תביעת נזיקין בגין עוולות נזיקיות בעקבות חילופי שטחים במושב

לאחר הגשת התביעה נחתם בין לינד ועמינדב הסדר פשרה לפיו לינד מוותרת על תביעתה הכספית ובתמורה מתחייב המושב לפעול להגבלה של ניצול חלקה 104ב, המיגרש שהוקצה לתובע ואשר גובל במגרשה של נתבעת 1, תוך התחייבות לא להגיש לועדות התיכנון בקשה לשינוי יעוד השטח מצפון למגרש 237 או לבניה עליו, וכן תוך התחייבות להיתנגד לכל בקשה לשינוי יעוד השטח.

סעיף 62(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע כהאי לישנא: " מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון". עוולת גרם הפרת חוזה היא עוולה בפני עצמה ולא נידרש יסוד של נזק כתנאי לקיומה.

להוכחת קיומו של חוזה הציג התובע את פרוטוקול ישיבת ועד ההנהלה: "החלפת השטחים של משק 104 השטח החדש ובתמורה לוויתור גרא קורן על השטח הישן, המושב יקנה חלקה החדשה שקבל קורן גרא ( חלקה 801 900 מ"ר) את הזכות לחזקה בחלקה. החלקה החדשה תיכלל בתכנית המתאר החדשה למושב שהאגודה הזמינה...ושימושיו לא יפלו בערכם מאלה של חלקה 801 בתכנית מתאר מי/820 במתכונתה היום". מושכלות יסוד הן שלשם כריתתו של חוזה, יש צורך בהצעה, בקיבול, ובגמירות-דעת של שני הצדדים, כאמור בפרק א' לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973; בנידון דידן אין חולק כי בין הצדדים לא נחתם הסכם כתוב.

...

לשון אחר, משהוכח כי מתקיימת העוולה של גרם הפרת חוזה, דין התביעה להתקבל, ויש לבטל את הסכם הפשרה אשר פוגע בזכויותיו של התובע.

לסיכום, דין התביעה להתקבל  ויש להשיב את המצב לקדמותו באשר להסכם שנכרת.

התביעה בגין דמי שימוש נדחית.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 21183-03-14 עאסי נ' תעשיות מתכת מושב שתולה בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט אהרון שדה תובעים נעים עאסי ע"י ב"כ עוה"ד ח. עאסי נתבעים 1.תעשיות מתכת מושב שתולה בע"מ 2.כלל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד ש. אלמאדי 3.תאמר ארמלי ע"י ב"כ עוה"ד ש.ז. עזאם פסק דין

בסעיף 24 לכתב התביעה מייחס התובע לנתבעת 1 אחריות שילוחית בגין מעשה התקיפה זאת על פי סעיף 13 לפקודת הנזיקין ובסעיף 25 לתביעה הוא טוען כי על הנתבעת חובה לדאוג לסביבת עבודה הנקייה גם מיחסי אלימות בין העובדים.

כך לגבי שימוש בנשק למטרה פלילית, כך ביחס לשימוש רשלני למטרה פרטית (ירי בבעלי חיים או לצורך היתרברבות וכיו"ב), בתי המשפט קבעו כי במקרים כאלו לא די שהחייל החזיק בנשק באישור המדינה לצורך תפקידו או עבודתו אלא נבחנה המטרה הקונקרטית של הפעולה שהביאה לנזק ואם זו לא כלולה במטרות המשרתות את המדינה אלא מהוה פעולה "פרטית" המשרתת רק את מטרות המעוול, המדינה פטורה מחבות, גם לפי סעיף 13 לפקודת הנזיקין (ראה סעיפים 9-17 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית בע"א 8027/14 ג'ין אלין שורוש ואח' נ' סוהיל בן כמאל שליאן ואח').

את הביטוי לאחריות המושגית ולכך שהארוע ארע בכל זאת בשטח המפעל, אתן באי פסיקת ההוצאות לחובת התובע.

