החוק מטיל על הועדה המקומית אחריות כללית לביצועו והטלת אחריות זו עשויה לגרום לכך שניתן יהיה לתבוע אותה בנזיקין אם היא תתרשל במילוי חובותיה (א. נמדר, שם, במ' 129 וכן, ע"א 324/82 עריית בני ברק נגד רוטברד, פ"ד מה(4), 102).
בפסק הדין בת.א. 7501/05 (לעיל) הוסיף בית המשפט המחוזי:
"... הטיל המחוקק על ועדות התיכנון והבניה את החובה לוודא כי שלד הבנין ייבנה על בסיס שיטות בניה מוכחות ומחומרים תקניים, על מנת להבטיח את יציבותו של הבנין. זאת ע"י שורה של הוראות כפי שצוטטו לעיל. בכך ניתנו לוועדה המקומית, מתוקף סמכויותיה על פי דין, השליטה והפיקוח על הבניה, על שיטות הבניה, ועל החומרים מהם ניבנה השלד. נוכח חובותיה שבחוק, יכולה וצריכה היתה הוועדה המקומית לצפות כי התרשלות מצידה בכל המתייחס למילוי חובות אלה, עלולה לגרום לנזקים ליציבות מבנים. יתר על כן, עצם הטלת חובות כאמור על הרשות, יוצר הסתמכות של רוכשי או שוכרי המבנה, שניתן לו היתר בניה ותעודת גמר כחוק, על כך שהוועדה המקומית אכן פעלה על פי חובותיה שבחוק וכי המבנה ניבנה בהתאם לחוק, באיכות ראויה ובשיטות בניה בטוחות ומקובלות...החובות המוטלות על הרשות, הפיקוח שנימסר לידיה, וההסתמכות הכרוכה בשני אלה, מקימים, אם כן, חובת זהירות של הוועדה המקומית כלפי רוכשי המבנה, ואף כלפי הציבור כולו, אלא אם קיימים שקולי מדיניות השוללים חובה זו... לסיכום, על הוועדה המקומית חלה חובת זהירות כלפי התובעת. חובה זו נגזרת מקיומם של יחסי קרבה בין הרשות התכנונית לפרט, הנובעים מחובתה ליתן היתר לבניית שלד ולפקח על בנייתו בהתאם להוראות הדין".
כפי שיפורט להלן, הוועדה המקומית הפרה את חובות הזהירות המוטלות העליה, היא לא נקטה בפעולות המתאימות לצורך מילוי חובותיה והתרשלה כלפי הנתבעים, אשר הסתמכו על היתר הבניה שהנפיקה למלכה ועל תקינות פעולותיה.
כתוצאה מהתרשלותה של הועדה המקומית, יהא על הנתבעים להיתמודד עם בניית קיר תומך, שעלות בנייתו כיום גבוהה בהרבה מעלות בנייתו, לו היה ניבנה טרם בניית ביתם של הנתבעים.
לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומורה כדלקמן:
אני מורה לנתבעים להקים קיר תומך בסמוך לגבול שבין שני המגרשים וכן, לבצע מילוי קרקע במקום בו בוצעה חציבה פולשת אל מקרקעי התובעים, הכל בהתאם לפיתרון ההנדסי שהציג המומחה אנונו, לצורך תמיכת המדרון בצד האחורי של המיגרש התחתון.
...
בחינת האשם היחסי של הצדדים השלישיים למול זה של הנתבעים, מוביל למסקנה כי יש להטיל על הנתבעים אשם תורם בשיעור של 25%.
לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומורה כדלקמן:
אני מורה לנתבעים להקים קיר תומך בסמוך לגבול שבין שני המגרשים וכן, לבצע מילוי קרקע במקום בו בוצעה חציבה פולשת אל מקרקעי התובעים, הכל בהתאם לפתרון ההנדסי שהציג המומחה אנונו, לצורך תמיכת המדרון בצד האחורי של המגרש התחתון.
הנתבעים ישלמו לתובעים את הוצאותיהם בגין אגרות התביעה, חוות דעת המומחה מטעמם (המודד שפירא), חלקם בחוות דעת המומחים מטעם בית המשפט וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪.
