תביעת נזיקין בגין נתוק אספקת מים לשטחים חקלאיים

עוד נטען כי דויטש נקטה בכל אמצעי הזהירות הנדרשים והמקובלים בנסיבות העניין ולא הפרה כל חובת זהירות כלפי התובעים ועל כן לא קמה לתובעים עילה בנזיקין.

על פי הוראות היצרן שספקה המשווקת הבלעדית, חברת אגן יצרני כימיקלים בע"מ ( להלן :"אגן"), הרי שחומר הארסנל מתאים במיוחד להדברה בצידי דרכים ושבילים, לאורך תעלות נקוז, תעלות השקיה ובריכות אגירה וזאת בשל תכונותיו המיוחדות המונעות ממנו להישטף עם זרמי מי גשמים ולנוע ממוקד הריסוס ולפיכך, ניתן ואף מומלץ להשתמש בו בקירבת גידולים חקלאיים ומקורות מים.

לטענתן, נסיבות המקרה אשר גרם לנזק מתיישבות עם המסקנה שאגן התרשלה ו/או הפרה את חובת הזהירות יותר מהמסקנה כי שלא עשתה כן. לטענת דויטש וכלל, אגן יצרה מצג שוא שהארסנל עבר את כל הבדיקות הנדרשות עם ייצורו וטרם אספקתו וכי הוא חומר הדברה המתאים לשימוש בשטחים פתוחים , בצידי הדרכים ובתעלות נקוז ואינו מכיל חומרים שמאפשרים את הסעתו במים והן הסתמכו על מצג זה. כתב הגנת עמוס עובדיה ואגרונומיה להודעת צד ג' של דויטש וכלל עמוס עובדיה ואגרונומיה הכחישו את טענות דויטש וכלל.

השאלות העומדות לפתחו של בית המשפט במקרה דנן הן : האם המאגרים מהם הושקו השטחים קולטים מי נגר מרמת דוד ? האם הם קולטים מים ממקורות נוספים מלבד מי הנגר של רמת דוד? האם מקור הנזק הוא בחומר ארסנל שרוסס ברמת דוד או בחומרים אחרים הנושאים באותן תכונות מעכבי גידול? 3 האם הארסנל שריססו הנתבעים ברמת דוד זורם במי נגר או שמא הוא מסיס במים והשפעתו פגה כפי שטוענים הנתבעים? האם המאגרים מהם הושקו השטחים קולטים מי נגר מרמת דוד שני המומחים מטעם התביעה , ד"ר קליפלד וד"ר יעקובי קבעו באופן חד משמעי כי הסיבה לנזקים בחלקות התובעים מקורה באילוח מי המאגרים בקוטלי עשבים מעכב צמיחה.

משמע, ייתכן שקיים תרחיש נוסף שיכול היה לגרום לניזקי התובעים וזהו נימוק נוסף לדחיית התביעה בגין נתוק הקשר הסיבתי שבין השמוש בארסנל ובין הנזקים שהתרחשו.

...

לטענת התובעים לא הייתה להם ידיעה ולא הייתה להם יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות אשר גרמו למקרה שהביא לידי הנזק וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלמי מהנתבעים הייתה שליטה מלאה עליו ובנסיבות העניין אירוע הנזק מתיישב יותר עם המסקנה שמי מהנתבעים לא נקט סבירות סבירה מאשר עם המסקנה כי נקט זהירות כזו ולפיכך על הנתבעים או מי הם הראייה שלא הייתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחובו עליה.

סוף דבר במצב דברים זה שבו התובעים לא הרימו את הנטל המוטל על שכמם להוכיח את הקשר הסיבתי בין הריסוס בארסנל בבסיס רמת דוד, לבין נזקיהם, התביעה נדחית.

בהתאמה נדחות שתי הודעות צד ג' שהוגשו.

התובעים ישלמו, יחד ולחוד הוצאות (לרבות שכ"ט עו"ד) לנתבעים כדלקמן: למ"י- משרד הביטחון – 35,000 ₪.