מעיון בת/1 דו"ח רציפות ביטוח במל"ל עולה כי התובע לאורך הקריירה המקצועית שלו החליף מקומות עבודה רבים, לא שוכנעתי כי עקב הפגיעה והנכות שנותרה הימנה איבד התובע את יכולתו לעבוד אצל הנתבעת או בכל עבודה דומה אחרת, כך גם ביחס לטענה לפיה הוא משתדל שלא להפעיל את השופל שרכש בעצמו, לא בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ולא מחקירתו בבית המשפט ניתן להסיק כי לנכות השלכה תפקודית כזו המשליכה על אפשרויות התעסוקה של התובע או שמכתיבה לו תנאי עבודה מיוחדים (הגם שהמומחה זומן והגיע, לא נישאל ע"י ב"כ התובע במישור זה דבר).

...

התובע טוען שלאחר האירוע הגיעו למקום מנהלי העבודה בשם מיכאל ואודי, שמעו מה קרה והחליטו לפטר את הנתבע 3 לאחר שהגיעו למסקנה כי נהג בצורה פרועה.

מעיון בת/1 דו"ח רציפות ביטוח במל"ל עולה כי התובע לאורך הקריירה המקצועית שלו החליף מקומות עבודה רבים, לא שוכנעתי כי עקב הפגיעה והנכות שנותרה הימנה איבד התובע את יכולתו לעבוד אצל הנתבעת או בכל עבודה דומה אחרת, כך גם ביחס לטענה לפיה הוא משתדל שלא להפעיל את השופל שרכש בעצמו, לא בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ולא מחקירתו בבית המשפט ניתן להסיק כי לנכות השלכה תפקודית כזו המשליכה על אפשרויות התעסוקה של התובע או שמכתיבה לו תנאי עבודה מיוחדים (הגם שהמומחה זומן והגיע, לא נשאל ע"י ב"כ התובע במישור זה דבר).

סוף דבר התובע בחר להסתמך על עדותו בלבד, עדות בעל דין, תוך שהוא מוותר על זימון והבאת עדים חיוניים אחרים, האירוע הוא אירוע בו שני המעורבים פגעו האחד בשני ברם לא ניתן לקבוע במאזן ההסתברות הנדרש מי התוקף, מיהו המתגונן, מי תרם יותר ומי תרם פחות לנזק הנתבע.

משכך נדחית התביעה.

לעניין חוקתיותה של שלילה גורפת של תביעות נזיקין בגין פעולה צבאית, איפוא – אין דין איזור הנתון לתפיסה לוחמתית, ששטחים בו הוגדרו בשעתו כ"איזור עימות" – כדינו של "שטח אויב", כגון חבל עזה שבשליטת חמאס, שחזקתן של התביעות משם שהן מתייחסות לפעולות מלחמתיות.

קביעה זו משקפת שלילה רחבה יותר של תביעות נזיקין בגין פעולות מלחמתיות מזו שביטא בית המשפט העליון בעבר, לאמור: "רק פעולת מילחמה ממש במובנו הצר והפשוט של מונח זה, כגון: כנוס כוחות לקרב, תקיפה לוחמת, חילופי אש, פיצוצים וכדומה, שבהם בא לידי ביטוי האופי המיוחד של הלחימה על סיכוניה ובעיקר על השלכותיה ועל תוצאותיה, הם אלו שאליהם כוונו מלותיו של סעיף 5" [ע"א 623/83 אשר לוי נ' מדינת ישראל (11.3.1986), מפי כב' הנשיא (דאז) מ' שמגר, פסקה 2.

ובהמשך [שם, פסקה 9]: "הוכחה ברורה ומפורשת להלוך רוחו של הציבור הפלסטינאי זכינו לקבל בבחירות שנערכו ברשות הפלסטינאית ביום 25.1.2006. בבחירות אלו זכה אירגון החמאס לרוב מושבים בפרלמנט הפלסטינאי, ובעקבות זכייתו זו אף הרכיב את ממשלת הרשות (ומאז כתיבת הדברים הספיק גם להשתלט על חבל עזה, כמתואר בעיניין אלבסיוני – ש"פ)... על מישנתו של אירגון החמאס ניתן ללמוד מאמנת הארגון... הקוראת למלחמת ג'יהאד בלתי מיתפשרת נגד ישראל והציונות... שתביא לְהַאֲבָדָתָה של מדינת ישראל... בהמשך הדברים מוטחות בישראל וביהודים האשמות אנטישמיות קשות ודמיוניות...". כב' השופט (כתוארו אז) ריבלין החרה החזיק אחריו: "אין לעצום עינינו מראות מי הוא הזר, לאיזו ישות מדינית הוא משתייך, מי הם מנהיגיו הנבחרים ומהן הנסיבות בהן מתברר עניינו. המציאות הזו אותה מתאר חברי המשנה לנשיא – היא מציאות האמת. היא משפיעה על התוצאה המשפטית" [פסקה 8 בפסק דינו; ההדגשה הוספה].

