תביעת נזיקין בגין נפילה מאופניים חשמליים על מדרכה פגומה

הרקע לתביעה וטענות הצדדים תביעה בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1983, ביום 15.08.12 שעה, שלטענתו, נפל מאופניו כתוצאה ממהמורה בכביש אשר נתבעת 1 אחראית לתחזוקתו (להלן: "התאונה" ו"המהמורה" בהתאמה).

לדבריו, הוא מצא את התובע, כשהוא יושב ונשען על קצה גדר הבטיחות על המדרכה שלצד הכביש לכיוון מזרח (שכונת גאולה).

ברי, כי אחריות זו אינה מטילה על הערייה חבות בנזיקין בשל כל פגם קטן מרחובות העיר, כמו גם לכל בליטה או סדק המתגלים בשטחים שבאחריותה.

כמובן, שאין דין מהמורה המצויה על גבי מדרכה מיקום הילוך בני אדם, שהליכתם מושפעת לעיתים ממהמורות קלות יותר, כדין מהמורה המצויה בכביש שנועד לשימוש כלי רכב, בכללם גם אופניים, שאינם מושפעים כלל ועיקר ממהמורות קלות.

עוד יצוין, כי בתצהירו של התובע הוא ציין במסגרת פירוט נזקיו (סעיף 70) כי אופניו, שהיו אופניים חשמליים, ושוויים עמד על כ-6,000 ₪ "נזוקו לחלוטין באופן שלא יכולתי להשתמש בהם עוד (ואי לכך נזרקו)". לעומת זאת, בעדותו ציין כי כתוצאה מהתאונה, הגלגל הקידמי התעקם כשקיבל "שמינייה קלה כזאת". גם ישראל העיד כי הבחין באופניים שהיו מונחות ליד התובע, כשהן שלמות (עמ' 23 לפרוטוקול, שורה 34), ולדבריו, גם לא היה מדובר באופניים חשמליים.

...

וגם בכך יש כדי לתמוך את המסקנה כי לא קיים קושי שכזה.

כאמור, אני סבור כי העירייה אינה אחראית לנזקיו של התובע, בהעדר מפגע ובהעדר הפרה של חובת זהירות.

הנתבעת תשלם לצד ג' הוצאות בסך של 10,000 ₪.

אלה השאלות שמענה להן נידרש לצורך הכרעה בתביעה: מה בדיוק היו נסיבות התאונה? האם נפל פגם במעשי המסעדה או הערייה בנוגע להצבת השולחנות והכסאות במדרכה? אימתי אשמו של הניזוק "הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק", כמשמעו של מונח זה בסע' 64(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – הפקודה), ומתי הוא רק בבחינת "אשם תורם" על פי סע' 68 לפקודה? וכיצד יש ליישם הבחנה זו במקרה שלפנינו? בהנחה שאשמו של התובע הוא רק "אשם תורם", מה סכום הנזק, ומה סכום הפצוי הראוי בנסיבות העניין.

נסיבות התאונה בכתב תביעה מתוקן (התיקון מתייחס לטעות בכתובת מקום התאונה) מתאר התובע את התאונה בזו הלשון: "בתאריך 7/10/13 בסביבות השעה 16:30, רכב התובע על קורקינט חשמלי לכיוון משרדו (ברח' בן יהודה 191א בת"א). התובע נסע על המדרכה המערבית ברח' בן יהודה מדרום לצפון. בהגיעו למסעדת ברבוניה, בסמוך לבית מס' 163, הבחין במעבר צר בין עציצים שבגב ספסל המסעדה, לבין עמוד חשמל שבהמשכו יש ספסל צבורי. ברגע האחרון, כשהתקרב התובע למקום, הבחין כי כמה ענפים של אחד העציצים בולטים לשטח המדרכה, ועל כן הסיט את ראשו ימינה כדי להיתחמק מפגיעה בענפים. התובע כימעט ניתקל בעמוד חשמל, איבד שליטה והיתנגש בעוצמה בספסל הצבורי שבהמשך לעמוד. הארוע הנ"ל ייקרא "התאונה"." (סע' 2 לכתב התביעה). (בכתב התביעה ובתחשיב הנזק נטען גם שאופניים היו קשורים לעמוד החשמל, וגם על כך הלין התובע כלפי הערייה, אך בהמשך ההליכים חזר בו התובע מטענה זו. ר' סע' 2.3.ג לכתב התביעה, וסע' 3 לתחשיב הנזק, לעומת סע' 7 סיפא לתצהיר התובע).

...

סוף דבר התובע נפגע בתאונה עצמית בעת שרכב על קורקינט חשמלי על המדרכה ברחוב בן יהודה בתל אביב.

לפיכך החלטתי לדחות את התביעה.

סוף דבר, התביעה נדחית.

כך, על פי הנפגע, התאונה ארעה עקב סדק, פגם ברחוב ובעליה למדרכה, בו גלגל האופניים ננעל, ואילמלא קיומו של הסדק האמור, התאונה לא הייתה מתרחשת כלל.

בתביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה, עליה חתם הנפגע ביום 19.10.14, מסר "בתאריך 28.5.14 עת רכבתי על אופניים חשמליים, בחזרה מהעבודה ברח' בר אילן (ריינס) בעיר הרצלייה, נפלתי מעדתי על קרסול ימין, ברך ימין, כף-רגל ימין דומננטית". עוד מסר את פרטי עורך דינו המייצג אותו בתביעתו זו אל המל"ל, וכן במענה לשאלה "האם הגשת או הנך עומד להגיש תביעה לפצויי נזיקין בגין המקרה?" ענה – "לא" (מוצג ח' למוצגי התובע).

כאמור, הנפגע מסר תחילה בתצהירו מיום 23.11.15, כי במהלך רכיבתו על האופניים ראה "רכב עומד ו/או לא בתנועה, משכך בחרתי לסטות ולעלות על המדרכה.", זאת לאחר שבמסמכים רפואיים מיום התאונה ובסמוך אליה מסר רק כי נפל מאופניו, ולאחר שבתביעותיו אל המל"ל אין כל אזכור לרכב שלכאורה הפריע לנפגע ברכיבתו (ראו לעיל).

...

אתה אומר עכשיו בתנועה? אני אגיד מה היה: אני ראיתי רכב עומד, רציתי לסטות לעקוף מצד ימין על הכביש הרכב היה נראה לי שהוא מצטמצם המרחק לעברי בין המדרכה ראיתי שאני לא יכול להמשיך בימין נאלצתי לעלות על המדרכה.

משהגעתי למסקנה חד-משמעית זו, הרי שאיני מוצא הצורך, כמו גם ההצדק, לדון בנזק שנגרם לנפגע כתוצאה מהתאונה, נזק בר שיפוי לו טוען התובע, כמו-גם בכימותו.

התובענה נדחית.

עוד אישרו, שבאותה תקופה בוצעו בנצרת עבודות ציבויות נרחבות, במסגרת מבצע "נצרת 2000". גירסת הנתבעת היא כאילו רכב התובע על האופניים ונתקל בקיר תומך מעבר למדרכה שבצומת.

. ", וכן מן המסמך נ/8, טופס התביעה שהועבר אל חב' הביטוח כלל (מבטחת תלמידי בתי הספר בנצרת), נרשם: "עת רכב התובע על האופניים בירידה התלולה בסמוך לביתו בסוף הירידה ועקב חפירות בכביש איבד שליטה באופניים והתנגש בקיר ממול." כמו כן, במסמך ת/5, דו"ח הנט"ן שהעביר את התובע לבית החולים, נרשם: "בן 14 שנים היה מעורב עם תאונת דרכים התנגש האופניים כנגד הקיר נחבל בראש ובבטן ובית החזה לא ידוע על איבוד הכרה היה בהכרה מעורפלת". לאחר שקילת העדויות, ובמיוחד לאחר שאני נותן אמון מלא בעדותו של הרופא ד"ר ראמז, אני קובע כי התאונה ארעה בכביש, בצומת האמור, ללא כל קשר לקיר שבצומת.

התובע הגיע אל הצומת כשהוא רוכב על אופניו במורד במהירות רבה, היתהפך ונפל מן האופניים אל הכביש בצומת, והדבר קרה בגלל האבנים הפזורות על הכביש ובגלל השקע בכביש בתעלה החפורה לרוחבו, שלא כוסתה ולא הודקה כראוי.

אין לדעת מיהו הגורם (העיריה, קבלנים מטעמה, עובדיה או גורם אחר כגון בזק, חברת חשמל וכדומה), אשר ביצע את העבודות בפועל, באותו מקום.

" מצוטט שם מה שנקבע בע.א. 176/59 עירית תל אביב נ' ראש חודש, פ"ד טז 301, מפי כב' השופט אגרנט, כי לאור סמכויות הפיקוח המוקנות לעיריה כאמור בפקודת העיריות, "מחייב ההגיון לקבוע כי, מקום שקיימים שקע, בור או פגם אחר בכביש הציבורי שבתחומי העיריה, אשר מהווים סכנה למשתמשים בו, תהא העיריה חייבת כלפיהם לנקוט אמצעי זהירות סבירים." 4.

לסיכום: הנתבעת אחראית בנזיקין כלפי התובע בגין האירוע נשוא התביעה.

...

. ", וכן מן המסמך נ/8, טופס התביעה שהועבר אל חב' הביטוח כלל (מבטחת תלמידי בתי הספר בנצרת), נרשם: "עת רכב התובע על האופניים בירידה התלולה בסמוך לביתו בסוף הירידה ועקב חפירות בכביש איבד שליטה באופניים והיתנגש בקיר ממול." כמו כן, במסמך ת/5, דו"ח הנט"ן שהעביר את התובע לבית החולים, נרשם: "בן 14 שנים היה מעורב עם תאונת דרכים היתנגש האופניים כנגד הקיר ניחבל בראש ובבטן ובית החזה לא ידוע על איבוד הכרה היה בהכרה מעורפלת". לאחר שקילת העדויות, ובמיוחד לאחר שאני נותן אמון מלא בעדותו של הרופא ד"ר ראמז, אני קובע כי התאונה אירעה בכביש, בצומת האמור, ללא כל קשר לקיר שבצומת.

נראה לי שמסקנה זו תואמת גם את הפסיקה.

לסיכום: הנתבעת אחראית בנזיקין כלפי התובע בגין הארוע נשוא התביעה.