בירור ההליך במסגרת ההליך כאן, אף הוא לא החל בתביעת התובעת, אלא החל בתביעה כספית שהוגשה על ידי הנתבע, סגרון ישראל, חקלאי תושב מושב תלמים, להשבת סך 200,000 ₪ שנגבו, לטענתו, ביתר על-ידי התובעת, "מימי הנגב", בשל חיוב שגוי של חשבונות מים, ביחס לשנים 2005-2009 ובין השנים 2013-ועד למועד פסק-הדין (באשר לשנים 2010-2012 ניתן פסק בוררות כפי שיפורט בהמשך) ובקשה לצוו עשה להחזרת מוני המים לשטחי העיבוד של התובע.

בתאריך 29.10.12 הגיש מר סגרון כנגד התובעת (וגם כנגד מר ששון סגרון) תביעה כספית להשבת גבייה עודפת ביחס לשנים שבין 2010 ל- 2012, שנוצרה לטענתו כתוצאה מקביעת תעריפים גבוהים לצריכת מים ומגביית יתר עבור עבודות תיחזוקה שוטפות של תשתיות מים שלא בוצעו בפועל ופצוי בגין נזקים שנגרמו עקב נתוק קוי אספקת מים לחלקות חקלאיות אותן הוא מעבד.

מר סגרון הודיע כי הפנייה להליכי בוררות היא רק באשר לחלק מהסכומים הנתבעים, דהיינו בעיניין שאלת דרישות התשלום מטעם התובעת, אשר בנתיים אף הגישה תביעה שכנגד, במסגרתה תבעה את חיוביו של הנתבע על פי ספריה, ואילו בעיניין דרישת הפצוי בעילה הנזיקית, שתבע סגרון את התובעת, לא הועבר ההליך לבוררות והתביעה תתברר לפני בית המשפט.

...

הנתבע נאחז במלים: "סה"כ לסוף 2012 יתרת חובה של 31,880 ₪." ואילו התובעת נאחזת במלים: "על מימי הנגב להשלים זיכויים." לשיטת הנתבע, יש לאפס את כרטיסי הנתבע לסוף ספטמבר, כך שהכרטיס יחל ביום 1.1.13 בסכום של 31,880 ₪ ואילו התובעת טוענת, כי המומחה אמנם עיין בכרטיסים וראה את הסכומים בהם, אך בסופו של דבר, החלק האופרטיבי בפסק דינו הוא החלק הנוגע לזיכויים וזהו החלק היחיד שיש ליישם בכרטסת הקיימת.

במסגרת האיזון בין הצדדים ולאחר שבית המשפט עיין בחשבונות עצמם, הרי שנראה, כי ניתן באופן כללי לברור מתוך החשבונות את אותם פגמים בחשבונות, כשבסופו של דבר, מי שעליו מוטל נטל ההוכחה, הוא זה שצריך להפסיד בשל העדר יכולת להבין את החשבונות.

באותו יום בוצעו תיקונים בחשבון בשל שינויי תעריפי מים, כך שבסופו של דבר, לאחר כל התיקונים, הגיעה יתרת חובו של הצרכן בכרטיס 7 לסך של 1003.60 ₪.

תביעה לתשלום פיצויים בגין נזק שניגרם עקב נתוק מאגרי מי קולחין, שנעשה בהם שימוש להשקיית משטחי דשא על ידי התובעות.

בעקבות נתוק זרם החשמל והפסקת הזרמת המים למאגר, שלחה העיריה לרכבת ביום 21.6.06 מכתב בו מודיעה העיריה: "בהתאם לתוכניות ביצוע לתווי המסילות/תחנת רכבת ולאחר הפעלת מתקן שאיבה חדש נותק מיתקן השאיבה הישן מחיבור חשמל וניתנו הנחיות והיתר להריסת המבנה הקיים." מאז נתוק זרם החשמל והפסקת אספקת מים למשטחי הדשא, ומאחר ולא נמצא מקור מים חלופי, הופסק על ידי התובעות גידול הדשא במקרקעין.