לפיכך מיתקיים גם "מבחן הצורך". לבסוף, הפגיעה האמורה בזכות התביעה בנזיקין מידתית גם במובן זה שקיים יחס סביר בין התכלית, שהיא מניעת היתדיינות בגין פעולות צבאיות בין המדינה לבין נתיני אויב, במסגרת תביעות נזיקין במשפט הפרטי, לבין המחיר, שהוא השלילה של תביעות נזקין כאמור, תוך שימור הערוצים החלופיים, ובכללם הערוץ המנהלי של דרישות פיצוי בגין הפרות חמורות בעליל של דיני המילחמה והמשפט ההומניטארי הבין-לאומי, בהתאמה לעוולות מלחמתיות ולנוהג הבין-לאומי לגביהן.

...

בהתאם לכך, תביעת הנזיקין של התובע, נתין אויב מחבל עזה שבשליטת חמאס, תושב שטח שהממשלה הכריזה עליו כעל "שטח אויב" לפי סעיף 5ב(א)(1) בחוק הנזיקים – נדחית בזה על הסף.

לאור המקובץ הגעתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לסעד הקיצוני שמבקש התובע, של פסילת דבר חקיקה ראשית של הכנסת כבלתי חוקתי.

התביעה נדחית.

המשיבים טענו כי תביעתם קמה לאויר העולם בשל עוולות חוקתיות אשר ביצעו המבקשים כלפיהם בעודם מנסים למנוע מהמשיבים זכותם החוקתית בשל חוב בעבור מיסי האגודה תוך שהם עוברים על החוק בצורה בוטה .

סעיף ו'(1) לתקנון קובע כי : "כל סיכסוך הנוגע לעסקי האגודה בין חברים לאגודה ובין האגודה לחברים ובין החברים בינם לבין עצמם, כולל סכסוכים בין חברים לשעבר ו/או יורשיהם , ימסר להכרעתו של רשם האגודות השיתופיות בהתאם להוראות סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות". בכתב התביעה, המשיבים טענו כי רכשו מיגרש בהרחבה במושב דלתון (להלן "הנכס/המיגרש") והחלו בבניית יסודות הבית בהתאם לתוכניות הבנייה .

ב"כ הנתבעת 9 טען בתגובה כי הסעיף לעיל איננו רלבאנטי שכן, מדובר בכללים החלים על תאגידי מים וביוב בשטחים ערוניים ולא במרחב הכפרי, כמו בתביעה דנן, וכי בתוך המרחב הכפרי יש אגודה שיתופית בדרך כלל.

עיינתי בהודעה שהוגשה ע"י המשיבים, בעקבות הדיון והטענות שהועלו בה כי האגודה עושה דין לעצמה ומנסה לנהל הליכים במעמד צד אחד תוך הפנייה להודעות על ביטול הליך בוררות והודעה על החלפת בורר, אולם, לא הובהר באיזה הליך בוררות מדובר ולא הובהר אם קיים הליך בוררות אחר בין הצדדים ובכל מקרה, אין בכך כדי לשנות את המסקנה אליה הגעתי בתיק זה. נוכח כל האמור לעיל ונוכח המסקנה אליה הגעתי כי מדובר בתביעה כספית נזיקית לפצוי המשיבים בגין נזקים שלטענתם נגרמו להם עקב פעולות שלא כדין של האגודה וכי המדובר בסכסוך הנוגע לעסקי האגודה בין חברים לאגודה לבין האגודה בהתאם לתקנון האגודה ונוכח עמדת הנתבעת 9 כי המחלוקת צריכה להתברר בהליך בוררות (בהתאם לתגובת הנתבעת מיום 18.8.21),, אני נעתרת לבקשה ומורה בהתאם להוראות סעיף 5(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 על עיכוב ההליכים בתיק לצורך העברת העניין לבוררות.

...

המשיבים הגישו תגובה וטענו כי דין הבקשה להידחות , כי סעיף 1 לחלק ו' לתקנון (להלן "התקנון") קובע כי סכסוכים בנוגע לעסקי האגודה ולעסקיה בלבד הם אשר יועברו להכרעתו של רשם האגודות.

