תביעת נזיקין בגין עבודות שינוי מערך שפכים במפעל

רקע והתביעה שלפני לפני תביעה כספית נזיקית לפצוי בגין נזקים שהסבה על פי הנטען הנתבעת בשל עבודות לשינוי מערך השפכים במפעל התובעת.

...

בשים לב לאמור אני סבור כי האחריות לשקיעת משטח הבטון מוטל על הנתבעת אשר לכל הפחות לא נתנה הנחיות ברורות וחד משמעיות ואף למעלה מכך, פרק הזמן שהנחתה את התובעת להשתדל להימנע מעליה על משטח הבטון אינו מספיק דיו.

לאור זאת אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: סך של 23,570 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24.4.2012 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף אני מחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות התובעת בסך של 3500 ₪ כאשר לקחתי בחשבון את העובדה כי הנתבעת לא פנתה למר סעדיה לגבות תצהיר בטרם ההוכחות זאת בהתאם לעדותו.

במסגרת ההסדר, התחייבה הנתבעת כי בקבלת ההחלטות בדבר ביצוע השקעות במערכת הביוב היא תקדם ביצוע עבודות אשר יצמצמו סיכון לארוע של זהום ים על פני עבודות אחרות, כך שקוי ביוב, תחנות שאיבה והמכון לטיהור שפכים הסמוכים לקו הים יקבלו עדיפות וקדימות ביחס לעבודות אחרות.

במאמריו "פראקטיקה מעשית של צדק סביבתי", מעשי משפט א 179 (2008), ביטא עמית ברכה תפיסה זו: "נושא הגנת הסביבה צובר בשנים האחרונות תאוצה בישראל, רבות בזכות הרתמותם הראויה לשבח של ארגונים וגופים צבוריים הפועלים בתחום זה. בשנים האחרונות חלו בקרב העוסקים במלאכה מהפך פרדיגמטי ושינויי תפיסה, ובד בבד עימם התפתחה ההכרה בכך שפעילות למען ההגנה על הסביבה היא, ללא כחל וסרק, גם פעילות למען זכויות אדם. בתוך כך אנו עדים לפעילות אינטנסיבית למען ההכרה הנורמאטיבית בזכות לסביבה נאותה כזכות יסוד חוקתית, על-חוקתית. המהפך הפרדיגמטי התבטא בין היתר בהבנה שאין אנו מציבים עוד את ערך ההגנה על הטבע, החי והצומח כערך עצמאי ומנותק מזכויות אדם; כיום, יותר מתמיד, אנו יוצרים סימביוזה בין הצורך להגן על הסביבה הפיזית מפני פגעי האדם לבין הצורך לאפשר לאדם לעשות שימוש מושכל במשאבי הסביבה, כך שהדור הנוכחי והדורות הבאים יוכלו להנות מאיכות חיים נאותה." בעז שנור, תביעות נזיקין סביבתיות (2011, להלן: שנור, תביעות נזיקין סביבתיות), עומד על כך שמאז תחילת המאה העשרים ואחת ניתן להצביע על שלוש מגמות מרכזיות בהתפתחות דיני הסביבה בישראל; מגמה אחת היא מגמה של יצירת רשויות סביבתיות בעלות סמכויות רחבות אשר אמורות לטפל בבעיות סביבתיות בצורה כוללנית.

בת"צ (חי') 11781-05-09 עיזבון המנוחה חנה להט ז"ל נ' כרמל כימיקלים בע"מ (פסק דינו של כב' השופט י' גריל, ניתן ביום 4.3.12), נדונה תובענה ייצוגית של תושבי עתלית המתגוררים בסמוך למפעל הנתבעת, המייצר חומרים פלאסטיים, שרפים ודבקים, בגין נזקים הנגרמים מפליטת פורמלדהיד מהמפעל היוצר מפגעי ריח וסיכון בריאותי.

הסדר הפשרה מגבש, עם אישורו בידי בית המשפט, ויתור וסלוק מצד הקבוצה כלפי הנתבעת בגין הפרשה המתוארת בבקשת האישור ובתובענה, לרבות, אך לא רק, כל עילות התביעה, הטענות המפורטות והנזקים הנטענים כתוצאה מהשפכים שהוזרמו לים ביום 8.3.13, או בסמוך לכך, אשר מנעו מחברי הקבוצה לטייל, להתאמן ולנפוש או לבצע פעולות אחרות בים או בחופי הים של העיר הרצליה.