מתוך כל התכתובת המצויה בתיק בית המשפט, שהיא תיכתובת עניפה, עם כל הגורמים המעורבים באספקת המים, לרבות משרד הבריאות, משרד החקלאות ונציבות המים, ניתן ללמוד, כי נעשו נסיונות לספק לתובעות מים חלופיים, ממקורות שונים ועל חשבון מכסות אלו ואחרות, אך אין כל הבטחה של הנתבעות לספק מים, זאת בפרט, כאשר גם מתוך הבקשות אותן הגישו התובעות, לגורמים המוסמכים, גם אם הגשה זו נעשתה באמצעות העיריה, היה ברור, כי אותן מכסות מים הנן מכסות שלא העיריה אחראית להקצות אלא גורמים חצוניים לה ומכסות אלה טרם הוקצו.

לאור האמור, שעה שעסקינן בתביעה נזיקית כלפי הרכבת, הרי משלא הוכחה כל חובת זהירות של הרכבת כלפי התובעות, שכן הרכבת קיבלה חזקה במקרקעין רק לאחר שזו נימסרה לה על ידי העיריה ובמועד שנקבע על פי שיקול דעתה הבלעדי של העיריה, וכשהיא אינה מעורבת בכל המהלכים שקדמו לניתוק זרם המים, הרי שלא הוכחה כל עילת תביעה כנגד הרכבת ודין התביעה נגדה להדחות מכל וכל.

...

גם עיתוי ניתוק זרם החשמל למאגר, היווה נגזרת של הפסקת הזרמת מי השופכין למאגר והתחייבות העיריה לסלק את המאגר מהמקום, התחייבות שניתנה למשרד לאיכות הסביבה ולא למשרד התחבורה (לדוגמא), שכן כל כולה של ההתחייבות היתה קשורה בסילוק המפגע הסביבתי ולאו דווקא בהקמת קו הרכבת, שעל פי העדויות, הוקם בסופו של דבר רק מספר שנים לאחר מכן וגם אבן הפינה להנחתו היתה רק בחודש ינואר 2007 (ראה עדותה של הגב' אשכנזי, עמ' 115 לפרוטוקול למעלה).

לאור האמור, שעה שעסקינן בתביעה נזיקית כלפי הרכבת, הרי משלא הוכחה כל חובת זהירות של הרכבת כלפי התובעות, שכן הרכבת קיבלה חזקה במקרקעין רק לאחר שזו נמסרה לה על ידי העיריה ובמועד שנקבע על פי שיקול דעתה הבלעדי של העיריה, וכשהיא אינה מעורבת בכל המהלכים שקדמו לניתוק זרם המים, הרי שלא הוכחה כל עילת תביעה כנגד הרכבת ודין התביעה נגדה להידחות מכל וכל.

מסקנה זו מחייבת גם בדיקה של היקף המכירות של התובעות בחודשי הקיץ.

נטען בכתב התביעה כי התובע הנו הבעלים ו/או המחזיק בחלקות אדמה בשטח של כ- 23.5 דונם אדמה כאשר כ- 19 דונם מהן משמשות לגידול כרוב וכרובית וכ- 4.5 דונם לגידול עגבניות חממה, (להלן: "החלקות"), כאשר אספקת המים לאותן חלקות נעשות ע"י הנתבע ובקו מים אשר בהחזקת הנתבע (להלן: "קו המים").

האחריות של הנתבע לאספקה סדירה של מים לתובע: פרטי ההיתקשרות בין התובע-החקלאי לבין הנתבע-תאגיד המים לא הונחו בפני ביהמ"ש. חרף זאת הינני בדיעה כי מכלול הדברים יש בהם כדי לחייב את המסקנה כי מחובת הנתבע לספק לתובע את המים, עפ"י מהלכם הרגיל והסדיר של הדברים, מלבד במקרה של כוח עליון.