דיון והכרעה: לאחר עיון בטענות הצדדים בבקשה, בתגובה ובתשובה וכן, לאחר שמיעת הצדדים בדיון שהתקיים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל ואנמק.

עיינתי בהודעה שהוגשה ע"י המשיבים, בעקבות הדיון והטענות שהועלו בה כי האגודה עושה דין לעצמה ומנסה לנהל הליכים במעמד צד אחד תוך הפנייה להודעות על ביטול הליך בוררות והודעה על החלפת בורר, אולם, לא הובהר באיזה הליך בוררות מדובר ולא הובהר אם קיים הליך בוררות אחר בין הצדדים ובכל מקרה, אין בכך כדי לשנות את המסקנה אליה הגעתי בתיק זה. נוכח כל האמור לעיל ונוכח המסקנה אליה הגעתי כי מדובר בתביעה כספית נזיקית לפיצוי המשיבים בגין נזקים שלטענתם נגרמו להם עקב פעולות שלא כדין של האגודה וכי המדובר בסכסוך הנוגע לעסקי האגודה בין חברים לאגודה לבין האגודה בהתאם לתקנון האגודה ונוכח עמדת הנתבעת 9 כי המחלוקת צריכה להתברר בהליך בוררות (בהתאם לתגובת הנתבעת מיום 18.8.21),, אני נעתרת לבקשה ומורה בהתאם להוראות סעיף 5(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 על עיכוב ההליכים בתיק לצורך העברת העניין לבוררות.

הנתבע, וצד ג' 2, גב' תשובה אסתר (להלן "גב' תשובה"), הם בני זוג שהתגוררו בשכנות לתובעים במושב בשטח שיפוטה של הנתבעת 2 - מועצה אזורית מרום הגליל (להלן "המועצה") לטענת התובעים, הגב' תשובה, מונתה על ידי המועצה כמלווה של התובעת בהסעות לבית הספר וחזרה לביתה.

לטענת התובעים מוקנית להם הזכות לתבוע את הנתבע על פי הוראות סעיף 6(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ''ח – 1998 המחיל את הוראות פקודת הנזיקין על תביעה על פי סעיף זה; ולחילופין, לתבוע את הנתבע על פי סעיף 6(ב) לחוק הנ''ל המקנה את הזכאות לפסיקת סך של 120,000 ₪ ללא הוכחת נזק, כאשר לאור חומרת המעשים יש לפסוק את הסך הנ''ל עבור כל אחד מ – 3 המעשים המתוארים.

עוד טוענים התובעים כי המועצה, שהעסיקה את גב' תשובה, חבה כלפיהם בגין עוולת הרשלנות כאשר אפשרה לנתבע להחליף את אישתו מבלי שנבדקה כשירותו; ולחלופין, לא פיקחה כי הגב' תשובה מבצעת את עבודתה כמלוות התובעת.

כאמור, לשם הטלת חבות בנזיקין בגין עוולת הרשלנות על התובע להוכיח את היסודות המצטברים שבקיומם מתגבשת העוולה: "יסוד האשם, הנבחן על פי קיומה של חובת זהירות של המזיק ביחס לניזוק, אשר נחלקת לשני היבטים - חובת זהירות "מושגית" וחובת זהירות "קונקרטית"; הפרתה של חובת הזהירות; יסוד הנזק ויסוד של קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לנזק קרי השאלה האם הפרת חובת הזהירות היא שגרמה לנזק" (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש) קיומה של חובת הזהירות המושגית נקבע על פי השאלה האם מבחינה נורמאטיבית יש לקבוע כי סוג מסויים של מזיקים חב חובת זהירות כלפי סוג מסויים של ניזוקים.

...

אני מחייב את הנתבע 1, הנתבעת 2 וצד ג' 2 יחד ולחוד לשלם את נזקיהם של התובעים בסך 360,000 ₪ בצירוף שכ''ט עו''ד והוצאות משפט בסך כולל של 90,000 ₪.

כמו כן אני מקבל את הודעת צד ג' כנגד הצד השלישי 1.

אני מחייב את צדדי ג' לשאת בשכר טרחת עו''ד והוצאות משפט הנתבעת 2 – המודיעה לצד שלישי בסך 7,500 ₪.