תביעת נזיקין בגין עבודות בנייה בלתי חוקיות בדירה

ואכן, בתי המשפט התייחסו לאי החוקיות כגורם משפיע בהליכים נזיקיים שונים, אם באמצעות הדוקטרינה של "מעילה בת עוולה לא תיצמח זכות תביעה", ואם באמצעות סעיפים שונים בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן "פקודת הנזיקין") ובהם החלת אשם תורם.

גם בת.א. (שלום י-ם) 11073/02 שילה נ' שטיינברג (30.8.2004) נדחתה תביעה כספית בגין נזקים שנגרמו במסגרת בנייה ללא היתר של התובע, וזאת על בסיס הדוקטרינה של "מעילה בת עוולה לא תיצמח זכות תביעה". בעיניין אברהם נקבע כאמור לעיל אשם תורם של 40% לבני זוג שבנו את ביתם ללא היתר ובאמצעות קבלן שאינו רשום ותבעו את המהנדס והקבלן בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה מעבודה רשלנית.

אמנם, לא הוכח שהנתבעת ידעה על אי החוקיות של התוספת עליה בנתה, ואף יש להביא בחשבון כי הנתבעת רכשה את הדירה רק בשנת 2014, שנים רבות לאחר בניית התוספת, אך עצם השמוש בתיקרת התוספת מצדיק מתן צו לתיקונים וכן הישתתפות של הנתבעת בחלק מהעלויות.

...

מכל מקום, לאור כל האמור לעיל קשה לקבל כי הנתבעת תידרש לפצות את התובעים עבור מבנה בלתי חוקי המעלה חשש ליציבות הבניין בו היא חיה.

התביעה לפיצוי בגין נזקים בדירת התובעים ובגין עוגמת נפש נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעים סך של 10,000 ₪ וזאת תוך 30 יום.

בכתב התביעה נטען כי גילעם מסרה לתובע את החזקה בדירה בחודש נובמבר 2014, וכעבור שנה החלו להתפשט בתקרתה סימני רטיבות שמקורם במרפסת דירתה של בלומה, בה ניבנתה פרגולה.

כשנשאל אם הגיוני שבמקום שאין פרגולה תווצר רטיבות שמקורה בשיש, ענה: "אין לזה חוקיות". בחקירתו החוזרת נישאל ברסלב כיצד אמירתו שהברגים של הפרגולה במעקה של המרפסת לא חדרו לאיטום מתיישבת עם טענתו שהתקנת הפרגולה גרמה לבעיית הרטיבות, והשיב: "איפה שיש מרפסת, בקצה המרפסת יש הגבהה, הגבהת בטון שעליה מתקינים מעקה אלומיניום. בתוך ההגבהה הזו אין איטום. אין איטום, ואז מה שקורה - קודחים בתוך הגבהת הבטון, קודחים חורים על עקרון של מים. כלומר, הם קודחים את החורים עם מקדח שהוא על בסיס מים, והם עושים את החורים. ממלאים אותם בבטון או בכל חומר אחר, ופה נגמרת העבודה ... לאחר מכן עשו את עבודות הפרגולה, שאני דרך אגב לא הייתי מאשר את זה לעולם. גם כתוב בחוברת אחזקה. מה שעושה הקדוח לברגים של הפרגולה נעשים ברטט והם בעצם פוגעים בכל המערכת שנעשתה שם ועלולים להגיע למצב שייכנסו שם מים, וזה מה שנעשה". ושנשאל מדוע בתוך ההגבהה אין איטום, הוא ענה: "כי אין צורך ... אם לא עושים פרגולות אז הקדיחה היא על בסיס של מים ללא רטט לעמודי האלומיניום ... לדעתי צריך לעשות את זה בצורה שונה לגמרי, אני לא הייתי מאשר דבר כזה ... (ניתן לעשות פרגולה בצורה שונה - א"ג) בצורה מקצועית הרבה יותר". עדות אריק ימין (איטומן) אריק ימין (להלן: אריק), הבעלים של איטומן, ביצע את עבודות האיטום של מרפסות הבניין על-פי הזמנתה של גילעם.