המסקנה המתבקשת מכל הנ"ל היא קיימת חובת הנתבע לספק מים לחממות התובע באופן סדיר כאשר ביצוע החבלות, נתוק אספקת המים, תיקונים ושוב נתוק ובכלל זה החלפת קוטר הצנור לקטן יותר, יש בכל אלה הפרת אותה חובה, הפרות הנמצאות הן במישור החוזי והן במישור הנזיקי.

לפיכך הינני קובע כי הנתבע חייב לפצות את התובע עבור נזקיו בגין נתוק אספקת המים לסירוגין לתקופה של כחודש וכן עקב צימצום אספקת המים לכל התקופה בגין הקטנת קוטר הצנור המספק.

...

יחד עם זאת ההיגיון מחייב את המסקנה כי כן התובע ידע על אירוע התקלה ולו כחלוף מספר ימים, לרבות על החבלות החוזרת והתיקונים החוזרים בצינור.

המסקנה המתבקשת מכל הנ"ל היא קיימת חובת הנתבע לספק מים לחממות התובע באופן סדיר כאשר ביצוע החבלות, ניתוק אספקת המים, תיקונים ושוב ניתוק ובכלל זה החלפת קוטר הצינור לקטן יותר, יש בכל אלה הפרת אותה חובה, הפרות הנמצאות הן במישור החוזי והן במישור הנזיקי.

כן הנתבע ישלם לתובע את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪ נכון להיום.

בפני תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובעים שהנם חקלאים, לטענתם, כתוצאה מריסוס שטחי אפרסק שברשותם בחומר בשם אופרן מולטי אר 50% (להלן: "החומר" או "אופרן").

לטענת הנתבעת תוצאות הבדיקה במעבדה ובשטח בצרוף העובדה כי לא נתקבלה תלונה נוספת מחקלאים שעשו שימוש באצווה הנידונה (מלבד תלונה של שכן התובעים(!), מביאים למסקנה כי הנזקים לא ארעו כתוצאה מהחומר עצמו, אלא בגין שימוש לא תקין בו, בין היתר, בגין שילוב חומרי הדברה נוספים, אי ניקיון המרססים, אי אספקת מים וכיו"ב. הנתבעת הפניתה לכך שע"פ תוצאות הבדיקה שצירפו התובעים עצמם, נתגלו על עלי האפרסק, שאריות של חומרי הדברה נוספים ובניהם שאריות ברמה ניכרת של חומרי הדברה שאסור לרססם בסמיכות לחומר.

וראה בהקשר זה רע"א 3646/98 כ.י.ע ובנין נ. מנהל מע"מ פ"ד נז 4 981: "נטל השיכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העקרי המוטל על בעל דין הנידרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו". טענת התובעים, הנה כי הנתבעת אחראית בנזיקין שכן הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה ומכרה חומר שגרם לנזקים בעצים.

(גם אילו היו התובעים טוענים כי החומר לא התאים לאפרסק ולכן ארע הנזק,(מה שלא טענו), הרי היתנהלות התובעים אשר השתמשו בחומר שלא הוגדר ע"י התוית והוראות השמוש כמתאים לגידולי אפרסק, ניתקה את הקשר הסיבתי בין מכירת החומר, לנזקים הנטענים.

...

אם כך, מדוע שהנתבעת תעדיף להמליץ על מוצר אחד מבין יתר מוצריה, למרות שע"פ התווית אינו מתאים לאפרסק?! הרי הנתבעת מרוויחה גם אם החקלאים יקנו מוצרים אחרים שלה המיועדים לשימוש ע"פ התווית ולאו דווקא את החומר הנ"ל. לאור כל האמור, לא הוכיחו התובעים כי קיים קשר סיבתי בין התנהלות הנתבעת ושיווק האופרן על ידה, לבין הנזקים הנטענים למטעים.

לאור כל האמור, לא מצאתי כי התובעים הוכיחו אחריות הנתבעת לנזקים הנטענים.

התובעים לא הוכיחו קשר סיבתי בין השימוש בחומר, לנזקים הנטענים (הגם ממילא לא הוכח גובה הנזקים עצמם), ואני מורה על דחיית התביעה.