תביעת נזיקין בגין נפילה על מפגע ברחוב

בפניי תביעת נזיקין בעקבות פציעה של נפילה באופניים.

התובע, יליד 1998, טוען שביום 30.6.15 כשרכב על אופניו ברחוב שרת בכפר יונה ניתקל במפגע (אבן גדולה ובולטת) נפל מאופניים ונפצע קשות.

...

בהמשך להחלטתי מיום 18.10.22 להסכמה הדיונית שבין התובע לנתבעת ובהתאם לתקנה 88 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018: הנני מורה על מינויו של ד"ר נחשון רנד, כמומחה מטעם בית המשפט, להערכת מצבו הבריאותי של התובע בענין הצלקת בלבד והאם לדעתו נכותו נובעת מהאירועים הנטענים (להלן: "המומחה").

בפני תביעת נזיקין בגין נפילה עקב מפגע במדרכה.

כך נפסק בע"א 73/86 שטרנברג נ. עריית בני ברק, פ"ד מג(3) 343: "על הערייה היה לצפות, כי העידר טפול יסודי במערכת הביוב או בקוו הביוב הרלבנטי, אשר גרם להצפות תדירות של הרחוב ולהפרעתו של מהלך החיים התקין של דייריו, ואשר סיכן בטיחות צעידתם של הולכי הרגל והמשתמשים האחרים ברחוב, עלול להביא לפגיעה בגוף או ברכוש. נסיבות כאמור מצביעות, לכאורה, על רשלנות מצד הערייה ועליה היה להרים את הנטל הראייתי הנובע מכך כדי שלא תחוב בנזיקין. סיבה נוספת להעברת הנטל אל הערייה נעוצה בידיעתה הייחודית של הערייה של הנעשה במערכת הביוב, אשר על הטיפול בה היא מופקדת..." בדומה, נפסק אך לאחרונה בע"א (חי') 43863-09-18 עריית נס ציונה נ' שלמה נינאי (24.1.19): "בפני בית משפט קמא הייתה מצויה גרסת הנהג, שלא נסתרה, לפיה הסיבה לתאונה היא החלקתו על כתם שמן שהיה מצוי על הכביש ותמונת אותו כתם שמן בה נראה כתם גדול על הכביש ועליו, ובהמשכו, סימני צמיגים. החובה לאתר מפגעים מהסוג הנידון מוטלת על המערערת על פי פקודת העיריות. לפיכך, מעת שהוכח קיומו של כתם השמן והחלקת רכב הנהג על הכתם, יש לזקוף לחובת המערערת את העובדה שהיא לא הביאה ראיות לכך שהיא מילאה את חובותיה על פי סעיף 235 לפקודה. זאת - גם אם הטענה בדבר העברת נטל הראיה לא נטענה במפורש. כאשר בית משפט דן בשאלה אם, בסופו של יום, המערערת פעלה כדין או שמא התרשלה, היה עליו לתת דעתו לראיות המצויות בפניו ולאלה שניתן היה להביא ולא הובאו."  הילכות אלו יושמו במלואן כבר לפני מספר שנים גם בעיניינה של הנתבעת שבפני.

...

בשים לב לעובדה שאין לתובע תעודת בגרות, וכי הוא נדרש להתנייד בין המקומות בהם הוא או עובדיו מבצעים עבודות גבס ושיפוץ, אני סבורה שהנכות עשויה לפגוע בכושר השתכרותו, אף אם שיעור הפגיעה נמוך משיעור הנכות הרפואית.

לפיכך אני סבורה שיש להעמיד את הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע על סך של 200,000 ₪ (סכום המהווה תחשיב אקטוארי על בסיס 10% מהשכר שנקבע לעיל, במעוגל).

לסיכום התובע הלך ברחוב ההסתדרות, נתקל בבור שהיה במדרכה, ככל הנראה עקב עקירת תמרור "אין כניסה", נפל, ונגרמה לו נכות משמעותית בברך.

מבוא: לפניי תביעה נזיקית-כספית על סך 29,722 ₪ שעניינה נסוב סביב שאלת אחריותה של ערייה לניזקי רכוש שנגרמו לרכב אשר היה מבוטח אצל התובעת בעקבות נפילת עץ עליו.

התובעת טוענת, כאמור, כי היות והנתבעת אחראית על מניעת מפגעים בשטח שיפוטה, לרבות גיזום עצים וענפים באופן שימנע קריסתם, ומאחר שהנזק נגרם בעת שהרכב היה במצב של עצירה מוחלטת בחניה ברחוב בעת שניפגע, יש להעביר את נטל ההוכחה על הנתבעת באופן שיהא עליה להוכיח כי לא התרשלה באופן הפיקוח הנידרש ממנה בנוגע לעצים שנטועים בתחומה, תוך הסתמכות על סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין").

...

במקרה דכאן, משחוות דעתו של שמאי התובעת לא נסתרה, נחה דעתי כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת נזקה הנטען ולביסוס תביעתה.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 29,722 ₪.

בפני תביעת נזיקין בגין ניזקי גוף, לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968 (להלן: "הפקודה").

