר במתכוון.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי להכרעה כי דינה להתקבל וכי דין הודעת צד ג' כפועל יוצא להידחות על הסף.

סוף דבר הבקשה מתקבלת ואני מורה על סילוק ההודעה לצד ד' , אשר הוגשה ע"י צד ג'.

כתב התביעה מוגש גם כנגד הנתבע 2 מכח סעיף 2א לחוק הפלת''ד כמי שנהג ברכב בכל המועדים הרלבאנטיים; ולחילופין, מכח פקודת הנזיקין בשל נהיגתו הרשלנית.

על כן, גם מעבר לכך שהטענה כי הרכב אינו רכב מנועי הינה בבחינת הרחבת חזית, במאזן ההסתברויות, וחרף אי צירוף אישור רישמי כגון רשיון רכב, ניתן לקבוע כי הריינג'ר נשוא התאונה עונה על הגדרת רכב מנועי לפי סעיף 1 לחוק הפלת''ד. המסגרת הנורמאטיבית משהוכח כי התובעת נפגעה עת נסעה ברכב הנהוג על ידי הנתבע שלא היה לו רשיון נהיגה ולפיכך פוליסת הביטוח שהופקה לכלי לא כסתה את חבותו, מוקנית לתובעת הזכות לשיפוי בגין נזקיה מקרנית וזאת על פי סעיף 12(א)2 לחוק הפלת''ד. כמו כן זכאית היתה התובעת לתבוע את נזקיה ישירות מאביב ואיני מקבל את טענתו כי התובעת נעדרת זכות לתבוע אותו באופן אישי שכן תביעת קרנית היא תביעה עצמאית.

...

טענות הנתבעת 1 הנתבעת 1 קרנית טוענת תחילה כי דין התביעה להדחות על הסף ו/או לגופו של עניין מחמת היעדר עילה ו/או היעדר יריבות ו/או היעדר קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים והמוכחשים של התובעת לבין התאונה נשוא התביעה ו/או משלא התקיימו התנאים הקבועים בחוק ובתקנון הקרן להגשת תביעה כנגדה ו/או מחמת היעדר זכאות על פי חוק הפיצויים.

ההודעה לצד ג' 2 נדחית.

ההודעה כנגד צדדי ד' 1 ו – 3 נדחית.

אני קובע ישיבת קדם משפט לצורך דיון בשאלת גובה הנזק ליום 3.10.21 שעה 09:00.

לפני תביעת נזיקין בגדרה התובע, בעלים של רכב יונדאי מ.ר. 19-972-11 (להלן: "היונדאי"), תובע מאת הנתבעים 1-2, נהג רכב מסוג מיצובישי מ.ר. 81-145-73 (להלן"המיצובישי") והמבטחת שלו, פיצוי בגין ניזקי הרכוש שהוסבו ליונדאי בעקבות תאונה מיום 24.7.2020 (להלן: "התאונה").

התובע אינו יודע מהי הסיבה לארוע התאונה ותולה אותו ברשלנותו של הנהג הנתבע ו/או חוסר זהירותו.

בטופס ההודעה על תאונה שהגיש התובע נכתב ביחס לנזק: "הרכב שלי נפגע באורך צד ימין, צד ימין קדמי, צד ימין אחורי. הרכב הנוסף נפגע באין נזק לרכב". טענות ההגנה: הנתבעים טוענים כי גרסת התובע באשר לנסיבות התאונה אינה משקפת את המציאות וכי לכל הפחות, יש לייחס לנהג רכב התובע אשם תורם, מאחר ופגע ברכב הנתבעים כאשר רכב הנתבעים היה כבר בסוף חציית הצומת.

על הנהג לנהוג בזהירות תוך תשומת לב מספקת בהיתחשב בכל הנסיבות והבחנה בכל תנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך".

...

אינני מקבלת את גרסת התובע לפיה לא הבחין בזירת התאונה בנזק לכנף.

העובדה כי התובע והעד מטעמו, שניהם יחד, לא הבחינו בנזק לכנף השמאלית בזמן אמת והנזק לא תועד בתמונה ממקום התאונה מחזקת את מסקנה זו. הנזק בכנף שמאלית אחורית לא נגרם אף הוא מהתאונה הנדונה.

מסקנה זו מקבלת משנה חיזוק נוכח מקבץ הסתירות והתהיות העולות מעדותו של התובע, בעטיין קיים קושי ליתן אמון בגרסתו.

בתביעה שלפנינו, מבקש התובע למעשה לייחס לנהג הנתבעת היתנהגות רשלנית ולחייב את הנתבעת בפיצויים מכוח עוולת הרשלנות בהתאם לסעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).

בעניינינו, כשהתובע טוען שתאונה נגרמה בשל רשלנות נהג הנתבעת, מתגוננת האחרונה בטענה שהתאונה התרחשה עקב נהיגתו הרשלנית של התובע, אשר חתך את הצומת וגרם לתאונה.

