תאור הנתבעים את הארוע הוא כדלהלן: "ביום בו ביצע קבלן איטום מר ברק סולמי איטום בקיר דירת המגורים ולקראת סיום עבודתו הגיע התובע למגרש והפסיק את עבודת הקבלן. כשהגיעו הנתבעים למגרש חיכה להם התובע עם מוט ברזל ניתר ממקום מושבו והיכה את הנתבע 2. הנתבע 2 התכופף על מנת להגן על ראשו אולם התובע המשיך להכותו. הנתבע 2 שחש כי חייו בסכנה הצליח להגיע למוט ברזל שהיה בסמוך והגן על עצמו מפני התובע.... הנתבע 1 ניסה בכל כוחו להפריד בין התובע לנתבע 1" (סעיף 18 לכתב ההגנה מטעם הנתבעים; ראו גם: סעיף 21 לכתב התביעה שכנגד; סעיף 34-35 לתצהיר הנתבע 1; סעיפים 28-30 לתצהיר הנתבע 2).
דיון
עוולת התקיפה מוגדרת בסעיף 23(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]: "תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן נסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם, כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו".
נטל הבאת הראיות והשכנוע
כלל הוא, כי המוציא מחברו עליו הראיה.
במסגרת העימות ציין התובע: "אני רוצה להוסיף פרט חשוב בעיני לאחר שברק ו[הנתבע 1] התפנו מהמגרש אחרי התקיפה, [הנתבע 2] לפני שהוא יצא עשה פוזות של נצחון וחייך וסידר את הבגדים שלו וניגש אלי עם הכתף שלו לחזה שלי ואמר לי אל תידאג יש לנו תמונות. אני השבתי לו שעכשיו מה שמגיע [ל]ו זה אזיקים ובית סוהר". (שורות 116-119 לדו"ח ביצוע עימות מיום 30.10.13, נספח ד' לתצהיר התובע).
חזוק למסקנתי זו מצאתי בקביעות המומחה מטעם הנתבעים עצמם, שבניגוד לטענות הנתבעים מהן עולה כאילו התובע שבר את ידו בדרך אחרת לאחר הארוע – קבע כי "מדובר בשבר מסוג "nightstick fracture". מנגנון השבירה – חבלה ישירה ולא חבלה סיבובית או נפילה על היד".
...
סוף דבר
אני מחייבת את הנתבע 2 לשלם לתובע פיצוי בסך 57,400 ₪.
התביעה נגד הנתבע 1 נדחית.
נוכח השיקולים הקבועים בפרק י"ח לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 מצאתי שהדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון מובילה למסקנה שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות, כך שכל צד יישא בהוצאותיו.