התובעת, מזכירה רפואית, ילידת 1950, טוענת שביום 2.11.15 עת הלכה ברחוב התפוצות ליד מספר 55 ברמת גן, נתקלה במפגע במדרכה, נפלה ארצה ונחבלה קשות.

" נוטה אני להאמין לגירסתה של התובעת מה גם שאינני רואה הבדל בנסיבות הקיימות בין נפילה על המדרכה בסמוך למפגע או נפילה לכביש בסמוך למפגע, כמו גם אינני סבור שנפלו סתירות ואי דיוקים מהותיים בתיאורה את האירוע.

סוף דבר   משקיבלתי את גרסת התובעת כי חבלתה ארעה כתוצאה ממעידה ונפילה בעטיו של מפגע מדרכה, שלא סולק על ידי הנתבעת ומששקלתי את העדויות והראיות בתיק בכובד ראש, והכרעתי שגירסתה של התובעת אמינה בעיני ומדובר בהתרשלות הנתבעת, הריני מעמיד את ניזקי התובעת בהתאם לסכומים  שלהלן: הפסד ופגיעה בכושר הישתכרות: 10,000 ₪ עזרת הזולת: 9,000 ₪ כאב וסבל:                                             25,000 ₪ סה"כ:  44,000 ₪  נכויים מסכום הפיצויים דלעיל, יש לנכות את סך התקבולים ששולמו לתובעת מהמל"ל בסך 10,019 ₪ בגין גמלת נכות מעבודה כשהם משוערכים להיום וכן שיעור האשם התורם שצויין לעיל .

...

ההגנה מציעה סך 10,000 ₪ אני סבור שבגין ראש נזק זה, שיעור הנכות וטיבה, יש לפסוק פיצוי בסך: 25,000 ₪.

נחה דעתי כי הנזק ארע בשל התרשלות הנתבעת, ואין מקום לייחס לתובעת אשם תורם מעבר ל – 15% שהוא שיעור סביר, בנסיבות העניין.

סוף דבר   משקיבלתי את גרסת התובעת כי חבלתה אירעה כתוצאה ממעידה ונפילה בעטיו של מפגע מדרכה, שלא סולק על ידי הנתבעת ומששקלתי את העדויות והראיות בתיק בכובד ראש, והכרעתי שגרסתה של התובעת אמינה בעיני ומדובר בהתרשלות הנתבעת, הריני מעמיד את נזקי התובעת בהתאם לסכומים  שלהלן: הפסד ופגיעה בכושר השתכרות: 10,000 ₪ עזרת הזולת: 9,000 ₪ כאב וסבל:                                             25,000 ₪ סה"כ:  44,000 ₪  ניכויים מסכום הפיצויים דלעיל, יש לנכות את סך התקבולים ששולמו לתובעת מהמל"ל בסך 10,019 ₪ בגין גמלת נכות מעבודה כשהם משוערכים להיום וכן שיעור האשם התורם שצויין לעיל .

בתוך כך, התובעת טענה למעשה לסעיף 38 לפקודת הנזיקין אשר קובע: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נימלט הדבר - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה." הלכה היא, כי על מנת להעביר חובת הראיה ברשלנות לנתבע לגבי דבר מסוכן או דבר שעלול לגרום נזק בהימלטו, על התובע לעמוד בחובת הוכחה של שלושה יסודות: ארוע נזק; גרימתו על ידי דבר מסוכן או דבר העלול לגרום לנזק בהימלטו; הנתבע הנו בעליו של הדבר המסוכן או ממונה עליו.

לפיכך, עת טענה התובעת כי נהגה החליק בשל מפגע על הכביש יש להטיל על הנתבעת, כבעלת ידיעה בלעדית בדבר הנסיבות שגרמו ליצירת הסיכון, נטל הראיה להוכיח כי לא התרשלה.

האם עמדה הנתבעת בנטל הראיה להוכיח כי לא התרשלה בתחזוקת הכביש בו החליק נהג התובעת? הנתבעת צירפה לראיותיה תעוד לגבי מפגע קודם ברחוב דגניה, כאשר כתובת הפונה הנה דגניה 13, קרי כתובת כימעט זהה לכתובת הארוע נשוא התביעה (דגניה 12), זאת מיום 17.1.20 בשעה 9:14, פחות מ-24 שעות עובר לארוע שבעניינינו.

...

סבורני כי היה מצופה שבשעת לילה מאוחרת, בכיכר מוארת (גם אם לא באופן מיטיבי כפי שניסתה לטעון ב"כ התובעת בדיון) בכניסה לכיכר במהירות נסיעה איטית לכאורה שבין 30-20 קמ"ש, נהג התובעת יבחין במפגע, קרי כתם שמן או למצער שלולית מים עכורים לאורך הכביש וימנע מלבוא במגע עם המפגע.

סוף דבר: התרשמתי כי יש מקום לקבל את התביעה, אך להשית אשם תורם, שאיננו מקים עילת תביעה, בשיעור של 15% על נהג התובעת.

התובעת תשלם המחצית השנייה של האגרה, בתוך 7 ימים מהיום שאחרת החוב יעבור למרכז לגביית קנסות, ללא צורך בהחלטה שיפוטית נוספת.