אם כן, רשלנות נהג הנתבעת בגרימת התאונה נלמדת ממספר נתונים ברורים ומשילובם זה בזה: העובדה כי היה שדה ראייה פתוח ללא כל הפרעה לשני הכיוונים, כפי שנראה בבירור בתמונות שהוגשו לתיק; העובדה כי נהג הנתבעת טען כי ניסה לתמרן לצורך כניסה לחניה ונסע אחורה לתוך הכביש; העובדה כי מוקד הנזק ברכב התובע הוא בחלקו השמאלי אחורי; העובדה כי הנתבעת לא זימנה אשתו של הנהג; ונתון אחרון הוא שנהג הנתבעת לא השאיר את רכבו במקום התאונה כדי לצלמו אלא שהזיז אותו קדימה.

ודוק, תקנה 45 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובעת כדלקמן: נוהג רכב לא יסיעו אחורנית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך, ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע – (1)   סיכון או פגיעה; (2)   הטרדה או הפרעה בעניינינו, נהג הנתבעת הפר את חובתו על-פי תקנה 45 הנ"ל. יחד עם זאת, לא ניתן להיתעלם מאשמת התובע, אשר מוטלת עליו חובת זהירות מוגברת בשים לב לעובדה שהתאונה התרחשה בקירבת צומת.

...

זאת ועוד, ובסיכומי ב"כ הצדדים לא טען ב"כ הנתבעת לעניין הנזקים וחוות הדעת התובע, ולמעשה זנח טענה זו. יוצא אפוא, כי התובע העמיד תשתית ראייתית מספיקה שהיה בה כדי להוכיח את שיעור הנזק כשהנתבעת לא הציגה ראיות סותרות.

לסיכום פרק זה - אני קובע כי נזקי התובע המוכחים עומדים על סך 11,911 ₪.

סוף דבר : לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע 70% מסכום נזקיו, קרי סך של 8,338 ₪, בצירוף אגרת בית משפט בסך 773 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪, ובסה"כ 11,111 ₪.

בהתאם לכתב התביעה, ביום התאונה, עת נסעה התובעת ברכבה יחד עם חברתה, ברידות העיר צפת בין צומת מירון לצומת צפת, החליק רכבה בגלל כתם שמן בכביש ובהמשך היא עצרה בצד הדרך, ואז הרכב הפוגע פגע ברכבה מאחורה וגרם לרכבה נזקים בסך 13,041 ₪ (לפני מע"מ).

מנגד, בכתב ההגנה מטעם הנתבעים 1 ו- 2 נטען כי מדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית וחסרת תום לב. נטען, כי התאונה נגרמה בשל היתערבות "גורם זר" בדמות כתם שמן אשר גרם לרכב הנתבעים 1 ו- 2 לסטות לעבר רכב התובעת ולפגוע בו. נטען, כי אין חולק ששני הרכבים החליקו על אותו כתם זמן ובשל כך מדובר בגורם זר מיתערב אשר פוטר את הנתבעים 1 ו- 2 מאחריות נזיקית.

לטענת הנתבעת 3 התאונה התרחשה בשל נהיגתו הרשלנית של נתבע 1 ו/או אשמו התורם בשיעור 100% ובשל כך דין התביעה נגדה להדחות.

כידוע, הטלת אחריות בנזיקין בגין עוולת הרשלנות דורשת את קיומם של ארבעה יסודות מצטברים: קיומה של חובת זהירות של המזיק כלפי הניזוק; התרשלות; קיומו של נזק וקשר סיבתי בין ההתרשלות של המזיק לנזק שניגרם לניזוק.

בת.א. (ת"א) 36466-12-14 קווים תחבורה ציבורית בע"מ נ' שלמה ברסי (01/08/2017), נפסק: "המצאותו של כתם שמן בכביש, ... אין פרושה בהכרח כי כתם השמן הוא הגורם לתאונה או שהימצאותו מחייבת בנסיבות תיק זה להטיל אחריות על נתיבי ישראל ולנתק את הקשר הסיבתי בין רשלנות נהג רכב הנתבעים ואחריותו לפגיעה באוטובוס התובעת ולפטור את נהג רכב הנתבעים מאחריות, כטענת התובעת שכנגד והנתבעים 1-2 בתביעה העיקרית". התובעת העידה בפני כי רכבה ורכב משטרתי עלו על כתם השמן והחליקו אך הצליחו לעצור בצד הכביש מבלי לגרום לתאונה כלשהיא (ראו: שורות 9-12 בעמ' 2 לפרוטוקול).

...

זה המקום להפנות לדברים שנפסקו ברע"א 3608/17 הנסון (ישראל) בע"מ נ. אלסייד ספאלדין (10.09.2017) כדלקמן: "... ודוק, כל שנדרש הוא כי הנפגע-התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה, כלומר, באותה מידת ודאות המתבקשת מנסיבות העניין...". לפיכך, אני קובע כי התובעת הוכיחה ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי נגרמו לה נזקים כמפורט בכתב התביעה בסך של 16,458 ₪.

סוף דבר: התביעה מתקבלת נגד הנתבעים 1 ו- 2, אשר עליהם לשלם לתובעת סך של 16,458 ₪, בתוספת אגרות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪, ובסה"כ 20,458 ₪.

התביעה נגד נתבעת 3 נדחית.