תביעת נזיקין בגין עיכוב טיסה ואי נוחות בטיסה

באשר למאזן הנוחות, יבחן בית המשפט, בין יתר שיקוליו, אם אי מתן הצוו יסכל את בירור ההליך העקרי (בר"מ 301/03 אחים סקאל בע"מ נ' רשות שדות התעופה (18.3.2003)).

נראה כי הסיכסוך בין המבקשת לבין סמבל הוא סיכסוך אזרחי מובהק, עם היבטים בעלי אופי נזיקי, קינייני והנדסי.

גם מאזן הנוחות איננו נוטה במקרה דנן לטובת המבקשת, משום שלא תתכן מחלוקת של ממש בדבר הנזק הכבד שייגרם לסמבל אם בניית ביתם תוקפא כעת עד לבירור ההליך העקרי, עיכוב שצפוי להמשך כחצי שנה לפחות.

הקפאת הבניה תיגרום לסמבל נזק אל מול הקבלן המבצע, הספקים ושאר הצדדים השלישיים המעורבים בבניית ביתם, תוך חשיפתם של סמבל לתביעות מצד צדדים שלישיים בגין העיכוב בבניה.

...

שילוב טעמים אלו על יסוד התכליות שעמדנו עליהן מוליך למסקנה כי ראוי הוא כי הדיון בטענות שעניינן הפעלת סמכויות האכיפה שבחוק התכנון והבניה יהיה גם הוא בפני בית-המשפט לעניינים מינהליים.

בסופו של דבר, נציגי המשיבים התרשמו כפי שהתרשמו, לרבות לאחר עיון בחוות דעת המומחים של הצדדים.

סיכומו של דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה לצו ביניים נדחית.

הן נזק לא ממוני (אי נוחות, עוגמת נפש, יחס מחפיר, וחרדה עקב המתנה ארוכה ומורטת עצבים) והן נזק ממוני (הוצאות שהוציאו והפסד ימי עבודה).

עם זאת, טוענת הנתבעת, אפילו נמצא ממש באילו מטענות התובעים, אין בסיס לטענה המבקשת לחייב בפצוי על עוולות מדיני הנזיקין נוכח הוראות "ייחוד העילה", שלפיהן עומדת לתובעים הזכות לתביעה אך ורק על בסיס הוראות חוק שירותי תעופה.

ראשית, מעיון בכתב התביעה מתברר שאין כלל עתירה לסעד בטענה לפגיעה בזכויות התובעים בגין העיכוב ביציאת הטיסה ביום 16.10.18.

הנתבעת איננה טוענת לקיומן של כאלו נסיבות, הנתבעת איננה כופרת בזכות התובעים לפצוי כספי בגין ביטול הטיסה ואין מחלוקת שפיצוי זה, 2,080 ₪ לכל נוסע, שולם לתובעים טרם הגשת התביעה.

...

הטענה לאי אספקת שירותי מזון ומשקאות בזמן ההמתנות בשדה התעופה – נדחית.

לא מצאתי לפיכך בסיס לטענה שיש לחייב את הנתבעת בתשלום "פיצויים לדוגמא" ואף טענה זו – נדחית.

נוכח כל האמור אני דוחה את התביעה.

גישה מרחיבה זו, היונקת מן התכלית הצרכנית של אמנת מונטראול, עוברת כחוט השני בפסיקת ה-CJEU ביחס להוראות שונות של האמנה (ראו, למשל, ראוC‑429/14 Air Baltic Corporation AS v. Lietuvos Respublikos specialiųjų tyrimų tarnyba, paragraphs 38-39 & 48-51, ECLI:EU:C:2016:88 [הטלת אחריות על המוביל לניזקי מעסיק בגין עיכוב בטיסה שהזמין לעובדיו, לפי סעיף 19]; C-532/18 GN v. ZU, paragraphs ECLI:EU:C:2019:1127 [פרשנות מרחיבה למונח accident שבסעיף 17(1) לאמנה]), וסבורני כי יש לאמצה גם במשפטנו.

למען הנוחות נציג סעיף זה בשפת האמנה האנגלית ובתרגום העברי המופיע ברשומות (ראו הגדרת "אמנת מונטראול" בסעיף 1 לחוק התובלה האוירית): "בהובלת נוסעים, כבודה ומטען, כל תביעה לפיצויים, תהא עילתה אשר תהא, בין אם לפי אמנה זו או על פי חוזה, או בנזיקין או אחרת, ניתן להגיש רק בכפוף לתנאים ולהגבלות האחריות כפי שהם קבועים באמנה זו ומבלי לפגוע בשאלה מי הם בני האדם שיש להם זכות להגיש תביעה ומהן זכויותיו של כל אחד מהם. פיצויים עונשין, פיצויים לדוגמא או כל פיצויים אחרים שאינם השבה לא יהיו ברי תביעה בכל תביעה כאמור". “In the carriage of passengers, baggage and cargo, any action for damages, however founded, whether under this Convention or in contract or in tort or otherwise, can only be brought subject to the conditions and such limits of liability as are set out in this Convention, without prejudice to the question as to who are the persons who have the right to bring suit and what are their respective rights.

במוקד פסקי הדין הללו עמדה השאלה האם ניתן לפסוק לנוסע פיצוי מכוח נורמות חיצוניות לאמנת מונטראול – ה- "UK Disability Regulations", במקרה של Stott [נוסע בעל מוגבלות שאופן הטיפול בו ובאישתו גרם לפגיעה ברגשותיו], וה- Official Languages Act בעיניין Thibodeau [שם נפגעו זכויותיהם הלשוניות של נוסעים, שחברת התעופה לא סיפקה להם שירות בשפה הצרפתית] – ובשני המקרים השיבו לכך בתי המשפט בשלילה.