עדות התובע התובע כתב בתצהירו כי קיבל את החזקה בדירה בחודש נובמבר 2014, וכי בשנת 2016 החלו להופיע סימני רטיבות בתיקרת דירתו "במספר חדרים, לרבות הסלון, חדר שינה הורים וחדר שירותים ומקלחת". עוד ציין כי בספטמבר 2016 הוא עבר להתגורר באופן קבוע ברומניה לצרכי עבודתו.

ככל שנראה בצו עשה סעד שנועד לאכיפת ההסכם בין גילעם לבין התובע - תהא זו אכיפה "בלתי צודקת בנסיבות העניין". ככל שנראה בצו עשה תרופה של "ציווי", לפי פרק ה' שבפקודת הנזיקין, סבורני כי אין מקום לתת צו המתייחס לתיקון של דירת יצחק, בתביעה זו בה יצחק אינם בעלי דין ואינם תובעים מאומה מהנתבעות כאן.

...

אני מחייב את צד שלישי מס' 1 לשלם לנתבעת מס' 1 סכומים שהנתבעת מס' 1 שילמה לתובע ואשר עולים על מחצית הסכומים שפורטו בפסקה 23 לעיל, ובנוסף – לשלם שליש אגרת ההודעה לצדדים השלישיים בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת ההודעה ועד לתשלום המלא בפועל.

ההודעה לצד שלישי מס' 2 נדחית.

אני מחייב את הנתבעת מס' 1 לשלם לצד שלישי מס' 2 שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 2,400 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ת.א. 41747-12-14 בתביעה זו דרשו הנתבעים 1 ו-3 כי יינתן צו להפסקת הפעלת גן ילדים שהתקיים בבית התובעות, בטענה כי הוא גורם להם מיטרד, וכן טענו לבניה בלתי חוקית בדירת התובעים.

אזכיר שביום תחילת ההריסה (112.2.14), שרה לאה אביטן באמצעות מי שייצג אותה ניצלה את אי הגשת כתב האישום נגדה, לצורך הגשת ערר ואח"כ בקשה לסעד זמני, כאילו מדובר בבעלת דירה שכנה שחרדה למבנה דירתה, ואין לה כל קשר לעבירות הבניה שבוצעו על ידי בעל הדירה השכנה – סלומון אביטן, אף שמדובר בעבודות בניה לא חוקיות שבוצעו בשתי יחידות הדיור.

בע"א 915/91 מדינת ישראל נ' לוי (1994) נקבע כי "אין להפוך את החובות מתחום המשפט הצבורי ל"חובות חקוקות" ולאפשר תביעה בנזיקין בגין הפרתן" ולכן עומדת לדיון שאלת הרשלנות בפעולות העיריה.

לא זו אף זו, היתנהגות נתבעים 1 ו-3 שהתנגדו לצוו ההריסה ועשו ככל שביכולתם לדחות את ביצועו, כמו גם התנהלותם החריגה כלפי התובעות, אם באופן אישי ואם באמצעות מי מבני משפחתם, מהוים ללא ספק "גורם זר מיתערב" (סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין), המנתק את הקשר הסיבתי בין מועד אכיפת עבירת הבניה לבין ניזקי התובעים, ולכן מכל היבט שאבחן את התביעה ועילותיה, איני מוצאת כי יש לחייב את העיריה.

...

סיכום ביניים קבעתי כי נתבעים 1-4 אחראים לנזקי התובעים, ואילו התביעה נגד העיריה ורמי לוי (נתבעים 4 ו-5) נדחות.

נוכח כל האמור, אני דוחה ראש נזק זה בהעדר ראיות מספקות.

סוף דבר אני מחייבת את נתבעים 1-4 ביחד ולחוד בנזקי התובעים, ומחייבת אותם לשלם את הסכומים הבאים: לתובעת 1 – 74,000 ₪ , לתובעת 2 – 107,000 ₪ , לתובע 3 – 15,000 ש"ח. בנוסף, אני מחייבת את נתבעים 1-4 ביחד ולחוד בהוצאות משפט התובעים ביחד ולחוד, בסך כולל של 25,000 ₪.

נטען כי עבודות הבנייה נעשו שלא כדין ועל כן מוטלת על דושינסקי החובה לתקנם בין בהתאם לתקנון המצוי שלפי חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 ובין בשל עוולות נזיקיות שונות.