...

נראה, אפוא, כי בנסיבות המקרה נכון יהיה לפעול בדרך שתוביל לסיום ההליך כבר בשלב זה. סוף דבר הסדר הפשרה המונח לפני הינו ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה.

לאור כל האמור לעיל, אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

אני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות.

רקע וההליך שלפני לפני תביעה נזיקית הסבה סביב טענה לחשיפה לחומרים מסוכנים בעת שהתובע עבד ברשות הנתבעת (להלן: "דשנים"), שבגינה לקה התובע בסרטן עור בלוטי קשקשי בידו השמאלית (להלן: "המחלה").

5.11 העד מר יואב גנני העיד כי איננו מכיר את התובע, כי לא היה נוכח באירועים הנוגעים לתובע ואיננו יודע מה עשה במסגרת עבודתו מאחר ולא היה מנהל שלו.

מדובר בחומרים אשר בצורתם הסופית הנם מגורענים, אינם רעילים ואינם מסוכנים למגע יד אדם באופן ישיר וגם מתקן זה עבד באמצעות מערכות סרטים נעים, משפכים ומשאבות שהופעלו מחדר הבקרה.

עדותו של התובע מאשרת את קיומו של מערך בטיחות זה. לתצהירו של מר מנגד צורפו הוראות בטיחות בעבודה מהמתקנים בהם עבד התובע מהשנים 97' ו-98' ולתצהירו של מר גנני צורפו הוראות תפעול נוספות ואלה מעידות על קיומו של מערך בטיחות פעיל במפעל.

עוד נימקה כבוד השופטת מישורי, בהסתמך על פסיק בית משפט העליון, כי ההחלטה האם לפסול תלויה במספר משתנים ובהם: טיב מערכת היחסים, תכיפות הקשר, סמיכות הזמנים, נכונות הצדדים לחשוף את המידע הרלבנטי וכן המועד בו מוגשת הבקשה לפסילת המומחה.

...

יתרה מכך, התובע מלכתחילה לא הרים את הנטל בעזרת חוות דעת המומחה שהביא מטעמו ד"ר בירן ועל כן אין מנוס מהקביעה שלא הוכח בענייננו קשר סיבתי עובדתי בין תנאי העבודה למחלה ולאור זאת דין תביעתו של התובע להידחות.

התוצאה לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית תביעתו של התובע.

עוד יש לציין כי מאחר ודין התביעה להידחות, הרי גם ההודעה לצד השלישי נדחית בזאת ומאחר ולא הכרעתי בטענות הביטוחיות לאור התוצאה אליה הגעתי איני עושה צו להוצאות בהודעה לצד השלישי.

בהתאם לנטען בכתב התביעה, בתאריך 23/07/2017 התובע הלך בשטח המפעל, דרך על מכסה נקוז שנחזה להיות סגור ותקין ולפתע המכסה ניפתח, רגלו של התובע חדרה לתוך בור הנקוז וכתוצאה מכך התובע נפל ונגרמו לו ניזקי גוף (להלן: התאונה).

גרסת התובע ולפיה נפל לבור שפכים במהלך עבודתו נתמכה בעדותו של העד ד. גרינברג שנכח במקום התאונה ואף נתמכת במסמך הרפואי שנירשם ביום התאונה במרכז הרפואי "הלל יפה" ("לדבריו מעד היום בעבודה ורגלו השמאלית נכנסה לבור והימנית נחבטה ישירות בריצפה"- נספח ג' לתצהיר התובע).

התרשמתי שאין מדובר בסיכון רגיל וסביר אלא בסיכון צפוי ובלתי סביר המחייב הטלת אחריות בנזיקין.

לא הוכח שיש להטיל על התובע אשם תורם הנתבעת טענה בסיכומיה בתמצית כי התובע עובד תיחזוקה ותיק ומיומן; התאונה אירעה בשעות היום כאשר המקום היה מואר; התובע ידע שבורות הנקוז במפעל עוברים לעיתים תיחזוקה ועבודות נקוי ולכן היה עליו לנקוט במשנה זהירות שמא מדובר בבור נקוז שיעבדו עליו.