...

מבלי לקבוע, אפוא, מסמרות לגבי היקף האחריות לפי סעיף 17(1) לאמנת מונטריאול – שבא בנעלי סעיף 17 לאמנת ורשה – יש באוריינטציה הפרו-צרכנית של הלכת דדון כדי להקרין על פרשנות סעיף 19 שבמוקד ההליך דנן, ולתמוך בגישה המאפשרת להטיל על המוביל אחריות לנזק נפשי טהור.

ראשית, סבורני כי מן הבחינה האנליטית אין בשלילת האחריות לנזק נפשי טהור במקרי תאונה כדי להוביל, מיניה וביה, למסקנה דומה בנוגע לנזקי איחור.

סוף דבר תשובתנו לשאלה האם אמנת מונטריאול מאפשרת להטיל על המוביל אחריות לנזק לא ממוני – דוגמת עוגמת הנפש שנגרמה למשיבים דנן – במקרים של איחור בתובלה האווירית, היא בחיוב.

ביום 20.9.2018 הגיע התובע עם אישתו ובתו לשדה התעופה על מנת לשוב ל]חו"ל[, ובביקורת הגבולות הודיעו לו על קיומו של צו עיכוב היציאה מהארץ.

הואיל והבדיקה הוחמצה עקב עיכובו, ביצעו את הבדיקה בבהילות באופן פרטי בארץ.

ביום 20.9.2018 קיבלה הנתבעת הודעת נזעמת מהתובע, לפיה הוא נמצא בשדה התעופה ולא יכול לצאת את הארץ מתוקף הצוו, והוסיף ודרש שתבטל את הצוו.

התביעות הנזקיות השונות והמגוונות המוגשות חדשות לבקרים לפיתחו של בית המשפט לעינייני מישפחה, הרי שבית המשפט ינקוט במשנה זהירות קודם שיכניס את דיני העוולות הניזקיות לפיתחו של המרחב המשפחתי ויבחן בחון היטב האומנם ראויה הסוגיה המובאת לפניו להיבחן במשקפיים נזקיות רגילות או שמא בחינה שכזו רב בה הנזק על התועלת ].

פירוט הנזקים מטעם התובע מעלה קשיים רבים ומעורר אי נוחות.

מבלי לגרוע מן ההוצאות שבוודאי נגרמו לתובע משום דחיית הטיסה ל]חו"ל[ ותשלום עבור שכ"ט עו"ד, יש בדברים לחזק את הסברה שתכליתה של התביעה דנן אינה להפרע מן הנתבעת בגין נזקים כלכליים שנגרמו לתובע הלכה למעשה, אלא לבוא עימה חשבון על מעשיה, ועל שהרהיבה עוז לפתוח תיק הוצל"פ ולעמוד על סעדים זמניים, בעקבות קזוזו החד צדדי ממזונות הבנות.

...

המסקנה המתבקשת היא שדין התובענה להידחות.

סוף דבר עיון במלוא הראיות שהציגו הצדדים מעורר תחושת צער.

בית המשפט סבור עוד שיש לשאוף לצנן את אווירת המדון בין הצדדים, ומוצא בריסון ההוצאות תרומה, גם אם צנועה, לקידום שאיפה זו. על בסיס כל האמור והנקוב בפסק הדין, נקבע כדלקמן: התביעה נדחית.

התובעת פנתה לנתבעת לשם קבלת פיצויים בגין ביטול הטיסה, והצדדים התכתבו ביניהם, ברם משלא קיבלה את פצוייה, הגישה תביעה זו. תמצית טענות הצדדים: לטענת התובעת מדובר בטיסה שבוטלה ועל כן היא זכאית להטבות ולפצוי בהתאם להוראות תקנה 2 לתקנות שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (טיסות פנים-ארציות), תשע"ג-2013 (להלן: "התקנות") והוראות סעיף 6(א) לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 (להלן: "החוק").

אך נסיעה חלופית בתחבורה יבשתית אינה שוות ערך לטיסה, לא מבחינת שעות הנסיעה ולא מבחינת נוחות הנסיעה.

באשר לפצוי לדוגמא, כפי שנפסק לא אחת, פיצויים אלו ייפסקו מקום בו בית המשפט מצא כי מפעיל הטיסה לא נתן הטבות לנוסע שטיסתו בוטלה, בנגוד לסעיף 6 לחוק ביודעין.

יחד עם זאת, נוכח הוראות סעיף 16 לחוק, אין בחוק כדי לשלול את זכאותו של נוסע לפצוי לפי כל דין, למשל, לפי פקודת הנזיקין (וראו לעניין זה: ע"א 1346/05 איבריה נתיבי אוויר ספרדיים בע"מ נ' לורבר (9.4.2006).

לא יכולה להיות מחלוקת כי כל ביטול טיסה או עיכוב בהגעה ליעד כרוכים בעוגמת נפש, אולם לא מצאתי כי התובעת הוכיחה כי זו חורגת מעוגמת הנפש האינהרנטית הכרוכה בנסיבות ביטול טיסה, המקנות את הפצוי וההטבות המוסדרים בחוק.

...

מנגד טוענת הנתבעת כי יש לדחות את התביעה.

באשר לפיצוי לדוגמא, כפי שנפסק לא אחת, פיצויים אלו ייפסקו מקום בו בית המשפט מצא כי מפעיל הטיסה לא נתן הטבות לנוסע שטיסתו בוטלה, בניגוד לסעיף 6 לחוק ביודעין.

לסיכום: לנוכח כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי כספי בסך של 560 ₪.