עוד נתבע סך (מוערך) של 500,000 ₪ בגין ניזקי הזנחה שגרמו שפיצר לדירה ועוד סך של 2,000,000 ₪ בשל פגיעה בקידום תכנית תמ"א 38 הנגרמת מאי שתוף פעולה של שפיצר בנושא זה. דושינסקי תבע בעבר את פינוי שפיצר מהדירה מכוח עילות פינוי בהתאם לחוק (ת"א 16505-07-15.

דיון והכרעה ההליך העקרי אלו הם הנזקים אשר לפי שפיצר נגרמו בשל עבודות הבניה: רטיבות פעילה במספר מוקדים בדירה.

באשר לאי חוקיות הבניה צוין כי בקומה הראשונה קיימות מרפסות שניסגרו ללא היתר, כי בחצר מוצבים מבנים קלים ללא היתר וכי בקומה השניה ובגג אין היתר לארבע יחידות דיור הקיימות שם בפועל.

...

התביעה שכנגד ותביעת הפינוי השניה נדחות.

עבודות הבנייה הבלתי חוקיות גרמו לתובע לנזקים והפסדים, לרבות בגוף המבנה ולרבות נזילות מים מאסיביות מגג המבנה איפה שהתבצעו עבודות הבניה בלתי חוקיות, לתוך קומת הקרקע.

הבניה הבלתי חוקית שביצעו הנתבעים והאופן שבו בוצעה, גרמה לתובע נזקים והפסדים, לרבות הוצאות ועלויות בהן יצטרך לשאת מכיסו לתיקונם – בסך 50,924 ₪ לפי הפרוט הבא [ המפורט בכתב התביעה] : פיצוי בגין עלות ביצוע עבודות חזוק ותיקונים למבנה בהתאם לחוות הדעת בעלות של 30,584 ₪, שכ"ט המומחה בעלות של 2,340 ₪, פיצוי בגין עבודות איטום בעלות של 6,000 ₪ , עבודות צבע בעלות של 2,000 ₪ ופצוי בגין נזק ללא ממוני ע"ס 10,000 ₪ משוערך ליום התשלום בפועל תוך חיוב הנתבעים בהוצאות משפט לרבות אגרת משפט, בתוספת הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל וכן שכ"ט עו"ד ועליו מע"מ כחוק מיום מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

ראה למשל היתר הבניה משנת 1972 [ראה נספח 2 לכתב התביעה וראה נספח 2 "מיפרט" לתצהיר התובע שצורף לבקשה למתן צו מניעה זמני מיום , 23.9.2020], היתר הבניה משנת 2012, שנעשה לצורך הכשרת תוספת הבניה לדירה שבקומה א' וראה גם הבקשה להיתר בניה או לשימוש במקרקעין שצרף הנתבע לכתב ההגנה שהוגש ביום 20.6.2020, מלמדים כי בעל ההיתר הנו הנתבע והתובע הוא בעל הנכס [ראה נספח 3 לכתב התביעה].

ברוח ההסכמות שהגיעו אליהן הצדדים, ניתנה החלטתי שבה נקבע " בהסכמת ב"כ הצדדים, אני קובע כי ההכרעה בתביעת הנזיקין תנתן על בסיס חוו"ד פרטיות שהוגשו, בין אם תנתן הסכמה של הנתבעים להכרעה על דרך הפשרה לפי סע' 79 א' לחוק בתי המשפט כפי שהציע ב"כ התובע ובין אם יינתן פסק דין מנומק לאחר שמיעת ראיות" [ראה סע' 2 להחלטה מיום 19.12.2021 שניתנה במעמד הדיון, ש' 10-12 בעמ' 18].

...

כמו כן, נוכח דחיית הרכיבים שפורטו לעיל, אינני מוצא לנכון לפסוק בגין רכיב זה. על יסוד האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה הנזיקית ומחייב את התובע לשלם לנתבעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ .

הסעד לפצות את הנתבעים – אינני סבור כי מוצדק להיעתר לסעד המבוקש.

תמ"ש 44356-03-21 : התביעה לחיוב הנתבעים בתשלום פיצויים – נדחית.