במהלך חקירתו ולאחר שהמומחה עיין בתעוד הרפואי שאותר ואשר לא עמד לפניו בעת מתן חוות הדעת, המומחה שינה את מסקנותיו בחוות הדעת כך שיש להפחית משעור הנכות שקבע לתובע 80% בגין עברו הרפואי.

ובהמשך העיד המומחה: "להערכתי מצב הרקע שווה ערך ל-80% מצב הברך היום ובכל זאת אי אפשר להיתעלם מכך שמאז שנת 2017 הוא נותר עם תסמינים ולכן אני חושב שהתאונה יצרה מצב של החמרה של מצב נתון". (עמ' 6-7 לפרוטוקול הדיון).

החל ממועד פרישת התובע בחודש אוגוסט 2019 ועד היום, התובע לא חזר לעבוד וסביר בעיני שעשויות להיות לכך סיבות שונות, כאשר גם מצבו הרפואי הקשור בתאונה נכלל בהן (לצד מצבו הרפואי שאינו קשור בתאונה (נכות קודמת בברך ימין), קושי למצוא מקום עבודה בגילו של התובע, שאלת המוטיבציה לשוב לעבודה נוכח פצויי הפרישה שקבל התובע ואף העובדה שהתובע לומד לימודי תורה במשך מספר שעות ביום).

...

לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהונח לפניי ובנתוני התיק, אני מוצא לפסוק פיצוי על דרך האומדנה סך בשיעור 2,000 ₪, לתקופת העבר והעתיד.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

סה"כ נזקי התובע הם כדלקמן: הפסד שכר בעבר (כולל הפסד פנסיה) גריעה מכושר ההשתכרות (כולל הפסד פנסיה) עזרת הזולת 10,000 ₪ 11,000 ₪ 10,000 ₪ הוצאות רפואיות 2,000 ₪ נזק לא ממוני 30,000 ₪ סה"כ נזק 63,000 ₪ אחר האמור, הנתבעת תשלם לתובע סך של 63,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 15.21% ובצירוף החזר הוצאות משפט בהתאם לקבלות.

בשנת 2016 ערכה התובעת שפוץ בביתה.

כידוע, נטל הוכחת המועד בו נולדה עילת התביעה – רובץ לפתחו של התובע [ע"א 1059/06 יפרח נ' מפעלי תובלה בע"מ (12.7.10)].

בסעיף 12 נטען כי הנתבעות לא עשו דבר "לשם פיתרון בעיית מי השפכים". בסעיף 13 נטען כי הנתבעת 1 אחראית על הפעלה ותחזוקה של "קו הביוב הנ"ל". בסעיף 17 לכתב התביעה נטען כי "זרימת הביוב גורם למטרדים קשים", ועוד.

ובסעיף 14 נטען כי עד היום הנתבעות "טרם עשו מאומה לשם פיתרון בעיית מי השפכים ומי הגשמים". בסעיף 17 נטען, כי הנזקים נגרמו "כתוצאה מזרימת מי הביוב וכן מי הגשמים". נראה כי שינוי זה בגירסת התובעת אינו מקרי, והוא נועד להיתמודד עם טענת הנתבעת 2, כי האחריות לטפל בתחזוקת מערכות הביוב מונחת לפתחה של הנתבעת 1 ובילבד, ועם טענת הנתבעת 1 – כי מערכת הביוב היא מערכת אטומה, אשר מי ביוב לא יצאו ממנה.

התביעה מבוססת על עוולת הרשלנות ועוולת הפרת חובה חקוקה שבפקודת הנזיקין.

המומחה מטעם הנתבעת 1, הצביע על הסברים אפשריים אחרים לקרות ההצפה, אשר אינם מטילים עליה כל אחריות (קולטני נקוז מים אשר כוסו בבטון ואספלט על ידי שכנים, אשר ביצעו עבודות במקום).

...

נוכח המסקנה אליה הגעתי, לא מצאתי לנכון להתייחס לטענות הצדדים באשר לגובה הנזק.

סוף דבר, התביעה נדחית.

אני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות הנתבעות (לרבות שכ"ט עו"ד), בסך 2,500 ₪ בלבד לכל אחת.