התובעת ילידת שנת 1978, נמנתה עם חברי להקת המחול בשם "הורה אשקלון" ולטענתה נפגעה ביום 2.3.93 במהלך ריקוד בעת חזרות של הלהקה, עקב סיבוב של ברך רגלה הימנית.
וכדבריו של כבוד הנשיא ברק, בפסק דין ועקנין, שאוזכר לעיל:
"חיי היום יום מלאים סיכונים, אשר לעיתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים ישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע כענין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. על-כן מי שמשתמש במתקן ספורט-אם כמשתמש ואם כצופה-עשוי להיפגע מסיכונים הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות. 'מי שלוקח חלק בספורט כזה, מקבל את הסכנות הטמונות בו, במידה שהן ברורות ונחוצות, בדיוק כמו סייף המקבל את הסיכון של דקירה ממתנגדו וצופה במשחק כדור המסתכן במגע עם כדור'.
ב-ע"א 285/73 לגיל טרמפולין נ' ישראל בע"מ, פ"ד כרך כ"ט(1) עמ' 63, נקבע כדלקמן:
"מי שלוקח חלק בספורט כזה [קפיצה על טרמפולינות-מ' ר'] מקבל את כל הסכנות הטמונות בו, במידה שהן ברורות ונחוצות, בדיוק כמו סייף המקבל את הסיכון של דקירה ממתנגדו וצופה במשחק כדור המסתכן במגע עם הכדור".
במקרה הנוכחי, מדובר בריקוד פשוט, הידוע לתובעת, רקוד אותה רקדה מספר שנים ואשר לא היה בביצועו כל סיכון מיוחד ולא הוכחה חובה קונקרטית מצד הנתבעות.
חוק לימוד חובה, תש"ט-1949, קובע בסעיף 6 (ד) כדלקמן:
"6 (ד) מי שזכאי לחינוך חובה לפי סעיף זה יהיה מבוטח בתאונות אישיות, באמצעות רשות החינוך המקומית שבתחום שיפוטה נמצא מוסד החינוך שבו הוא לומד, התשלומים שייגבו מהמבוטחים בעד הביטוח יקבעו ע"י השר במסגרת התשלומים לפי סעיף קטן (ד)".
הסעיף הנ"ל מטיל חובה על הרשות המקומית לבטח תלמיד הזכאי לחינוך חינם הלומד במוסד חינוך, ואין לי ספק כי להקת המחול בה רקדה התובעת לא נכנסת להגדרתו של מוסד חינוך, כך שהנתבעות לא היו חייבות לבטח את התובעת בביטוח של תאונות אישיות גם אם עילה זו היתה נטענת בכתב התביעה.
...
אני מקבל את חוות דעתו ועדותו של פרופ' נירובאי, ללא סייג, שכן התובעת לא הביאה עדות רפואית אחרת שתסתור עדות זו ואני קובע כי אין כל קשר בין תרגילי החימום שלטענת ב"כ התובעת היתה צריכה לעשות לבין אירוע התאונה והתאונה נגרמה בשל תנועה סיבובית של הרגל, תנועה בלתי מוצלחת, ללא קשר להעדר חימום.
כפי שקבעתי לעיל, ובהתאם לעדותו וחוות דעתו של פרופ' נירובאי [נ/1], אין כל קשר בין תרגילי החימום, גם אם היו מתבצעים לפני התאונה לבין אירוע התאונה, שכן התאונה נגרמה בשל תנועה סיבובית של הרגל, תנועה בלתי מוצלחת, ללא קשר להעדר חימום, כך שאני דוחה את טענת ב"כ התובעת המתבססת על רשלנות הנתבעים להעדר תרגילי חימום.
לאור העדויות והמוצגים אשר הוגשו וסיכומי באי כח הצדדים, אני קובע כדלקמן:
תרגילי חימום מתבצעים אך ורק לפני הופעות ולא לפני אימון רגיל [עדות ממן שלמה]; ב. אין כל קשר בין תרגילי החימום, אם היו מתבצעים לפני התאונה, לבין אירוע התאונה, שכן התאונה נגרמה בשל תנועה סיבובית של הרגל, אשר עשתה התובעת, תנועה בלתי מוצלחת, ללא קשר להעדר חימום [עדותו של פרופ' נירובאי וחוות דעתו, נ/1].
סוף דבר 54.
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לכל אחת מן הנתבעות הוצאות בסך של 5000 ₪.
